"שנה הלכה, שנה באה, אני כפפותי ארימה…"

לפני שנה בדיוק נחתתי בפינלנד עם מזוודה מלאה מעילים ומיקסר, לפני שנה בדיוק נכנסתי לדירה החדשה והריקה שלי וחצי שעה אחר כך נכנסתי לאיקאה כדי למלא את הדירה החדשה והריקה שלי…. אז כמיטב מסורת ערוצי החדשות, עלי לעשות סיכום שנה [נגנו בראשכם את המוזיקה הדרמטית של סיכום עולמי]:

עברנו חורף ראשון, נקודת השיא היתה שבועיים של מינוס 20 מעלות; התחלנו ללמוד פינית והצטערנו על שהתחלנו ללמוד פינית; עברנו בירוקרטיה מהגיהנום שבסופה השגנו את רוב מה שרצינו, גם אם נאלצנו ללכת לפסיכולוג בעקבותיה, עובדה שאני מדברת על עצמי ברבים… ; נחשפנו לתרבות הפינית שכוללת שיחות מנומסות על מזג האוויר מצד אחד וזעזועי מוח ושבירת גפיים במגרש ההוקי מצד שני; לא ראינו מוס.

עכשיו, הנקודה האחרונה חשובה ביותר… טרם ראינו את אותו מוס חמקמק שלכאורה מטיל טרור על נהגים בכל רחבי המדינה. נאלצנו להגיע למסקנה אחת מתבקשת: המוס הפיני הוא פיקציה שבערוב השנים הוסבה כאמצעי להבאת תיירים. נתתי לעצמי את הרשות לתאר פה לפניכם את תהליך היווצרות המוס הפיני (וכמו שכבר אמרתי, בכל סיפור פיני מתחילים עם אלכוהול):

[לילה, כביש בינעירוני מושלג. מכונית פרטית יחידה נוסעת במהירות ומזגזגת]

נהג: [צועק] היא חושבת שאני לא יכול לנהוג! אני אראה לה מה זה… לא רק שאני אנהג אלא אני גם אגיע הביתה באחת וחצי [לו הנהג לא היה שיכור הוא היה אומר "חצי לשתיים" כראוי לדובר פינית], או או…. אופס….

[המכונית מאבדת שליטה ונתקעת בעץ. כעבור שעה קלה מגיע שוטר]

שוטר: מה קורה פה? אני רואה ששתית קצת…

נהג: לא לא! מה פתאום!

שוטר: אז מה גרם לך לאבד שליטה על האוטו ולהתקע בעץ?

נהג: אהה… היה… אהה… חיה גדולה על הכביש!!!

שוטר: ארנב?

נהג: לא לא…. ממש גדולה!!! עם…אהה…. קרניים עצומות!

שוטר: תשמע אתה כנראה באמת שיכור כי אתה מתכוון לאייל צפוני ואין כאלה פה בדרום המדינה…

נהג: לא לא!!! הוא היה יותר גדול… ו… אהה… חום? כן כן חום…

שוטר: מה? באמת? וואו… זה נשמע ממש מסוכן… אולי כדאי שנשים שלטים לאורך כל הכבישים במדינה שאנשים יזהרו שלא להתקע גם באחד, אולי יש עוד כאלה!

[סוף סצנה]

ומאז אנשים פינים טוענים שהם ראו מוס וכמעט נתקעו בו עם האוטו. במשך שנים פינים ישבו עם חברים שלהם שסיפרו להם שהם ראו מוס וכדי לא לצאת מוזרים הם אמרו שבטח שגם הם ראו, כי לא נעים להיות היחיד שלא ראה מוס… אני מאמינה שבסביבות שנות ה-90 חוקרים פינים כבר הבינו שאין כזו חיה, אבל הכנסות המדינה הגדולות ממכירת חולצות שעליהן מודפס תמרור "זהירות מוס" היו גדולות מידי… כיום כל תושב פיני נכנס לברית הסודית של "אחוות מגיני סוד המוס" ומיודע על המצב לאשורו, אז הוא נשבע תוך הקזת דם בשמו של מומינטרול הגדול שהוא ישמור את הסוד וימשיך בעבודת הקודש של הפצת שמועת המוס ברחבי העולם. חשבנו שלרגל מגורינו פה במשך שנה כבר נכנס גם אנו בברית אבל זה טרם קרה…

ועכשיו אני חייבת לשפוך קצת…
לאחרונה בכלי התקשורת בישראל עלה נושא היורדים מהארץ. אנחנו מואשמים בבגידה ובשאר מחלות ומשווים לחולדות שנוטשות את הספינה… אני אישית לא מוצאת טעם בוויכוחים האלה. אני כמובן מבינה לגמרי את מי שבוחר לעזוב ואני מבינה גם את מי שבוחר להשאר, ולאף אחד מהשניים אני לא מייחסת ערך ערכי כזה או אחר, אלו לא בוגדים כמו שאלו לא גיבורים שנשארים להגן על משהו שאני לא מוצאת טעם להגן עליו. כאשר מישהו מתלונן על ישראל ברחבי הרשת ומבקש לעבור ממנה, עונה לו הבריון המזדמן "נו, לך כבר מי צריך אותך!", ואני נוטה להסכים… מי שרע לו שילך (לא צריך לאיים), שיחפש לו חיים יותר טובים, מי יודע אולי הוא ימצא, ואני מאחלת לו המון הצלחה. ולאלו שבוחרים להשאר אני אומרת: שיהיה גם לכם בהצלחה, כי גם אתם בהחלט זקוקים לה.
אותו בריון מזדמן גם אומר לאלו שהיגרו: "אז למה את/ה קורא/ת חדשות מהארץ??? לך תקרא חדשות מהמדינה החדשה שלך….", בוא בריון חביב ואסביר לך למה אנחנו קוראים חדשות מהארץ: כי קשה לנו. קשה לנו להתנתק מהחיים שהיו לנו עד עכשיו ועוד אכפת לנו, במיוחד מהאנשים שהשארנו מאחור, ובואו אני אגלה לכם סוד, אנחנו צריכים לראות שצדקנו… כל פעם כשאנחנו פותחים אתר חדשות מהארץ אנחנו נושמים לרווחה שעשינו את הבחירה הנכונה. אבל גם מי שבארץ לא חף מלעשות אותו דבר, לכן הם קוראים בשקיקה כתבות עם כותרות כמו "בית כנסת הושחת באירופה" או "יהודים הותקפו", כי ככה הם מרגישים בטוחים ויכולים לאשר לעצמם ש"אין לנו ארץ אחרת".
אחרי שנה בחו"ל אני יכולה להגיד שאין מקום בלי חסרונות, אין מדינה בלי בעיות ואין חיים מושלמים ללא תקלות. רק שבכל מקום הבעיות הן שונות, ואנחנו צריכים להחליט עם אילו בעיות אנחנו מוכנים ומסוגלים להתמודד. אני את הבחירה שלי עשיתי וטרם הצטערתי עליה…

  1. לאיזו ברית נצטרך אנחנו להצטרף בעוד קצת פחות מ-11 חודשים?
    שומרי הסוד שבייסבול זה משחק משעמם?
    אחוות זוללי הדונאטס?
    אגודת המדקדקים בלבישת חליפות? (כן כן, אני מרפררת למייל ששלחתי לך 😛 )

    • כולם כבר יודעים שבייסבול זה משעמם… וכמו שאני מכירה אותך "אחוות זוללי הדונאטס" קטן עליך ואת מצטרפת ללא פחות מ-P.B.C.R.A
      (peanut butter and chocolate relations association)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s