בחילות בוקר (וצהריים… וערב… ולילה…)

כמעט בכל הסרטים ההוליוודים, הדמות הנשית מגלה שהיא בהריון באופן הבא: היא מקיאה באמצע יום העבודה (רצוי בצורה מצחיקה, נגיד בתוך התיק שלה, או על הנעליים של הבוס שלה), מתלוננת לחברה שלה שהיא כנראה חטפה קלקול קיבה או שפעת, החברה צוחקת "אולי את בהריון", קלוז אפ על הפרצוף מוכה ההבנה של ההריונית, פוטומונטאז' של עשרות בדיקות הריון חיוביות.
פה הבחילות וההקאות נגמרות ולא מוזכרות יותר.

לתדהמתי, זה לא חד פעמי וזה לא עובר תוך יום… או אפילו שבוע…. אז נכון, ישנן בנות מזל (תהיו בטוחים ש"בנות מזל" זה לא הכינוי לנשים האלה בראש שלי) שלא יחוו את הבחילות כלל או לפחות לא באופן שישפיע על חייהן באופן דרמטי, אבל ממתי אני ברת מזל באופן מיוחד?
בשבוע הרביעי בערך להריון התלוננתי בתמימותי לבודדות שכבר ידעו על כדור התאים המתפתח לו בבטני: איך זה שאין לי בחילות? רציתי קצת בחילות, הרי להתלונן על בחילות זה חלק מהחוויה, זה כמו לעשות צבא ולא להתלונן על האוכל, מי שמע על דבר שכזה? בנוסף קראתי מחקרים שבחילות בהריון מצביעות על הריון בריא ועובר אינטיליגנט… אז אני מגדלת כנראה את דה וינצ'י הבא…
תוך שבוע הבחילות התחילו ובשבוע השישי להריון התפקוד שלי כבר צנח לאפס, והלוואי שהייתי מגזימה. בשבועיים הבאים הצלחתי לעבור בקושי מהמיטה לספה, הזמן היחידי שהייתי על הרגליים היה כשבין שלוש לחמש פעמים ביום רצתי לשירותים והקאתי את כל מה שלא אכלתי ושתיתי. למזלי כמות ההקאות ירדה אחר כך לפעם אחת ביום אז התייבשות ואשפוז נמנעו ממני.

לאולטרסאונד הפרטי השני (כי בראשון עוד לא שמענו פעימות לב), הגעתי חיוורת ומלמלת לרופאה "אני הולכת למות", והיא מצידה לא הסכימה לעשות הרבה חוץ מלהסתכל עלי במבט מרחם.
בפינלנד לא מאמינים בתרופות למניעת בחילות, הם לא מרגישים שיש מספיק מחקרים שתומכים בסברה שהתרופות לא מזיקות לעובר. אני לא יודעת אם הם פשוט לא מעודכנים, או שבגלל שנולדים פה כל כך מעט ילדים הם מחליטים שלא לקחת שום סיכון מיותר. הרופאה שמחה אבל להציע לי ימי מחלה מעבודה כמה שבא לי (שזה נותן לכם רמז על תנאי העבודה בפינלנד, כיף להיות שכיר), אבל בהתחשב בזה שהבוס שלי עמד שם לידי והוא האבא של הצאצא, לא טרחתי לקחת אותם.
מה שכן הרופאה אמרה, זה את המשפטים המופלאים הבאים: "תאכלי מה שבא לך בלי לחשוב על קלוריות ובריאות" ו- "ניסית לאכול גלידה?". מעולם לא חשבתי שאקבל הנחיה מרופא לאכול גלידה, אשכרה בן אנד ג'רי במרשם רופא, "קחי שני מגנום ביום". החצי השני שמח שסוף סוף הוא יכול לעשות משהו שאולי יעזור, מילא את המקרר בגלידה והתחיל להתמקצע בהכנת מילקשייקים.

עכשיו הסתייגות קלה. גם גלידה וגם כל דבר אחר שאמור לעזור לבחילות בהריון, עוזרים (לפחות במקרה שלי) באופן מינורי במקרה הטוב. קיבלתי לפחות חמש עשרה עצות ממקומות שונים: קרח, להריח לימון, קרקרים, עגבניות, אכילה תכופה, ג'ינג'ר וגלידה כמובן…. חלק מאלו לא עזרו כלל ורק הרעו את המצב (תה ג'ינג'ר), וחלק הקלו ממש מעט. בסופו של דבר גם אם הגלידה הקלה על הבחילה, אחרי שעה בערך גם היא יצאה חזרה החוצה.
מה שהוביל אגב לעבודת סמינריון: "איזה אוכל עדיף להקיא"… ופה אני עוצרת בהסברים למען קוראים שקיבתם רגישה.

קשה לתאר למי שלא חווה בחילות הריון (אהמ, גברים) איך הן מרגישות, כי זה לא כמו קלקול קיבה או בחילה מרכבת הרים. בתקופות הקשות ביותר ההרגשה היא כאילו כל תא ותא בגוף שלך מקיא. מרגישים את הבחילה לא רק בקיבה אלא בכל הגוף, גם בראש, בידיים, בגב ובאף. רמת האומללות מגיעה לזו של כלב נטוש בתחנת דלק בדימונה ויחד איתה מגיעה חרדה איומה: אני יושבת כרגע על הרצפה בשירותים, ראש עמוק באסלה ובוכה (באמת, עם דמעות) שאני רוצה את אמא שלי… איך אני יכולה להיות אמא של מישהו אחר???
אז אמא הגיעה לפינלנד, והרגיעה אותי שגם היא בזמנה שכבה על הספה ככדור מלא רחמים עצמיים ורצתה את אמא שלה, ואז הלכה ועשתה בשבילי את הכביסה (כי ריח של מרכך כביסה גרם לי להקיא, באמת, במשך חודש לבשתי בעיקר בגדים מלוכלכים כי לא סבלתי ריח של בגד נקי).

בניגוד למסורת הישראלית לקרוא לעובר בשם בוטן או קשיו או שאר אגוזים וקטניות, הצאצא המתפתח שלנו קיבל את הכינוי הפיני pöpö שזו מעין מילת סלנג לחיידק, מילה שהייתם משתמשים בה בשיחה עם ילדים, בניגוד לבקטריה או מיקרוב. הכינוי הזה היה נשמע לי מתאים במיוחד: משהו חמוד וקטן מאד שחי לי בגוף ועושה לי בחילה.

בערך כל שבוע הייתה מתנדבת רנדומלית שאמרה לי "אהה את כבר בשבוע X? אז תוך שבוע שבועיים זה נגמר… ", זה המשיך ככה בערך עד שבוע 16. ומה אתם יודעים, האחרונה צדקה (; . לאט לאט ההקאות הגיעו רק לסירוגין ובין הקאה להקאה כבר הצלחתי לעמוד, ללכת, לטוס לישראל, לאכול במסעדה… היום ממרומיי השבוע ה-20 הבחילה מגיעה רק במצבי קיצון כמו חשיפה לריחות ספציפיים, נסיעות ארוכות או ארוחה גדולה מידי, אבל גם היא עוברת מהר ובקלות.

לסיכום, אני חושבת שאם הייתם מספרים לי שלאמא של היטלר גם היו בחילות קשות בהריון הייתי חושבת "אוי מסכנה! מה היא כבר עשתה רע למישהו???"… באמת שזו חוויה שאני לא מאחלת לאף אחת… בעצם באיזשהו מקום אני מקווה שתהיה לי בת ושהיא גם תקבל קצת בחילות אם היא תהיה בהריון, בכל זאת דרוש פה קצת צדק.

moi moi

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s