מדריך טיולים – פראג (Babymoon 2!)

אל תפתחו עלי עיניים… נכון, רוב ההריוניות לא זוכות לבייבימון שני, אבל יש לי סיבה טובה. חג הפסחא בפינלנד הוציא את החצי השני שלי לחופשה כפויה. בגלל שהמחשבה לשבת בבית ולספור בעיטות של הילדה בבטן של אשתו לא מפתה עבורו, החלטנו לנצל את החופש ובאמת לצאת לנופש. בגלל שבכל זאת מדובר על זמן קצוב וקצר וגם בדיוק שילמנו על חופשה בלונדון, בחרנו בפראג.
אני לא בטוחה כמה המדריך הזה יהיה שימושי לישראלי הממוצע, שכן אנחנו בערך הישראלים האחרונים להגיע לפראג. אני מכירה אנשים שלא יצאו מגבולות מדינת ישראל, ואיכשהו גם הם כבר היו בפראג (כן אני מגזימה לאפקט קומי, מה אתם לא מכירים אותי עדיין?). אז אם אתם מתכננים טיול לבירה הצ'כית אתם מוזמנים לדסקס זאת עם כל מי שנמצא כרגע לידכם, הוא כנראה יודע לא פחות טוב ממני, אבל הנה הרשמים שלי מהטיול:

פראג היא האחות הקטנה והמוצלחת יותר של בודפשט (סליחה סיס, לא התכוונתי לכלום). כמו בודפשט יש נהר במרכז שחוצה אותה ובצד המערבי של הנהר יש מצודה וגבעה עם פארק. המאכלים הצ'כיים וההונגריים המסורתיים סך הכל די דומים. בודפשט היא כמו פראג שדוללה במים, פראג לעומתה יותר קומפקטית ומרוכזת. פראג גם שמורה יותר טוב, לכן לטעמי יותר כיף ומעניין להסתובב בה, כנראה בעיקר כי העיר כולה היא סט צילום סרטים אחד גדול.

כאשר בסרט Eurotrip רצו לצלם סצנה באמסטרדם אבל לא רצו לשלם מחיר מופקע למלון הם באו לפה

בגלל שזו עיר קטנה ומרוכזת, לא צריך בה זמן רב, היינו שם 3 לילות ואם היינו צריכים להשאר עוד לילה כנראה היינו כבר משלבים יעד נוסף כי לגמרי מיצינו את העיר בסוף. יתרון נוסף של פראג היא שגם אם כמונו הגעתם בטיסה מאוחרת ונחתתם לקראת הערב זה ממש לא נורא. העיר יפה ושוקקת חיים גם בערב אז לא תרגישו שהתבזבז לכם כל היום.
רוב הטיול שלנו התרכז בלהסתובב בחוץ בשמש אחרי ששרדנו את החורף הפיני הקר, אז תקבלו פה פחות ביקורות על מוזיאונים ופעילויות במבנים סגורים.

הגעה משדה התעופה והתניידות בעיר

חיפוש קצר באינטרנט העלה אופציות מסורבלות של אוטובוסים ורכבות. גוגל נשבע שהמחיר של מונית משדה התעופה למרכז העיר אמור לעלות כ-28 יורו. המלון הציע נהג מטעמו ב-30 יורו, הלכנו על זה. אני בסוף חודש שביעי, אין לי כוח.
אני לא יודעת אם זה נכון, אבל כולם הזהירו אותנו שנהגי המונית הצ'כים הם רמאים אז נמנענו. הרכבת התחתית של פראג לא ממש הגיעה לידי ביטוי עבורנו, כל עוד נשארים באיזור המרכז אין ממש סיבה להשתמש בה, העיר גם ככה קטנה ולרכבת התחתית אין הרבה תחנות לשימוש.
על הטראם עלינו פעם אחת כשטיפה הרחקנו (עוד על זה בהמשך), סך הכל אופציה קלה, נוחה וזולה. כרטיס לטראם אפשר לקנות במזומן בערך בכל מכולת או עם כרטיס אשראי על הטראם עצמו.

לינה

ממליצה בחום על המלון שלנו, Hotel Golden Crown. המלון הוא ברמת ארבעה כוכבים וגם מרגיש כמו ארבעה כוכבים (לעומת המלון בלונדון שלמרות שהיה בסדר, לדעתי אחד הכוכבים שלהם קצת גבולי). המיקום היה מעולה, נקי, ארוחת בוקר היתה סך הכל טובה (בהשוואה למלונות ארבעה כוכבים באירופה)… היו למלון מספר פאשלות כאלה ואחרות במהלך השהות שלנו, אבל אלו לא היו פאשלות גדולות מידי וכל פאשלה טופלה במהירות, באדיבות ועל הצד הטוב ביותר.

אטרקציות שביקרנו בהן

אני מרגישה מטופשת להגיד לכם דברים כמו "לכו לראות את השעון האסטרונומי" או "אל תוותרו על גשר קארל", כי אחרי שעה של הסתובבות בעיר אתם תגיעו לשם כנראה אם תרצו ואם לא. אבל הנה קצת על האטרקציות המרכזיות בעיר מזוית הראיה המוזרה שלי:
השעון האסטרונומי – עדיין לא הבנתי איך לקרוא אותו. אבל כל שעה עגולה הפעמונים יצלצלו ובחלונות של השעון יציצו להן דמויות השליחים של ישו ותרנגול. כנראה כדאי שתהיו שם יותר מפעם אחת כי בפעם הראשונה תהיו עסוקים בלצלם ולהלחץ מכייסים שמחכים להזדמנות שאתם שקועים בלצלם… לכן מומלץ להגיע בבוקר, פחות אנשים ופחות כייסים.

איפשהו שם יש מחוג שמראה שהשעה תיכף עשר בבוקר

גשר קארל – בהחלט גשר נחמד עם פסלים יפים. גם פה בשעות הבוקר יותר נעים ללכת עליו כשיש פחות אנשים. לקראת הצהריים הוא מתמלא תיירים, אבל גם דוכני תכשיטים וציורים. בחלק מהפסלים אמורים לגעת ואז לפי האמונה התפלה מקבלים משאלה… או חצבת, תלוי מי נגע בפסל קודם. לא רחוק מהגשר, בצד המערבי, נמצא קיר גרפיטי לזכר ג'ון לנון, אל תצפו ליצירות אומנות סטייל חומת ברלין, כן תצפו למתבגר היפי שיעמוד שם ויזייף עם גיטרה.
מצודת פראג – הכניסה למתחם המצודה הוא חינם, אבל כדי להכנס למבנים עצמם תצטרכו לשלם. יש אפשרות למספר סוגי כרטיסים כשהיקר מכולם (350 קרונות) כולל את הכל, כולל תערוכות. אנחנו בחרנו בכרטיס ברמה אחת מתחת (250 קרונות) שמספק כניסה רק לאטרקציות ה"חובה" (היינו במספיק מוזיאונים בלונדון ולא רצינו לבזבז זמן של מזג אוויר נעים על להיות בתוך מוזיאון עם יצירות אומנות בינוניות). עדיף לא ללכת לטירה ביום האחרון בפראג כי הכרטיס תקף ליומיים, למקרה ותרצו לחזור. כדי לצלם עם מצלמה בתוך המבנים תצטרכו לקנות אישור בנפרד (50 קרונות), אבל האמת שאף אחד בשום שלב לא ביקש ממני לראות את האישור הזה, אז אם אתם בעלי חוצפה ישראלית תוכלו לוותר.
האמת שלא נפלנו מהרגליים. קתדרלת ויטוס הקדוש היא היחידה שבאמת הרשימה. אפשר להכנס לאיזור הכניסה שלה בלי כרטיס, אבל אם תרצו ממש להסתובב בפנים וליהנות ממנה כן תצטרכו כרטיס כלשהו. סמטת הזהב המפורסמת לעומתה די אכזבה אותנו… קודם כל תתכוננו לזה שהיא קצרה ממש, אז תוך שניה הסיבוב נגמר. החנויות שבה לא מאד מעניינות, רק יקרות, ופה ושם יש חדר תצוגה קטן של החיי האלכימאים בימי הביניים, בסדר. בזיליקת ג'ורג' הקדוש גם חמודה, כנסיית אבן ישנה, אבל לא עוצרת נשימה וכך גם המבנה הארמון הישן, שהחלקים הפתוחים בו לציבור די מעטים סך הכל.
פארק קאמפה והפארק על האי Střelecký שניהם נחמדים ליום שמשי. לאי Střelecký תגיעו מאמצע הגשר הדרומי לגשר קארל (Most Legií), יש מדרגות ואפילו מעלית מצידו השני של הכביש, למקרה ויש לכן עובר שלוחץ על ריאותכן.
כיכר ואצלב – יותר נכון לקרוא לזה שדרה. רחוב רחב עם רשתות בגדים ומלכודות תיירים, קצת כמו השאנז אליזה של פריז או האונדרדלינדן של ברלין. להגיע לסמן וי ולהמשיך הלאה, בכל זאת מקום עם משמעות היסטורית (תקראו בויקיפדיה) בצ'כיה.
ממש מול חלון חדר המלון שלנו היה הפסל המסתובב של ראשו של קפקא, אם אתם לא במקרה שם אז לא צריך להגיע במיוחד, זה גימיק חביב ולא יותר.

החלקים מתערבבים וקפקא מסובב את הראש. וואו.

לרובע ז'יז'קוב הלכנו פעם אחת, ממליצה לא להגיע לשם ברגל, ההליכה עוברת ליד כביש מהיר והנוף רחוק מלהרשים, את הדרך חזרה עשינו עם הטראם. הרובע עצמו מאד הררי, נחמד, אבל לא משהו מיוחד. למגדל הטלויזיה לא הגענו.

