איקאה – כי גם בגיהנום יש את השולחן הקטן ההוא

שלום. קוראים לי שלי. גם אני קונה רהיטים באיקאה. ולא רק רהיטים. אני קונה באיקאה גם כלי מטבח ומוצרים לעיצוב הבית. אין חדר בבית שלי שלא קיבל מנה מאיקאה. לא פעם מצאתי את עצמי בבנק או בבית קפה, מצביעה לכיוון הקיר וקוראת: "הי! זה כמו השעון שלנו!". אבל זה המחיר שמשלמים כשקונים איקאה, ידעתי שמחיר של המנורה הזו היה נמוך מידי…

אז כמובן שכאשר הגענו לפינלנד לבית ריק, הנסיעה הראשונה שלנו (ולבושתי גם ארוחת הצהריים הראשונה שלנו) היתה לאיקאה. ככה זה, כל מעבר דירה גורר איתו חשבונית מאיקאה.
במעבר הנוכחי השתדרגנו והגדלנו את הבית בשקל תשעים לדירת שלושה חדרים. ואבוי, כאשר סיימנו לפרוק ארגזים גילינו שיש לנו חדר שלם ריק לגמרי!
אז לכבוד בואה הממשמש ובא של האחת והיחידה שילדה וגידלה אותי, החדר עשה הסבה מקצועית לחדר אורחים. נושא ראשון על סדר היום: מיטה.

לאחר חקר שוק קצר הבנו שאין מנוס מללכת שוב לאיקאה. מה שעכשיו איקאה נמצאת יותר רחוק, וזה גורם לכשלים לוגיסטיים… החלטנו להפסיק להיות קמצנים ולשלם על הובלה.
יום בהיר אחד (ותאמינו לי שעד שיש יום בהיר אני לא רוצה לבזבז אותו על איקאה) עשיתי את הנסיעה והגעתי לקנות את המיטה בה חשקה נפשי. הגעתי לבחור חביב בשירות הלקוחות והוא הסביר את האפשרויות שלי:
"את יכולה ללכת לחנות, לחפש את המוצר במדפים, לשלם ולהביא אותו לפה ואז נשלח אותו. או שאת יכולה לשלם 10 יורו ואז רק תגידי מה את רוצה ואנחנו כבר נביא את זה".
10 יורו בשביל ללכת 30 מטר למדף ולהוריד משם ארגז??  "לא תודה", אמרתי לו, "כמה עצלנית אתה חושב שאני?".
אז הלכתי למדף ולדאבוני גיליתי שמדובר בשלושה ארגזים. הראשון בגודל ומשקל של ג'ירפה, השני היפופוטם ואילו האחרון הוא הממזר הכי גדול כי הוא נראה קטן אבל שוקל כמו השניים הראשונים יחד. ישבתי על הארגזים ודחפתי אותם תוך קללות, צרחות ונשימות בשיטת למאז', אבל בסוף הצלחתי להעביר את כל השלושה לעגלה. עכשיו הגיע שלב המזרונים. הגעתי למדף ונחרדתי כשראיתי שנשארו מזרנים בודדים והם נמצאים עמוק עמוק על המדף, היכן שידי אינה משגת. אז עשיתי כל מה שאדם בן תרבות היה עושה במקום ציבורי וטיפסתי על המדף. To make a long story short, חזרתי לבחור בשירות לקוחות מזיעה, צולעת ולוחשת: "הייתי צריכה לשלם לך את ה-10 יורו…".

אקצר את הסיפור ולא אתלונן על העובדה שהמשלוח לא הגיע ביום שבו היה אמור להגיע, אלא אריץ קדימה לשלב הבנייה.
בימים אלו החצי השני שלי עסוק ביותר, ולכן לעיתים קרובות אני נאלצת להתמודד עם מטלות חדשות ומאתגרות בעצמי (כמו לכסח את הדשא, אבל זה כבר טור בפני עצמו). גם את בניית המיטה ביצעתי ברובה לבדי. מה יש? אישה לא יכולה לבנות רהיט לבד? אישה כן, אני לא. נתחיל בקושי הראשון שהציג את עצמו: לפתוח את הקופסה. זה לא סימן טוב כשזה האתגר הראשון.
בחוברת ההוראות שצורפה (חוברת, סמינריון, לא בטוחה מה זה), צוייר ציור נחמד של שני אנשי קו חביבים שבונים בצוותא. איקאה מנסים לרפות את ידי ולהגיד לי שאני לא יכולה לבד, אז אתם יודעים מה איקאה? אני כמעט בת שלושים! אני יכולה לעשות הכל לבד!
הסוד לבניית רהיט של איקאה בעצמך זה שפשוט צריך לגלות גמישות, ואני מתכוונת לזה מילולית, מצאתי את עצמי כמה פעמים עם הרגל מעל הראש מחזיקה מוט בעוד שאני מנסה לסובב את הבורג עם השיניים.
לאט לאט התקדמתי, עוד בורג ועוד בורג, עוד מסמר עץ קטן ועוד בורג משושה … אחרי שבע שעות כבר כמעט סיימתי. אז כבר קיבלתי חיזוק בדמות נשא טסטוסטרון והסאגה נגמרה.

האמת שאני מעדיפה לבנות רהיטים לבד, לא רק בגלל האגו או הפמיניזם, אלא בגלל שלבנות רהיט של איקאה עם כל אדם אחר זה מתכון לאסון. אם יש לכם ילד/ה עם בן/ת זוג שאתם לא אוהבים, פשוט תתנו להם תלושי שי לאיקאה. שליש מהזוגות נפרדים כבר במחלקת ארונות ושלושה רבעים נפרדים בסלון שלהם מוקפים בקרשים ומחפשים בהיסטריה בורג שנעלם. אגב, אני לא יודעת אם ידעתם, אבל בספרי הקודש של כל הדתות מצויין באופן מפורט שגיהנום נראה כמו חדר מלא רהיטים לבנייה מאיקאה אבל אין לך פטיש או מברג פיליפס.

עכשיו אני מקבלת חודש של מנוחה, ואז יגיע שולחן העבודה….

moi moi

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s