הבוקר בא לעבודה… בשנות ה-80…

הפינים, בהכללה, הם עם עובד (לא הוצאת הספרים…). אפשר בקלות לחיות על חשבון המדינה ולאסוף דמי אבטלה וקצבאות שונות ולחיות מזה, לא לחסוך או לצאת לטיולים מסביב לעולם, אבל אפשר לחיות. אבל פיני אורגינלי, כמו שסבתא שלי היתה, לא ישפיל את עצמו בקבלת צדקה שכזו. היא האמינה שסיוע ממשרד הרווחה מבקשים רק האלכוהוליסטים והנרקומנים, אלו שלא מסוגלים ללכת לעבוד. אך נראה שעם תהליך הגלובליזציה ועם גלי ההגירה הרבים, יותר ויותר תושבים מתחילים להתבטל והאבטלה לצערנו מרקיעה פה שחקים.
אולי עוד סיבה שיש פה אבטלה גבוהה היא שכל התיכוניסטיות פה רוצות רק ללמוד על איפור ושיער ויצרו אינפלציה של סַפָּרִים (להרחבה קראו עוד מה שכתבתי על החינוך הפיני). נראה לי פינלנד היא המדינה עם הכי הרבה מספרות לנפש, וזה אירוני בהתחשב בזה שלפינים אין באמת שיער אלא פלומה.

לכן בקורסי הפינית למהגרים ישנו דגש עצום על חיי העבודה ומציאת עבודה, כי מהגר שעובד זה מהגר שמשלם מיסים ולא רק לוקח קצבאות. האובססיביות מתבטאת החל משיעורים ייעודיים שבהם עושים סימולציות לראיונות עבודה ולומדים לכתוב קורות חיים וכלה בהתנסות מעשית במקומות עבודה. באחד השיעורים למדנו שבראיון עבודה אסור להגיד: "אני אדם אחראי" כי זה מעיד על שחצנות, אלא "חברים/הבוסים הקודמים שלי אומרים שאני אדם אחראי". אחר כך נאלצנו להסתובב בכיתה ולהגיד אחד לשני מחמאות, כדי שכאשר נלך לראיון עבודה נוכל להגיד אילו דברים טובים אחרים אומרים עלינו בלי לשקר. הפינים הם לא שקרנים.
הדחיפה לכיוון מציאת עבודה היא אינטנסיבית עד לרמה הקומית:

מורה: נו שלי, מה את עושה כשמסתיים הקורס?

אני: חשבתי לחפש לי עוד קורס פינית, אני לא מרגישה עדיין שאני מדברת מספיק טוב

מורה: לפי עניות דעתי אין לך צורך בלימודים נוספים, רמתך מספקת לשימוש יומיומי בסביבת עבודה.

אני: מה?

מורה: חשבת לפנות לחברת השמה?

אני: זה לא החברות האלה שנורא לעבוד בהן ולעובדים אין זכויות?

מורה: כן, ו…?

IMG_20160210_123307

אז בנתיים לחברת השמה לא פניתי, זה ישאר מוצא אחרון, ועד אז אני זוכה לעבוד מידי פעם בקונדיטוריה! או ליתר דיוק, בקונדיטוריה משנות ה-80.
אחד הדברים שהתלהבתי מהם בעבודה בקונדיטוריה אירופאית היתה המחשבה ש:"סוף סוף אני אזכה לעבוד עם חומרי גלם איכותיים וכל השטויות של הכשרות לא יציקו לי יותר". אז פה אין בעיה של חלבי ופרווה, אלא של נטול גלוטן ונטול לקטוז. אותה גברת בשינוי אדרת. אז יכול להיות שחולה צליאק פיני מת כי השתמשתי בתבנית הלא נכונה, או שפיני רגיש ללקטוז הפליץ למוות כי מרחתי בעוגה קרם מהקופסה הלא נכונה…
ולמה אני אומרת קונדיטוריה משנות ה-80? כי פינלנד כולה מפגרת כמה עשורים אחרי שאר העולם כשזה מגיע לתרבות וגם לאוכל. זוכרים את העוגות היבשות (ממרגרינה), טבולות בתמצית רום, עמוסות ה"קצפת" (ממרגרינה), ממעל שכבה של ג'לי בצבע הפסולת של הכור בדימונה ומקושטות פרחים ממרציפן? אז פה זה שיא הטרנד…
צריכים עוד הוכחה שפינלנד מפגרת אחרי שאר העולם? בבקשה… נכון כשיוצא שיר חדש אז ברדיו טוחנים אותו עד שיורד למאזינים דם מהאוזניים? אז הרדיו הפיני (אנחנו שומעים רדיו בעבודה) משמיע כל יום (ולא אני לא מגזימה לשם הדרמטיות) את השיר Go west של ה- Pet shop boys. כ ל  י ו ם.

הפינים כנראה החליטו ששנות השמונים היו תור הזהב של התרבות העולמית… אפשר להבין… אחרי הכל אז אני נולדתי…

moi moi

תגובה אחת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s