עוד אטרקציות שלא ביקרנו בהן

מבתי הכנסת הרבים של פראג התרשמנו רק מבחוץ, גם את בית הקברות היהודי ראינו דרך חלון קטן שמוצב בחומה שמקיפה אותו (ראיתי מספיק בתי קברות יהודיים בפולין, תודה). מה אני אגיד, אנחנו לא יהודים מוצלחים במיוחד. לעומת זאת נכנסנו למספר כנסיות מזדמנות על הדרך, אבל דווקא על כנסיית ניקולאס הקדוש ויתרנו.
לגבעת פטרין ניסינו ללכת עם הרכבל (הריאות המחוצות שלי לא עומדות בעליה ממושכת), אבל התור ייאש אותנו. האמת, תצפית יפה לעיר כבר היתה לנו במצודת פראג ובפינלנד לא חסרים לנו עצים, אז פארקים פחות מרגשים אותנו. אבל אם הייתי מסוגלת לטפס על גבעה כנראה היינו הולכים.

להלן התצפית האמורה ממצודת פראג

האמת שכל פראג מלאה נקודות בעלות משמעות היסטורית כזו או אחרת… וקפקא גר בשלב כזה או אחר בכל העיר… אין ספק שכדי לקבל ולהעריך את כל העושר ההיסטורי של פראג צריך מדריך שידע להסביר על כל בניין בעיר. אם זה מתאים לסגנון טיול שלכם אז כנראה ששווה לקחת זאת בחשבון.
גם על התיאטרון השחור ויתרנו בסוף, גם כי תמיד היינו בארוחת ערב בשעה של הצגה וגם כי זה קראנו המון ביקורות מעורבות, ולפי הכרותנו את עצמנו שיערנו שאנחנו נהיה בצד הקוטל. נראה לי זה יותר מתאים כבילוי עם ילדים או קבוצת חברים. לקונצרט דווקא רצינו ללכת אבל לא מצאנו אחד בתזמון טוב.

קניות

בגלל שהגענו לחג הפסחא זכינו ביותר שווקים מהרגיל, כמעט בכל כיכר פתוחה היה שוק. חוץ מזה היו גם שווקים רגילים פזורים פה ושם שמוכרים בעיקר את מה שיש בחנויות המזכרות אבל יותר בזול. את עיקר הרשתות הגדולות והמותגים תמצאו בשדרה של כיכר ואצלב וברחוב Na Příkopě היוצא ממנה (שיש גם בו סניף של המליס, חנות הצעצועים הלונדונית). קניונים בגדלים כאלה ואחרים ופסאז'ים נחבאים מפוזרים להם בכל העיר, כאשר אחד הקניונים המוכרים יותר שיומלץ לכם על ידי כולם כנראה יהיה הפלדיום. אבל מה לי ואלה?

אוכל

בגלל שהזמן שלנו היה קצוב, ניסיתי לתכנן חלק מהארוחות מראש ולחפש מסעדות מומלצות כדי שלא ליפול על מסעדה מאכזבת. בגזרת האוכל הצ'כי מצאתי 3 המלצות: Krčma , Lokál ו – Café Louvre. ל-Krčma לא הצלחנו להכנס, המקום קטן יחסית… Lokál יותר גדולה ועדיין הייתה די עמוסה, אבל הצלחנו לתפוס שולחן. היה בסדר, לא רע אבל לא חושבת שאזכור את חווית האכילה שם בעתיד. Café Louvre דווקא היה לטעמנו המוצלח יותר, החצי השני הזמין קונפי ברווז  עם כרוב אדום ומעין לביבות תפוחי אדמה שהיה פשוט מעולה. חששתי קצת שמדובר במלכודת תיירים, אבל מה לעשות שבאמת יש שם המון תיירים, בסופו של היום מדובר במוסד שמצדיק את ההתלהבות.
אז עכשיו למסעדות שאינן צ'כיות:
אחת מול השניה נמצאות שתי מסעדות מומלצות: Five Rivers שהיא מסעדה הודית ו- Muc Dong הוייטנאמית. בשתיהן נהנו מאד מהאווירה ומהאוכל. אם אתם במוד לאיטלקי אז Kogo תהיה בחירה נכונה.
אבל כנראה המנצחת שלנו היא דווקא מסעדה אוסטרית Kočár z Vídně ממש ליד גשר קארל, כל דבר שהגיע לשולחן היה טעים בטירוף, כולל הסלט המעצבן שתמיד דוחפים לצלחת. מומלץ במיוחד הוא כמובן שניצל העגל הוינאי.

משהו לקינוח?

לא הצלחתי למצוא ממש קינוחים או עוגות צ'כיות מסורתיות שריגשו אותי. בכל מקום שתלכו בעיר תמצאו דוכני Trdelník (יענו קיורטוש) שבהתאם לתרבות האינסטגרם הפכו להיות מוגזמים עם מילויי שוקולד וגלידות למיניהן.
אני קצת יותר מעודנת מזה, אני מחפשת קונדיטוריות ובתי קפה מפונפנים. אחת ההמלצות שקראתי היא על Café Savoy, אבל האמת שהתאכזבתי מאד, לא מהאווירה ולא מהעוגה שבחרתי (אולי בחרתי לא נכון?). מה שכן היה נחמד זה שכשיורדים לשירותים יש חלון ענק שניתן להציץ בו לתוך הקונדיטוריה ולראות אותם מכינים את העוגות הגרועות שלהם.
דגמתי קרואסון שקדים בשתי מאפיות שונות: Bakeshop ו-artic bakehouse, שניהם היו טובים, הצטערתי שלא יצא לי לדגום עוד מאפים כדי לגבש חוות דעת יותר מעמיקה.
עוד המלצה שקראתי כהכנה מראש לטיול היא לבית הקפה Cukrkávalimonáda שנאמר בהמלצה שיש שם שוקו מעולה. זה נכון, הוא באמת מעולה. אבל התקשתי להאמין שמדובר בשוקו משוקולד 70% קקאו. שוקוהוליקים אמיתיים שזורם להם קקאו בדם יהנו יותר מ  Choco Café, שם ההתייחסות לשוקולד היא כמו לקפה או יין. תקבלו תפריט שוקו מפורט, כל שוקו עשוי מפולי קקאו שהגיעו ממדינה אחרת או אפילו ממטעים ספציפיים בכמויות אחוזי קקאו שונים לפי טעמכם ותיאור על טעמי הלוואי השונים שכל קקאו מביא עימו (יותר פירותי, יותר מריר וכד'). הייתי חייבת להגיע לשם פעמיים. פעם ראשונה הלכתי על שוקו יותר הארד קור: מנז'רי 64% עם ארומה של עץ טרופי ונגיעות פירות יער. פעם שניה החלטתי לשנות גישה עם שוקו משוקולד חלב וטעמי קרמל וחמאה מלוחה. העוגות בויטרינה נראו נחמדות מאד, ביתיות כאלה, אבל השוקו בהחלט סתם לי את הבטן. קניתי פרלינים לקחת הביתה, לא היו ברמת הפרלינים של פריז, אבל הטעמים היו ברורים ומודגשים.

לאלו שלוקחים שוקולד ברצינות

טוב, פה אני עוצרת… אני מבינה למה פראג היא יעד חובה שכזה ואני שמחה שסוף סוף הגעתי לשם. היתרון העצום של פראג הוא שהיא מתאימה לכל סוגי המטיילים, לכל סוגי התקציבים ולכל סוגי הביקורים בין טיול של כמה שעות או יום ובין טיול של כמה ימים, בין אם סופ"ש ובין אם ערב – תמיד יש מה לראות ולעשות. תהנו! 🙂

מדריך טיולים – לונדון (Babymoon!)

עוד בשלהי החודש השלישי להריון, כאשר לחי שמאל שלי עוד היתה דבוקה למושב האסלה, נתגבשה בי ההחלטה שאני צריכה חופשה, ורצוי אחת שסובבת סביב אוכל. לא הופתעתי לגלות שנשים רבות מרגישות כמוני וקבעו את המונח הקסום בייבימון, מעין חופשת טרום לידה, כאשר המטרה העיקרית היא לקחת שניה אוויר ולתת להורים העתידיים קצת זמן איכות לפני לידתו של הורס/ת השמחות.
ההמלצה הרשמית לבייבימון היא טרימסטר שני, כאשר הבחילות פחות או יותר נגמרו אבל הבטן עוד נכנסת במושב צפוף של מחלקת תיירים, חשוב אבל להתייעץ עם רופא ולבדוק מה המדיניות של חברת התעופה שלכם. רצה הגורל והטרימסטר השני שלי נפל בתקופה מעט בעייתית של השנה: סוף חורף-תחילת אביב. במצב רגיל יעד חופשה בתקופה זו הוא איזור קו המשווה, אבל קפיצה מהירה לאתר של ה CDC הראה שהמקומות היחידים שבהם אין התפרצות של נגיף הזיקה הם קו הרוחב של ישראל וצפונה. בנוסף, טיסה ארוכה מידי אינה מומלצת. אז אירופה.
אבל לאן? הקריטריונים הם: מקום עם הרבה פעילויות במקומות סגורים כי בחוץ קר, מקום עם מסעדות טובות, מקום עם תחבורה ציבורית טובה כי אני לא במצב להליכה מרובה מידי ומקום עם שירותי רפואה מתקדמים לכל מקרה שלא יהיה. במילים אחרות: לונדון!
הסמיכות לתאריך הברקזיט רק עשתה את כל הסיפור יותר מעניין 🙂

לינה

האיזור הכי מרכזי ומעניין ו"אכיל" בלונדון הוא כנראה הסוהו. אבל אם הפרוטה לא ממש מצויה בשפע בכיסכם, תאלצו להרחיק קצת. התמזל מזלנו ומצאנו מלון שיצא במחיר מבצע מיוחד, אני אמליץ עליו למקרה והוא מתאים לתקציב שלכם או שגם לכם יהיה מזל. אנחנו התארחנו ב Meliá White House שהוא מלון ארבעה כוכבים במיקום מעולה. קודם כל הוא ממש ליד ריג'נטס פארק, שזה מקום שמומלץ להסתובב בו, בנוסף ישנן שלוש תחנות טיוב (הרכבת התחתית) במרחק של פחות מעשר דקות הליכה, מה שנותן בערך ארבעה קווים שונים להשתמש בהם. גם למטיבי לכת המיקום הוא טוב, הליכה של כעשרים דקות צפונה תביא אתכם לקמדן ועשרים דקות דרומה וכבר תהיו ברחוב אוקספורד. כבונוס למעוניינים בכך, הייתה עמדת השכרת אופניים צמודה למלון. קרוב למלון היה גם tesco שתוכלו לקנות שם מים או חטיפים לחדר. המלון היה סך הכל בסדר גמור, נקי ונוח… כל תלונה שאולי יש לי עליו מרגישה לי קצת קטנונית אז אחסוך ממכם אותן.

תחבורה

כמו שאמרתי הבחירה שלנו הייתה הרכבת התחתית, או בעגה המקומית: הטיוב. נכון לעכשיו, הדרך הכי זולה ונוחה לנסוע בטיוב היא באמצעות כרטיס "אויסטר" שהוא כרטיס שבו מטעינים כסף לתשלום על הנסיעות. את הכרטיס אפשר לקנות ולהטעין כבר בנמל התעופה הית'רו, וכל כסף שנשאר בו בסוף הטיול (וגם פיקדון על הכרטיס עצמו) יוחזר לכם. אז חשבו לכם את הסכום הזה לקניות בדיוטי פרי בדרך חזרה 🙂 . אני לא אלאה אתכם בהסברים על הכרטיס מכיוון שאחרים וטובים ממני עשו זאת באתר הזה.
הפעם היחידה שעלינו על מונית היתה כשטיילנו בפארק באיזור נטול טיוב ופתאום התחיל לרדת ברד בגודל של פתיתים (בתחזית אגב נאמר שיהיה שמש, עוד משהו לקחת בחשבון כשמטיילים בבריטניה).

אז מה עושים שם?…..

מוזיאונים

לונדון היא גן עדן לחובבי המוזיאונים, יש הרבה מהם, בנושאים שונים ורובם בחינם. אנחנו דגמנו מהמרכזיים:
British Museum – או במילים אחרות "תראו כמה דברים גנבנו מארצות אחרות כשעוד היינו אימפריה". מאז שהייתי שם כילדה חלו כמה שינויים… כיום יש בדיקה בטחונית בכניסה אז ייתכן שעדיף לכם להכנס דרך הכניסה האחורית ברחוב מונטגיו. אבל גם מהכניסה הראשית התור היה סביר, כרבע שעה. פתוח כל יום מ-10 עד 17:30, כניסה חינם. ארבע תחנות טיוב קרובות, חפשו את זו שמתאימה לכם.
Natural History Museum – תחנת חובה במקרה ואתם עם ילדים (או חנונים כמונו). החיסרון הוא שחלק מהתערוכות דחוסות באנשים בצורה קצת קיצונית, אבל מה לעשות, שלדים של דינוזאורים לא מסתובבים בכל מקום. גם פה כנראה תעמדו קצת בכניסה, אבל זה נראה יותר מפחיד ממה שזה, התור זז מהר. פתוח כל יום מ-10 עד 17:50, כניסה חינם. תחנה הכי קרובה South Kensington.
צמוד אליו יש עוד את מוזיאון המדע שהפעם לא הלכנו אליו, אבל הוא זכור לי לטובה מילדותי.

מגניב בגיל 6, בגיל 32 וגם בגיל 65 מיליון…

National Gallery – כי אני מתעקשת על קצת אומנות בכל טיול… ציורים של הגדולים והמפורסמים בתןך מבנה מרשים מאד. ממוקם ממש על כיכר טרפלגר. פתוח כל יום מ-10 עד 18:00, כניסה חינם.
Imperial War Museum – כנראה זה לא מוזיאון לכל אחד, בכל זאת מדובר על צבא ומלחמה… אני חייבת לציין לטובה את התערוכה בנושא מלחמת העולם הראשונה שהייתה מאד מקיפה ואפילו אינטרקטיבית (עד כמה שאתם רוצים אינטרקציה עם מלחמת עולם). דווקא תערוכות על מלחמת העולם השניה ושאר חיכוכים בריטיים לא הרשימו במיוחד, עדיין תראו שם מיצגים ייחודיים (פצצת אטום לדוגמה), אבל התערוכות קטנות ומרגישות חסרות. לתערוכה על השואה לא הלכנו כי אחרי שהיינו ביד ושם, מה הטעם? פתוח כל יום מ-10 עד 18:00, כניסה חינם. תחנות קרובות הן Lambeth North ו Elephant & Castle.

שווקים

יש כל כך הרבה… ואני בטוחה שתמצאו אתרים שיסבירו יותר בפירוט ובאריכות ממני על כולם. אני חולקת אתכם את הדעה שלי על המעטים שאני הספקתי לבקר בהם כדי שתקבלו רושם ראשוני ותוכלו לחפש עליהם יותר מידע ממקורות אחרים…
קמדן – כל איזור קמדן הוא איזור עם אווירה שונה וייחודית ומומלץ להגיע ולהסתובב, אבל לא מוקדם בבוקר, השווקים נפתחים באופן רשמי ב-10, אבל לפני 11 בבוקר הכל עוד מת, באופן כללי זה טיפ טוב לכל שוק, לתת לו זמן להפתח. כל האיזור שופע חנויות צבעוניות ודוכנים, האמת אני התקשתי להגיד איפה כל שוק מתחיל ונגמר (יש שניים באופן רשמי). בכל מקרה אציין את החנות cyberdog, גם אם אתם לא חלק מתרבות המועדונים, זו בהחלט חנות להציץ בה, חנות שהיא מסיבה אחת גדולה (מוזיקה, רקדניות…) ולא תראו אסופה כזו של בגדים בצבעי ניאון בשום מקום אחר… אציין גם את Cereal Killer Cafe לחובבי דגני הבוקר (כמוני) בו תוכלו לאכול דגני בוקר שהם פחות נפוצים במחוזותינו עם תוספות שונות וחלב בטעמים. תחנות קרובות הן Camden Town ו Chalk Farm.
קובנט גרדן – פה מדובר באיזור יותר נקי ויוקרתי של לונדון ושני השווקים שבו, אפל וג'ובילי (די צמודים), הם כאלה בהתאם. בעצם שני השווקים הם דוכנים של עתיקות: כלים, תכשיטים, ספרים… מסביב לדוכנים ישנן חנויות בוטיק ויוקרה ובתי קפה. אולי דווקא במקרה הזה כדאי להגיע יותר מוקדם לפני שהאיזור מתמלא תיירים, כי הדוכנים די צפופים. לנו התמזל המזל להגיע להופעת רחוב שהתאימה ביותר לאווירה של המקום, קודם "עלה לבמה" זמר אופרה שהאקוסטיקה במתחם רק החמיאה לשירתו ואחריו נגני כלי מיתר שניגנו מוזיקה קלאסית. היה תענוג לשבת בבית הקפה ולהינות מן ההופעה והאווירה.
פורטבלו – לעומת שני השווקים האחרונים, השוק הזה פתוח רק בימי שישי ושבת. מדובר על רחוב ארוך שבו בעיקר דוכני עתיקות, בגדים, דברי וינטג' כאלה ואחרים וכמובן קצת אוכל… אווירת סופ"ש רגועה ונעימה. אם היום יפה (לי לא היה כזה מזל) אז מומלץ לעשות סיבוב בשכונת נוטינג היל השכנה שיש לה אופי וקסם משלה. תחנות קרובות Notting Hill Gate בקצה אחד ו Ladbroke Grove שבקצה השני.
בורו – שוק האוכל. אז אם רציתם להצטייד בגבינה מסריחה, פטריות כמהין, כבד אווז וכדומה, זה המקום. כמובן יש גם המון סחורה טרייה, אבל את זה אין טעם להכניס למזוודה, בכל זאת נחמד לראות ולהריח. כמובן שיש גם דוכני מזון מוכן כדי לספק את התיאבון שפיתחתם במהלך ההסתובבות. זה נגיד מקום מומלץ לאכול פיש אנד צ'יפס! ויש גם דוכן של פסטה טרייה עם רטבים לבחירה (הניוקי היו שמיימיים). השוק פתוח במתכונת מלאה מרביעי עד שבת. התחנה הקרובה: London Bridge.

לא לבעלי לב חלש או כשר 😛

פארקים

הפארקים של לונדון נעימים לטיול רגלי ביום יפה. אני משערת שאת הייד פארק הגדול הכי פחות אהבתי, חלקים גדולים ממנו הם רק משטח דשא גדול עם קצת עצים מסביב, אבל יש בו פינות חמד והרבה סנאים חוצפנים (אז שימו עין על הסנדביץ' שלכם). ריג'נטס פארק הרבה יותר חיבבתי, ואם אתם שם באיזור תחילת יוני, אל תוותרו על גן הורדים שנמצא בו. פארק נהדר נוסף הוא פארק סנט ג'יימס ליד ארמון באקינגהם, אפילו בתקופה קרה ומדכאת כמו מרץ היה שם מקסים וגדוש ציפורים ועופות מים מעניינים.

הצגה או מחזמר

אין ספק שמדובר בחוויה ייחודית… ויש המון אופציות לבחור מביניהן לפי טעמכם וידיעותכם בשפה האנגלית. אנחנו בחרנו ללכת למחזמר אלאדין, נכון שנינו שולטים באנגלית, אבל עדיין קשה כשהם מדברים מהר ועם מבטא… אז בחרנו סיפור שאנחנו כבר מכירים ואוהבים ונוכל להתרכז יותר בוויזואליות של ההצגה… וואו כמה וויזואליות! המילה "וואו" אשכרה יצאה לשנינו מהפה כמה פעמים לאורך הערב. את הכרטיסים הזמנו דרך האתר הזה. ישבנו שורה שלישית וטיפה בצד, אבל זה לא פגם בצפייה בכלל.

קניות

אני לא הכתובת הנכונה לזה…. אבל כמובן שאפילו אני יודעת שרחוב אוקספורד הוא רחוב הקניות הראשי של לונדון. חנות מוצלחת במיוחד ברחוב הייתה primark שאולי אתם מכירים מערים אירופאיות אחרות. קניתי בגדי תינוקות כי פשוט לא שלטתי בעצמי.
עוד חנות מומלצת גם אם אתם בלי ילדים היא המליס קרוב לכיכר פיקדילי. בערך חמש קומות של צעצועים עם הדגמות חיות של חלק מהמוצרים. גם הרודס נחשבת לתחנת חובה, למרות שרובנו לא נקנה שם, עדיין כיף להסתובב ואולי לטעום קצת שוקולדים או מאפים.
לחובבי הז'אנר כדאי להגיע ל forbidden planet, חנות שכולה מוקדשת למדע בדיוני ופנטזיה, עם קומה שלמה רק לספרי קומיקס.
חנות אחרונה שאציין לביקור מיועדת לחובבי מותג השוקולד של M&M, חנות עצומה שמוקדשת כולה לממתק הזה. בחנות תוכלו לקנות מוצרים ממותגים ואפילו להכין לעצמכם M&M אישיים עם השם או התמונה שלכם!

לא ביקרנו הפעם בכמה אטרקציות מרכזיות כמו London Dungeon, מאדאם טוסו או London eye… כן טיילנו קצת באיזור שבו נמצאים בסמיכות בית ראש הממשלה, הפרלמנט, ביג בן ווסטמינסטר אבי (שלצערנו נכון לעכשיו האיזור בשיפוצים עד 2021).

אוכל!!!!!

כאמור אני בניתי על התחום הזה במיוחד… פעם המטבח הבריטי היה סוג של אוקסימורון, כיום זה עדיין לא מטבח טוב, אבל ללונדון הגיעו מספיק מטבחים אחרים 🙂 . כאשר העיקרי ביניהם הוא ההודי. האגדה אומרת שאם אתם רוצים לאכול אוכל הודי טוב, תסעו ללונדון, לא להודו. לא הייתי בהודו, אבל הייתי במסעדת Dishoom והייתה ארוחה יוצאת מן הכלל עם שירות מושלם ואפילו במחיר הוגן. למסעדה יש כמה סניפים ברחבי לונדון וכנראה בכולם תעמדו בתור אם לא תזמינו שולחן מראש, כדאי. כל המנות היו טובות אך אציין ספציפית את הדאהל (תבשיל עדשים), שגורם לכל דאהל אחר שאכלתי להשתוות למים של ספונג'ה. ב Dishoom הדאהל מבושל 24 שעות למרקם סמיך ואלוהי, אף פעם לא השתמשתי במילים עדשים ואלוהי במשפט עד כה. שימו לב, גם מה שלא חריף במפורש בתפריט עשוי להיות טיפה חריף לבעלי חיך צפון אירופאי… כמוני…

העוברית לעומתי לא התרגשה מהחריפות בכלל… קיבלה את החיך של אבא שלה…

גם אוכל סיני משובח יש בלונדון בשפע, ואין איזור שיותר שופע בו מאשר הצ'יינה טאון של לונדון. לא תצליחו לעבור ברחוב, לראות את הברווזים הצלויים בחלון ושהבטן לא תקרקר לכם. בשעות הצהריים רוב המסעדות יציעו בעיקר דים סאם וכיסונים למיניהם. קשה קצת להמליץ על מסעדה אחת, כי סך הכל כולן יותר טובות מרוב המסעדות הסיניות של פינלנד או ישראל… אכלנו באיזור כמה פעמים, והמסעדה שהכי נהננו בה הייתה Leong’s Legend, היה הכי נעים לשבת בה והמחשבה על הלחמניות המאודות במילוי חזיר ברוטב ברביקיו גורמת לי לרייר ברגע זה.
אבל אוכל אסייתי משובח יש לא רק בצ'יינה טאון, לחווית אכילה ייחודית ומעט יותר חגיגית אני ממליצה בחום להגיע ל Yauatcha (לסניף שבסוהו). לסניף זה (נכון לכתיבת הפוסט) יש כוכב מישלן אחד שהוא הרוויח ביושר, אבל האווירה במסעדה עדיין מאד קלילה וצעירה ואין צורך להתגנדר. לא הזמנו מקום מראש וחבל, כי נתנו לנו להתיישב רק אם נסיים לאכול תוך שעה, מה שאומר שלא דגמתי קינוח (וזה ממש חבל כי הקינוחים שלהם נחשבים גולת הכותרת). כדי לזרז עניינים פשוט בחרנו את כל המנות שסומנו בתפריט כמומלצות, מתוכן הכי אהבנו את הדים סאם האפויים במלית בשר ציד (צבי… נו venison…). אך גם צלעות החזיר המעושנות והברווז הפריך והארומטי (מגיע עם רוטב ופנקייקים) היו פשוט ללקק את האצבעות…

סיום מתוק

נו, איך אני יכולה בלי "קצת" סוכר? האמת שהפעם רימיתי ופשוט חיפשתי סניפים של פטיסרי טובים שכבר טעמתי בפריז ומצאתי סניפים שלהם בלונדון. את Laduree תוכלו למצוא במספר מקומות בלונדון, כמו בקובנט גארדן או בחנות הרודס. לפייר הרמה היו רק מקרונים ושוקולדים בלונדון, אבל הם עדיין המקרונים הכי טובים שאכלתי בחיי. מצאתי לי גם סניף אחד ויחיד של אריק קייזר ברחוב בייקר (חה!) שהתעקשתי לגרור אליו את החצי השני לארוחת בוקר, לדעתי היה שווה את זה 🙂 .
אבל נוספו לרשימת העילית הזו עוד כמה מציאות חדשות. אחת מהן היא Dominique Ansel, ממציא הקרונאט (כלאיים של קרואסון ודונאט). הסניף היחידי בלונדון נמצא קצת מחוץ לאיזור שבו הסתובבנו, לא רחוק מתחנת הרכבת ויקטוריה. דווקא את הקרונט לא טעמתי כי היה רק בטעם ורדים שאני שונאת, אבל טעמתי את הקואין אמאן (מאפה שהוא בצק קרואסון מקורמל) ועוגת קרמל וחמאת בוטנים ונהנתי מאד. האם שווה להגיע עד לשם במיוחד? לא יודעת, תלוי כמה אתם פריקים של פטיסרי… אני שמחה שהלכתי.
עוד מקום נהדר שחבל לפספס הוא  Maitre Choux שמתמחים בכל מה שעשוי מבצק רבוך. כמו בפריז, בחרתי לדגום אקלר וניל ופקאן, הפעם לא התאכזבתי! הטעמים היו עמוקים ורבודים… יחד עם האקלר הזמנתי שוט של שוקו, ושוט בהחלט מספיק, מדובר על שוקו בעוצמה של אספרסו, לא לילדים. יחד עם הקפה והשוקו קיבלנו שוקוטים (פחזניות עם סוכר גבישי) שהיוו דוגמה לאיך פחזנית אמורה להיות.

Afternoon tea… רק שזה שוקו וזה היה בצהריים…

האמת קצת התאכזבתי מהספק המתוקים שלי… אבל למרבה הפלא ההריון דווקא הוריד לי את הסיבולת…   

וואו, נראה לי שזהו… אפשר היה לכתוב עוד המון, במיוחד כי היו המון מקומות שלא התעמקנו בהם בטיול הנוכחי. אבל זה היה הטיול שלנו, והמשקל העודף שנוסף לי העמיס מאד על הרגליים והקשה עלי לעמוד בהספק וסגנון הטיול הרגיל שלנו. אבל זכינו לטייל, להינות מחברתו של השני בלי שלישי שבוכה ברקע, לאכול טוב בלי להקיא ולקחת נשימה עמוקה לפני האתגר הבא בחדר הלידה…

מדריך טיולים – פריז

המדריך הבא מוקדש באהבה רבה לפוסט הבלונדיני, שעזרה לי לתכנן בערך כל צעד ושעל שלי בפריז.

לא חשבתי שאמצא מקום שאוהב כמו שאהבתי את רומא, אבל פריז נגעה בדיוק בעצב חשוף: פטיסרי. בשבילי להגיע לפריז, בירת הקינוחים העולמית, זה כמו אמסטרדם בשביל סטלנים או מילאנו לחובבות הנעליים. מודה שלפני הנסיעה חששתי מעט, כי שמעתי על סינדרום פריז, מה אם הבתים יהיו אפורים ומשעממים? מה אם הרחובות יהיו מטונפים? מה אם הצרפתים יהיו גסי רוח שיסרבו לתקשר איתי בכל שפה שאינה צרפתית? שמחה לבשר שהחששות הספציפיים הללו התבדו. כל עוד באים עם ציפיות ריאליסטיות, פריז היא אכן עיר מענגת עם אופי וקסם משלה.
אני נאלצת להתנצל מראש, אם בדרך כלל אני חופרת על אוכל, הפעם אני אציב כנראה רף חדש… אבל זו פריז! אם לא באתם בשביל לאכול, אז למה באתם??? … שנתחיל?

לא ראיתם? לא הייתם

לינה

גיסתי היקרה היא פריזאית במקור והיא כיוונה אותנו למצוא מלון ברובעים החמישי או השישי. הקשבנו לעצתה ומצאנו מלון בוטיק חמוד בשם Les Bulles de Paris. המיקום שלו היה מושלם עבורנו, השירות היה נהדר (כבר לפני ההגעה קיבלנו למייל שאלון העדפות ורצונות לקראת הביקור), העיצוב מקורי ומושקע עד הפרטים הקטנים… אבל אני מוכרחה להזהיר שהחדר היה זעיר! שני אנשים ושתי מזוודות טרולי אתגרו את שני המטרים הרבועים של הרצפה עד מאד. בכל מקרה, ברדיוס של 500 מטר מהמלון הזה ישנם עוד כשלושה מלונות נוספים שאתם יכולים לבדוק, כמו שאמרתי המיקום מומלץ: רחוב נעים ויפה, מטרו קרוב, מרחק הליכה קצרצר מהסורבון, מהפנתאון ומנוטרדאם. והכי חשוב: 3 דקות הליכה ממאפייה של אריק קייזר, אז אל תבזבזו כסף על ארוחת בוקר במלון! (רואים איך כבר דחפתי המלצת אוכל?) קרואסון השקדים-שוקולד היה מוצלח במיוחד.
בכל מקרה, כל בתי המלון בצרפת מדורגים ע"י אותו גוף, אז שלא כמו בבודפשט, בפריז מספר הכוכבים שקיבל המלון תיתן אינדיקציה מהימנה לרמתו.

תחבורה

פריז לא קטנה, ללכת אותה ברגל זה אתגר לרגליים ואפילו מטיבי לכת שכמונו לפעמים נעזרו במטרו. המטרו של פריז גדוש תחנות והן נמצאות בכל פינה (עד שיורד גשם ואז הן למרבה הקסם נעלמות, אולי הן נמסות במים?) והתדירות של הרכבות טובה אף היא. ביום הראשון שלנו עם המטרו התקשנו מעט עם השילוט ופשוט עלינו על רכבות באופן שרירותי וקיווינו שזה הכיוון הנכון, אתם יודעים, זה סיכוי של 50-50… אבל מהר מאד השתלטנו על הנושא ובעזרת אפליקציה של המטרו הגענו לכל מקום שרצינו. אם יתמזל מזלכם, אולי תזכו לשמוע את אחד מנגני המטרו, אנחנו תמיד פספסנו אותם והם ירדו מהרכבת כשאנחנו עלינו.
ההגעה למרכז פריז משדה התעופה שארל דה גול קלה ונוחה, פשוט עולים על קו RER B.

מה עושים?

רוב מדריכי הטיולים לפריז יכתבו מסלולי טיול או יחלקו את האטרקציות בפריז לפי רובעים. לפני הנסיעה גם אני הכנתי לי מסלולים מדוייקים, תוך 3 שעות בפריז יכולתי לזרוק את הכל לפח. בסופו של דבר חשוב להשאר גמישים כדי להיות מותאמים למזג האויר. ביום הראשון שלנו היה חם ושמשי, אז ניצלנו זאת ופשוט הלכנו כמעט את כל העיר, תוך שאנחנו מסמנים וי על האתרים החשובים ביותר. ביום הלפני אחרון ירד גשם כמעט כל היום אז דחפנו לתוכו את כל המוזיאונים.
אני משערת שההמלצה שלי היא לרשום לכם על דף את כל המקומות שאתם רוצים ללכת אליהם וכל המידע שתצטרכו (כתובת, מטרו קרוב, שעות פתיחה…), ונגיד לסדר אותם לפי קרבה גיאוגרפית. ואז אם אתם מטיילים לכם בגני טיולרי בצהריים ופתאום מתחיל גשם, אז תוכלו להכנס למוזיאון האורנז'רי… ואם התחזית מראה ששמשי אז תמשיכו על השאנז אליזה עד לשער הניצחון!

…aux champs elysees

 

ובכל זאת על מה אני ממליצה?

מוזיאונים – עקב זמננו הקצוב (שהיה צריך להכיל בתוכו גם ארבעה פטיסרי, שוקולטרי ובולנז'רי), נאלצתי לבחור רק 2 מוזיאוני אומנות… בגלל שאני פריקית של מונה בחרתי באורנז'רי, היכן שנמצאים החדרים העגולים עם תמונות נופרי המים הגדולות, אני מודה שדמעתי קלות. המוזיאון השני היה בחירה קשה בין הלובר לבין ד'אורסיי, כיוון שהמוניטין של התור ללובר הפחיד אותי בחרתי בד'אורסיי שגם קיבל המלצות חמות מהבלונדינית. כמובן שגם למוזיאונים הללו יש תור, כי בידוק בטחוני הפך למציאות הקשה של צרפת, אבל אם תגיעו בשעות מסויימות ו/או תקנו כרטיסים מראש (יש כרטיס משולב לשניהם) אז זה לא נורא. לד'אורסיי הייתי ממליצה להקדיש כשעתיים, אלא אם אתם ממש בעניין ורוצים להסתובב עם המדריך האלקטרוני ולשמוע על ההיסטוריה של כל יצירה, במקרה הזה תצטרכו יותר זמן. בד'אורסיי תוכלו לראות מספר לא מבוטל של יצירות מהמפורסמות בעולם.
בית האופרה (באו נקרא לזה גם מוזיאון), היה מרשים מאד ואני שמחה שנכנסתי, את הפנטום לא מצאתי. תשלום בכרטיס אשראי במכונה יסייע לכם לדלג על עוד תור (או כרטיס קנוי מראש).

לא הספקנו: הלובר כמובן, מוזיאון הצבא עם קבר נפולאון וגן הפסלים של רודן… פעם הבאה… מרכז פומפידו לאומנות מודרנית לא בא אצלי החשבון, כי לצבוע קנבס באדום אני גם יכולה.

אם לא מבפנים אז לפחות מבחוץ… ועם חתול

כנסיות – לכנסיות הצרפתיות בהחלט יש אופי שונה מאלו של רומא. הפאר שלהן (בהכללה כמובן) יותר מטיל מורא, כיאה לסגנון הגותי ששולט. המפורסמת מכולן היא כמובן נוטרדם דה פריז שהיא אכן אתר חובה, כמובן שחובה לראות מבחוץ, אבל מומלץ גם להכנס (בחינם) פנימה, התור אורך כ- 10-15 דקות. כמובן שתוכלו לעלות למעלה, אבל זה דורש תשלום, עמידה בעוד תור ואז טיפוס בהמון מדרגות צרות, ויתרנו. עוד כנסיות מומלצות הן סנט איסטאש (גם גותית) ומדלן שהיא בסגנון ניאו-קלאסי.
ברובע המונמרטאר ישנן עוד שתי כנסיות: בזיליקת הלב הקדוש המפורסמת וסנט פייר מהעתיקות בפריז. חוץ מהכנסיות הללו מונמרטאר לא הרשימה אותי במיוחד, אולי זה היה מזג האוויר הגשום שתפס אותנו ואולי עומס התיירים, אבל עדיין מדובר ברובע שהוא חובה ובעל חשיבות היסטורית ותרבותית.

מעניין אם גם הם נשמעים כמו ג'ורג' קוסטנזה

עוד "אטרקציות"
-בית הקברות פר לשז, שם תוכלו למצוא את קבריהם של מפורסמי פריז, וכמובן הכי חשוב: ג'ים מוריסון. גם עם מפה מציאת הקברים היא עניין מסובך, אז אל תותרו עליה.
-טיול בגני לוקסמבורג וגני טיולרי, לראות איך מכסחים דשא עם סרגל ופלס, יהיה בילוי מומלץ ליום שמשי.
-רובע מונפרנס, איזור נחמד להסתובב בו בערב, מאד צעיר ואנרגטי. שם ישנו מגדל מונפרנס שיכול לתת את התצפית הטובה ביותר על העיר.

קניות – האמת שאני לא הטיפוס להמליץ על מקומות לקניות במיוחד… גלריה לאפייט היתה אכן מרשימה, במיוחד הרשימו אותי הסינים שעמדו בתור (כן כן אפילו פה יש תור) מחוץ לחנויות של לואי ויטון. השאנז אליזה לא הפיל אותי מהרגליים, ציפיתי ליותר מותגי יוקרה וסך הכל זה היה כמו רחוב קניות רגיל. מה שכן, קרוב לכנסיית סנט אסטאש ישנם רחובות משופעים בחנויות לכלים ומוצרים למטבח, כמו Mora, G. Detou ועוד… לא בהכרח זול יותר, אבל תמיד כיף להסתובב בחנות ולייבב לבעלך "אבל… אני רוצה כזה…..". חבל שטסתי עם טרולי 😦 .

א ו כ ל

אז הנה החלק המעניין! נתחיל מפטיסרי ואז נעבור למסעדות… הכנתי לי רשימה מראש של הפטיסרי שהם מקום ביקור חובה, להלן הפטיסרי, מה אכלתי שם וביקורת:

כריסטוף אדם L'ECLAIR DE GENIE – האמת לא היה ברשימה שלי, אבל עברתי ליד סניף במקרה אז למה לא. מוקדשת לאקלר לכמובן. האמת, לא התרגשתי. בחרתי באקלר וניל מדגסקר עם פקאנים מוזהבים מלמעלה. היה טעים, אבל הטעמים היו די חד מימדיים, אולי הבחירה שלי לא הייתה מוצלחת?

פושון – בפושון האווירה מעט דיסקוטקית שכזו, עיצוב בגווני שחור וורוד צעקני, מאד מודרני… גם המוכרות נראות קצת עייפות. המקום גדול מאד וגם מוכרים בו יינות, תה, ריבות וכד'…
בחרתי באקלר קרמל מלוח ובקרואסון מפוספס בירוק במילוי פיסטוק. האקלר האמת היה מוצלח לטעמי יותר מהאקלר של אדם, אבל הקרואסון היה נפילה קשה: הדבר הירוק שהם שמים על הקרואסון כדי ליצור את הפסים היפים בסך הכל מייבש את הקרואסון, זה היה עובד אם הוא היה מפוצץ במלית פיסטוק מלאת טעם, אבל לא…
החנות נמצאת ממש ליד כנסיית מדלן אז כדאי לשלב.

La Maison du Chocolat – שוקולטרי שגם היא לא רחוקה מכנסיית מדלן, אז קיבלתם כבר שלושה במחיר של אחד! המקום היה נעים, מוכרים חביבים ומקצוענים, חילקו טעימות 😛 ומים לניקוי החיך… אני כבר ממש לא זוכרת אילו שוקולדים טעמתי וקניתי. אני יכולה אבל להגיד שסך הכל היה מוצלח. כזכור לי לא מדובר בשוקולדים מקוריים ויצירתיים, אבל הם איכותיים ואכן יתעלו על רבים אחרים.

ל'אדורה – מקום הולדתו (כך לפחות הם טוענים) של המקרון. יש להם מספר סניפים, בידקו איזה מתאים לכם למסלול, רק קחו בחשבון שלא כולם באותו הגודל ולא בכולם ישנה גם מסעדה אם תרצו לשבת לאכול משהו יותר מזין.
הקופסא הכי קטנה למכירה מכילה שישה מקרונים. אני בחרתי: קפה, וניל, שוקולד, פיסטוק, קרמל מלוח ולבנדר. אין ספק שככה אמור להיעשות מקרון, מבחינה טכנית היה מדובר בשלמות. רק הקפה לטעמי לא היה מוצלח, הוא היה מר מאד, לא מאוזן. הטעם האהוב עלי היה הקרמל המלוח (אבל זו החולשה שלי…), אבל אין ספק שהמעניין ביותר היה הלבנדר.
חוץ ממקרונים גם טעמתי קרואסון שהיה פיצוי על הקרואסון היבש והמדכא של פושון, קרואסון קלאסי שהיה לא פחות ממה שציפיתי לקבל בפריז.

ז'ק ז'נה – העילוי התורן של פריז, ובצדק. לז'ק ישנם שני סניפים, אך רק באחד מהם תוכלו לשבת ולשתות את השוקו הטוב בפריז, 133 rue de turenne ברובע השלישי. ישנו מספר קטן למדי של שולחנות אז תזמון לא טוב ידרוש ממכם לחכות, אבל זה שווה את זה.
אז כמובן ששתיתי שוקו, ניתן להזמין גם עם קצפת, למרות שלדעתי זה מיותר. הוא אכן היה מהטובים ששתיתי, סמיכות מושלמת וטעם נהדר, אבל אני עדיין חושבת ששלי יותר טוב. עם השוקו יביאו לכם קערה עם סוכר (שלא תעיזו להוסיף!!!) ועליה קצת שוקולדים לטעימה. חוץ מזה לקחתי גם טארט אגוזים דבש וקרמל, שהיה טעים אבל לא יוצא מן הכלל. חבל שלא לקחתי את טארט הלימון-בזיליקום, סתם היה לי חשק לאגוזים. בכל מקרה התפריט משתנה ולא כל יום יוצעו אותם דברים, אז זה גם עניין של מזל (הפריז ברסט שהומלץ לי לדוגמה לא היה באותו יום).
וכמובן שיצאתי משם גם עם קופסת שוקולדים, הכי קטנה מכילה תשעה. לעומת השוקולדים של לה מייסון דו שוקולד, פה מדובר על שוקולדים ייחודיים, מלאי יצירתיות ודמיון, כאלו שלא תטעמו בשום מקום אחר: שוקולד עם בזיליקום, שוקולד עם טימין ועוד… וכולם, גם המיוחדים וגם הפשוטים הם פשוט מעולים! כל הטעמים מאוזנים והרמוניים, והכל מחומרי גלם טובים וטבעיים. את השוקולדים ארזו לי בתוך עטיפה ששומרת עליהם מהבדלי הטמפרטורות, כדי שיחזיקו לי מושלמים עד הבית.

פייר הרמה – מיוצאי חלציה של ל'אדורה, ואכן ניכר שהוא לקח את הידע שלו משם ושידרג אותו. הרמה הוא אחד מהשמות החמים בעולם הפטיסרי וכל קונדיטור מקצועני או חובבן חייב להכיר ולטעום. גם לפייר הרמה יש המון סניפים, אז תבחרו לפי המסלול שלכם ולפי מה שאתם רוצים לאכול, אנחנו הלכנו לסניף שליד כנסיית סן סולפיס ולא רחוק מגני לוקסמבורג, שניהם מהווים מיקומים נחמדים לשבת ולדגום את מה שקניתם.
אז אני לקחתי לי קופסת מקרונים קטנה, שבעה אם אני לא טועה, לצערי אני לא זוכרת אילו טעמים. אכלתי אותם יום למחרת, ועדיין, למרות היותם מעט חמים ומעוכים, עדיין היה ברור שמלך המקרונים קיבל את הכתר בצדק. גם האיכות הטכנית וגם יצירתיות ומקוריות בטעמים, תמצאו שם שילובים שיאתגרו את המוח שלכם ויוציאו את הפה שלכם להרפתקה.
חוץ ממקרונים גם לקחתי את טארט הוניל האינסופי שהוא אכן קינוח סגידה לוניל, כל אלמנט בקינוח הזה חוגג את הוניל. ת ע נ ו ג.

ואם אתם רוצים אוכל שהוא גם אוכל, אז כמובן שיש לי המלצות גם כאן…. בגדול אין מה להתלהב ממקום שמתהדר בזה שהמינגווי וויקטור הוגו היו בו, עושה רושם שהשתיינים האלה ישבו בכל מקום.

לא רחוק מידי מהמלון שלנו היו שתי מסעדות שגם הגישו אוכל טעים וגם הן בעלות ערך מוסף והן נכנסו לרשימה שהוכנה מבעוד מועד:
Le Procope – נוסדה ב-1686, מהבראסרי הותיקים בפריס, מציגים לגאווה את כובעו של נפולאון. האגדה מספרת שהוא השאיר שם את כובעו במקום לשלם, הנה רעיון לביבי. אנחנו ישבנו לעסקית הצהריים, היה טעים ונעים.
Le Polidor – גם זו מסעדה ותיקה (1845). חוץ מסועדים מפורסמים, המסעדה הזו גם היוותה לוקיישן לצילום בסרטו של וודי אלן "חצות בפריז" (שאגב, כדאי לראות לפני הנסיעה). הסגנון של המסעדה הזו יותר נינוח, לצד שולחנות עץ כבדים וארוכים יושבים סועדים בסגנון חופשי ומשפחתי. גם האוכל באותו סגנון: ביתי. אכלתי מרק עדשים עם פואה גרה לראשונה, ביף בורגיניון לעיקרית וטארט טאטן לקינוח. הכל היה טעים מאד (רק הטארט טאטן היה ביתי במובן הפחות חיובי של המילה). העגל של בעלי היקר היה נא מידי, אבל ברגע שהדבר הגיע לידיעת המלצרית המנה נלקחה מיד ותוקנה, והיה מעולה!

חוץ משתי המסעדות הללו, היו עוד שתי מסעדות מומלצות שמצאנו במקרה:
Aux Vieux Garçons – נמצאת ב 213 Boulevard Saint-Germain, מקום קטן עם תפריט מצומצם ואיכותי. כל מנה שהגיעה לשולחן היתה מיוחדת ועשירה בטעמים.
Brasserie Relais Madeleine – לפי שמה אתם כבר יודעים שהיא נמצאת ליד כנסיית מדלן:      9 Rue du Chevalier de Saint-George. המקום היה גדוש סועדים, בעיקר מקומיים בהפסקת צהריים. לא מנות ייחודיות על הנייר, אבל עשויות היטב ומביאות נחת של ארוחה טובה.

בנוסף אני ממליצה להגיע לרובע מונפרנאס ולרחוב Rue du Montparnasse, הרחוב משופע בקרפריות (יענו מסעדות שמגישות רק קרפ) ותיקות יותר ופחות, קחו לכם אחד מלוח ואחד מתוק לארוחת בוקר או צהריים קלילה.

אין מילים…

הנה כתבתי כבר 2000 מילים, הייתי יכולה לכתוב עוד 1000 לפחות, אבל אני חוששת שקוראי היקרים יקבלו שבץ. לסיכום: מבחינתי פריז מצדיקה את ההתרגשות סביבה. אני מבינה מאיפה נובעת האהבה של אנשים לתרבות, לשפה וכמובן לאוכל הצרפתיים. הייתי בפריז כחמישה ימים ועדיין לא סיימתי לחקור אותה, עדיין נשארו לי מקומות חדשים לראות ומקומות שאהבתי כל כך שאני חייבת לבקר שוב. כולי קנאה באלו מביניכם שקוראים מילים אלו כהכנה לטיול לפריז… אני בטוחה שתהנו!

מדריך טיולים – בודפשט

ברשותכם תנו לי להתחיל בשורה התחתונה: בודפשט היא עיר יפה, נקייה ויחסית זולה לאירופה. אבל הנה מגיע האבל: אבל לא הייתי ממהרת לשם אם אין לי סיבה מיוחדת. כלומר, אם אתם מתכננים חופשה בחו"ל, אולי הייתי ממליצה על מקום עם יותר אטרקציות, כי זה לא תמצאו בשפע בבודפשט. הטיול שלנו לבודפשט תוכנן במטרה להפגש עם קרובי משפחה ששהו שם לצרכי עבודה, בונוס נוסף היה שהטיסה היתה זולה (ריינאייר) ויצאה משדה התעופה הקרוב יותר לביתנו שתקוע בחור. אז אם מצאתם את עצמכם מול דיל טוב, עצירת ביניים או תירוץ ממש טוב – תוכלו ליהנות מאד בבודפשט.

אז בואו נתחיל….

בבודפשט יש שדה תעופה אחד, ההגעה מהשדה למרכז העיר (ובחזרה) בתחבורה ציבורית פשוטה, אך מסורבלת ומעט איטית. בשדה קחו את אוטובוס מספר 200E שהתחנה האחרונה שלו תביא אתכם לתחנת הרכבת התחתית שבעזרתה תוכלו להגיע למרכז. כרטיסים גם לאוטובוס וגם לרכבת התחתית תוכלו לקנות בשדה ובתחנות המטרו, את הכרטיס מחתימים במכונות בתוך האוטובוס/בכניסה לתחנת הרכבת, לכן אם אתם בעלי אופי עברייני תוכלו להסתכן בלא לקנות כרטיסים כלל, אבל מדובר בפחות מ-4 יורו לשני אנשים אז למה? מכיוון שהאוטובוס הנ"ל הוא הדרך היחידה להגיע עם תחבורה ציבורית לשדה, לא משנה כמה התדירות שלו טובה, הוא תמיד היה צפוף…

איפה ישנים?
סליחה, אבל אין לי המלצה פה… המלון שלנו לא היה מוצלח בלשון המעטה… קיבלנו את הרושם שבהונגריה מספר הכוכבים שמוענקים למלון לא בהכרח מייצגים את רמתו האמיתית, אז שימו לב ותנסו לקבל המלצה ממישהו שאתם סומכים עליו.

מה עושים שם? ואיך זזים ממקום למקום?
אז כמו שאמרתי, אין בבודפשט המון אטרקציות. ה"אטרקציות" היחידות הן בעצם הדרכים השונות לראות את העיר: אוטובוס תיירים, סירה, אופניים, סגוואי, קלנועית… אם קראתם כבר מדריך אחר שלי אתם יודעים מה אני הולכת להגיד: אנחנו פשוט הלכנו. ההסתייגות היחידה שלי היא שאכן מדובר בעיר די גדולה, לכן הליכה לא מתאימה לכל אחד. האופציה הזולה והמהירה בוודאי תהיה לקנות כרטיסיה לרכבת התחתית, אבל אם אתם לא לחוצים בזמן לדעתי זה מיותר. המטרה העיקרית של טיול בבודפשט הוא לראות את העיר היפה, ואם תהיו מתחת לאדמה לא תראו אותה! אתם לא רוצים להיות כמו חפרפרות תקועים מתחת לאדמה, יוצאים, מסתכלים על בניין וחוזרים חזרה לחושך! נכון?
אז איפה ללכת ומה לראות?
בודפשט בעצם מחולקת לשני חלקים מרכזיים: בודה מהצד המערבי של הדנובה, ו-פשט מהצד המזרחי שלה. נתחיל מפשט:
בית הכנסת הגדול – לבית הכנסת עצמו לא נכנסתי אני מודה, התכנית הייתה להכנס בזמן התפילה ופספסתי אותה… אבל גם מבחוץ מדובר במבנה מרשים בהחלט, אין לי ספק שמבפנים אף יותר. כמובן שישנם גם סיורים בשפות שונות לאורך היום (גם בעברית כמובן). אגב, לא רחוק ממנו יש פאסאז' בשם Gozsdu שבסופי שבוע תמצאו שם דוכנים שמוכרים עתיקות או דברים תוצרת יד (תכשיטים, תמונות, קשקושים לבית…).
בזיליקת אשטוון – לשם כן נכנסתי, ואכן מדובר במבנה מרשים ויפה, אפילו למישהי כמוני שראתה המון כנסייות מדהימות ברומא. בכניסה תתבקשו יפה לתרום 200 פורינט (פחות מיורו) לשימור הכנסייה. ניתן תמורת תשלום נוסף לעלות לראש הבזיליקה לתצפית על העיר. לדעתי מיותר כי תיכף אמליץ על נקודות תצפית טובות וגבוהות יותר…

בית האופרה – האמת בודפשט מלאה בתיאטראות ובתי אופרה… נכנסנו רק ללובי והוא אכן היה יפה. תוכלו לשלם ולקבל סיור יותר מקיף ולהתרשם מכל הבניין או שתוכלו לבוא כצופים! אבל היו מוכנים לכך שתצטרכו לקנות כרטיסים הרבה זמן מראש, במיוחד להופעות כמו בלט או קונצרט שבהן אפשר ליהנות גם בלי לדעת הונגרית, אני נזכרתי מאוחר מידי 😦 .
כיכר הגיבורים, מוזיאון האומנויות והפארק העירוני – שלושת אלו נמצאים בסמיכות אחד לשני. מוזיאון האומנויות היה לצערי סגור לשיפוצים 😦 , מקווה שלכם יהיה יותר מזל. הפארק היה נחמד מאד לטייל ביום שמשי. בפארק תמצאו גם טירונת חמודה בסגנון טרנסילבני, כנסייה קטנה ומוזיאונים מונפצים למיניהם (חקלאות הונגרית?!). אנחנו היינו שם בשבת והיו פעילויות כאלו ואחרות שיכולות לשעשע את המטיילים הקטנים שאתכם (טרמפולינות, מגרש משחקים, סירות פדלים…), איני יודעת אם זה כך כל יום. ממש ליד הפארק ישנו גן חיות וגן בוטני ובנוסף תמצאו בקרבת המקום את המרחצאות המפורסמים (לי יש סאונה פרטית בבית, אני לא מתרשמת ממקלחת עם אנשים זרים…).
המדרחוב הראשי והשוק המקורה – המדרחוב הוא עורק התיירים הראשי של בודפשט, גם אם לא תנסו כנראה תגיעו אליו. פה בעיקר תמצאו חנויות ברמות יוקרה כאלה ואחרות ומסעדות לרוב. בקצה אחד של הרחוב יש את כיכר Vörösmarty עם איזה פסל לא מעניין במיוחד ובקצה השני של הרחוב (רחוב ארוך מאד אבל, כן?) ישנו השוק המקורה (Mercado Central), הספקתי להסתובב רק בקומה הראשונה בה מכרו בעיקר פירות וירקות, אבל הבנתי שבקומות העליונות גם תיירים יוכלו למצוא על מה לבזבז כסף. בכל מקרה אני מוכרחה לציין שזה היה השוק הכי נקי שראיתי מימי.

ישנם מספר גשרים עליהם תוכלו לעבור בין פשט ובודה, שכמובן הכי יפה ומפורסם מביניהם הוא גשר השלשלאות המעוטר פסלי אריות אבן. מגשר מרגיט תוכלו להגיע לאי מרגיט שהוא גם מעין פארק (לא הספקתי להסתובב שם…). אז עברתם לצד של בודה, מה יש שם?
סיטדרלה – על גבעה גבוהה מאד שוכן פסל גבוה אף יותר, אבל אתם יודעים, מקום גבוה שווה תצפית עוצרת נשימה, וזה אכן מה שתקבלו: תצפית ולא תוכלו לנשום אחרי העלייה. אבל אני  סתם מקטרת… כן העלייה לא קלה, אבל הדרך נוחה ועוברת בתוך פארק שכזה אז יש המון צל וספסלים. כמובן שתוכלו להגיע גם במונית. אל תדאגו בסוף העליה תמצאו דוכני מזכרות ומקום לקנות שתיה ואוכל. זוהי הנקודה הגבוהה ביותר בעיר, פה תוכלו לראות את כל שאר נקודות התצפית של העיר מלמעלה.

רובע הטירה: טירת בודפשט, כנסיית מטיאס, באסטיון הדייגים  – אז על גבעה סמוכה לגבעה הקודמת נחים שלל המוניומנטים הללו. בעצם כל הגבעה היא מעין עיר עתיקה שכזו וממש כיף להסתובב בה. אם יש לכם זמן לעשות דבר אחד בבודפשט, זה זה. כמובן אטרקציה מרכזית היא הטירה המכילה מוזיאונים (אומנות, היסטוריה של הונגריה… לא נכנסנו). הכניסה לכנסייה היא בתשלום (מעט מופקע לטעמנו) וגם לבאסטיון הדייגים, שהוא בעצם עוד מעין מרפסת מעוצבת שכזו, צריך לשלם אלא אם תבואו בערב! בכל מקרה אני ממליצה להגיע גם ביום וגם בלילה. עשו לכם ערב רומנטי: תצפית על העיר המוארת ואז ארוחת ערב באחת מהמסעדות שברובע. בערב כל האיזור הרבה יותר שקט ונעים. מפה תוכלו גם לקבל את התצפית הטובה ביותר על בניין הפרלמנט שבגדה ממול. טכנית הפרלמנט הוא אטרקציה בצד של פשט, אבל הכניסה לשם היא רק בסיור מודרך ועל גופתי שאני אעשה את זה.

איך עולים לגבעה? מרחוק תוכלו לראות את הרכבל הקטן שהוא הפתרון הטוב ביותר אם  אתם מסתובבים עם עגלת תינוק (אל תשאלו אותי איך אני יודעת), אבל הוא כמובן בתשלום והאמת קצת איטי. אני ממליצה דווקא להגיע דרך הגנים (Várbazár) שהם גם חמודים, שם יש מדרגות נעות ואחריהם מעלית והופ אתם למעלה! הכניסה דרך הגנים פתוחה משש בבוקר ועד חצות. וכרגיל, לרוטשילדים שביננו, מונית תמיד אפשר.

איפה אוכלים?
האמת שלא ישבתי בשום מסעדה שאני רואה צורך להמליץ עליה ספציפית. לא שהן היו גרועות, פשוט לא יוצאות מגדר הרגיל (שזה במשפט אחד כל בודפשט). לא חושבת שהגולאש של אחד יאפיל על הגולאש של השני. אפילו אכלתי בשתי מסעדות כשרות! ושוב, לא נורא אבל לא מרגש. מה שכן, גם אני מצטרפת להמלצות להגיע ל Cafe New York, אכן מדובר בבית קפה מהמפוארים שראיתי, מוזיקה חיה וגם העוגות היו תאווה לעיניים ולחיך. עוד בית קפה שהוא מוסד בבודפשט הוא Gerbeaud והמיקום שלו נוח: בכיכר שבתחילת המדרחוב, אז אין לכם תירוץ! שבו לחתיכת עוגת דובוש! מקום אחרון עליו אמליץ הוא לארוחת בוקר, ארוחה קלה או סתם מאפה לדרך: A table ! Boulangerie – Pâtisserie מתברר שיש להם מספר מיקומים, ארוחת בוקר של ביצים עלומות היתה מעולה והבגט קיבל אישור של צרפתייה אותנטית 🙂 .

חיי לילה
למעוניינים יש בבודפשט חיי לילה סוערים למדי שלפעמים המשיכו גם לתוך היום למחרת… אגב, כמות מסיבות הרווקים/רווקות שראינו הייתה מגוחכת.

הקיצר, בודפשט מתאימה גם לגיחה זריזה וגם לחופשה רגועה מאד של כמה ימים. וכמו שאמרתי, מדובר על עיר יפה, נחמדה ונעימה, אבל לא מרגשת, ואתם יודעים מה? אולי באיזשהו מקום לא יזיק לכולנו להרגע ולהתרגש קצת פחות…

 

 

 

מדריך טיולים – תאילנד: קו לנטה, או נאנג וקאו לק. חלק ב'

שוב שלום לכם! אז בפוסט האחרון היינו בקו לנטה, ועכשיו הגיע הזמן להמשיך את הטיול, הוא רק משתפר תאמינו לי….

או נאנג

או נאנג היא עיירת נופש במחוז קראבי, היא יחסית קטנה (לידה העיירה קראבי נראית כמו עיר גדולה), אבל היא בהחלט שוקקת חיים, במיוחד לבאים מקו לנטה. באו נאנג לא צריך מכונית, הכל מרוכז. מרכז העיירה מעוצב בצורת T הפוכה: רחוב אחד מקביל לחוף הים וממנו יוצא רחוב מרכזי נוסף. רצועת החוף די ארוכה אך מעט צרה. כל מה שתצטרכו נמצא ברחובות הראשיים שציינתי, אז תבחרו מלון בהתאם. ואם כבר מדברים…

לינה

אנחנו לנו ב Krabi Resort והיה תענוג…. החדרים היו ברמה גבוהה, שני מתחמי בריכה שמבטיחים מספיק מקום לכולם, שירות טוב בקבלה, ארוחת בוקר מצויינת והמיקום טוב: מצד אחד המלון נמצא בקצה של רצועת החוף של או נאנג, אז לא מגיעים לשם הרבה אנשים רנדומליים להתנחל ומצד שני הוא עדיין במרכז העיירה וממש על החוף.

מה עושים שם?

כמו בכל חור בתאילנד, כולם מחלטרים גם כמדריכי טיולים, אשכרה כל חנות וכל מכון מסאז' גם מנהלים משרד לאטרקציות המקומיות… חופים, איים, כרישים, שנירקול ומה לא… כאמור, הפעם בחרנו בחופשה לאמבות, אז עצם המחשבה של בכלל לעשות משהו אקטיבי הטרידה אותנו. אבל מסאז' זה תמיד בילוי מועדף 🙂 .

אחרי כמה ימים בתאילנד, כל מה שאני יכולה לחשוב כשאני רואה כל דג שהוא זה: "נאם"

קניות

אז כמובן שהרחובות הראשיים של או נאנג משובצים חנויות שימכרו לכם את כל מה שמוכרים לכם בכל מקום בתאילנד: חולצות טי שירט לערסים, שמלות וואן סייז לפוסטמות שיכולות ללבוש אותן (סליחה על המרמור, זה לא אישי, גם אני קניתי אחת, אבל עלי זה טוניקה), מזכרות שאף אחד לא באמת שמח לקבל וכו'…
חוץ מזה, יציעו לכם כל אותם משרדי אטרקציות הסעה לשוק של קראבי שפתוח בסופי שבוע בערב. עוד דרך להגיע לשם היא כמובן באוטובוס או אם יש לכם אוטו זו גם אפשרות, אבל במקרה הזה תצטרכו קצת עצבי ברזל, הרחובות שקרובים לשוק מאד עמוסים, מצד שני אם נהגתם פעם בתל אביב אז אתם מתורגלים. מהשוק עצמו לא התלהבתי, האמת שהיה לי קלאוסטרופובי למדי. נכון שלא מדובר בשוק ממש קטן, אך כל הדוכנים ממוקמים בצפיפות וכל התיירים מכל האיזור מגיעים לשם… מבחינתי אפשר לוותר, גם ככה אין שם הרבה דברים שלא תמצאו בכל מקום אחר (אבל הם כן יהיו בזול).

אוכל

עצה ראשונה: אל תלכו למסעדה שמציגה בגאווה את דגל פינלנד. זה אומר שהם הנמיכו את הסטנדרטים שלהם שיתאימו לקהל הפיני (ואלוהים אדירים כמה פינים יש באו נאנג! זו פלישה בקנה מידה צבאי): המנות היו קטנות ולא מרשימות בטעמן והשירות היה איטי. אז לאן כן ללכת?
הרבה מקומות יציעו לכם ארוחת ערב בסגנון All you can eat buffet, שהאמת זה ממש כיף, אולי לא כל ערב כי אנחנו לא אווזים לפואה גרה, אבל ערב אחד של התפטמות זה כיף. אנחנו אכלנו ב Aonang Buffet ונהננו מאד.
ממש ממול אליהם הייתה עוד מסעדה שעליה אני ממליצה ברגשות מעורבים. שמה הוא Thailandia. העיצוב והאווירה נחמדים ממש (כמו לשבת בג'ונגל!), אבל במקרה שלנו השירות לא היה מוצלח והאוכל האמת לא התעלה על מקומות אחרים, עדיין טעים אבל אכלתי יותר טוב.
המקום האחרון, שעליו אני כן ממליצה בתקיפות הוא Divers Inn Steak House. פעם ראשונה נכנסנו כי ראינו שהם מגישים בירות בלגיות ולחצי השני שלי קצת נמאס מ-chang. אני הזמנתי פאי תפוחים שהיה טעים מאד! אז ראינו בשולחן ליד שמישהו הזמין ספייריבס שנראו מעולה! שיחה קצרה עם בעל המקום הנחמד שהסביר איך הם מכינים את הספייריבס גרמה לנו לחזור למחרת לארוחת צהריים: ספייריבס כמובן לחצי השני, ואני הזמנתי חזה ברווז ברוטב תפוזים שהיה משגע! ואפילו המלצרית עמדה לידי כשחתכתי אותו ווידאה שהוא עשוי לשביעות רצוני! חוץ מזה היה בר סלטים עם ביצי שליו קשות וסלט תפוחי אדמה טעים טעים. לקינוח הזמנתי פונדנט שוקולד שהיה שווה את ההמתנה הארוכה.

חיי לילה

אז לעומת קו לנטה, כאן החנויות נסגרות יותר לקראת 11 בלילה, אבל פה יש מגוון עצום של ברים ומסיבות אל תוך הלילה. בנוסף, המון ברים ומסעדות מציעים הופעות חיות שזה תמיד כיף.

קאו לק

קאו לאק הוא איזור שבו כמה כפרים קטנים המחוברים בכביש אחד המקביל לחוף (אבל לא על החוף…), אז שוב תמצאו איזורים עם יותר ריכוז חנויות ומסעדות ואיזורים עם פחות, שוב אוטו היה נוח למדי, מצד שני בקושי יצאנו מהמלון, אבל עוד על זה מיד…
קאו לק אגב היה האיזור שספג את הפגיעה הקשה והקטלנית ביותר בצונאמי של 2004. תוכלו למצוא מספר "מוזיאונים" המוקדשים לצונאמי, שם תוכלו לקרוא מידע ולראות תמונות וסרטים המתעדים את הקטסטרופה. אחד ה"מוניומנטים" המקומיים הוא סירת המשטרה שהגל העצום סחף מספר קילומטרים לתוך היבשה והיא נשארה שם עד היום. אגב הסרט The Impossible מתרחש בקאו לק וחלקים רבים ממנו אף צולמו שם בעזרת המקומיים כניצבים. סרט טוב ושווה צפייה למקרה וטרם עשיתם זאת.

לינה

אין על המלון שהיינו בו. נשבעת זה אחד המקומות היותר טובים שהייתי בהם, שמו Beyond Resort, ואתם יודעים למה הוא היה כל כך טוב? הוא למבוגרים בלבד! אז אם אתם משום מה מתעקשים לנסוע עם הילדים, תמצאו מקום אחר… אבל אם אתם חכמים, זה המקום בשבילכם… נתחיל מזה שהמקום יפיפה ופסטורלי, החוף הצמוד שקט והיה הכי טוב בטיול הזה, פשוט מושלם (הרבה צדפים וקונכיות יפות). happy hour פעמיים ביום, בריכה גדולה עם המון כיסאות, ג'קוזי (כזה אמיתי, כי אין ילדים שצריך לחשוש לבטחונם), ארוחת בוקר טובה, שקט, לא יכולה להדגיש כמה שקט… וכמה פעמים בשבוע (אני קצת לא מאמינה שאני ממליצה על זה, אני מרגישה זקנה) המלון מארגן ארוחת ערב בסגנון בופה עם הופעת ריקודים ושירה, בלילה שעזבנו היתה גם טעימת יינות…

שעה שמחה בהחלט!

אוכל

אז מלבד המסעדה של המלון שסך הכל היתה חוויה מוצלחת (אם כי גריאטרית), אם תלכו מהמלון על החוף תמצאו מסעדות קטנות וביתיות יותר או פחות. אני ממליצה ללכת על המסעדות שהיו מצפון למלון, היו יותר טובות… הכי כיף היה לאכול דג טרי במסעדה כזו עם נוף לים ובריזה בשעות הצהריים החמות. אבל האוכל הכי מגניב וטעים היה בשוק של קאו לק…

שוק

השוק של קאו לק פתוח בימי ב', ד' ובשבתות החל מאחרי הצהריים, חלק מהדוכנים נסגרים כבר בסביבות שמונה בערב וחלק ישארו פתוחים אפילו עד 10 בלילה, לפי המצב רוח שלהם. לעומת השוק של קראבי, פה מדובר בשוק מרווח ונעים מאד להליכה, וכשכיף להסתובב, אז כיף גם לקנות, גם אם זה שוב אותם דברים כמו בכל מקום.
אבל ההיי לייט של השוק מבחינתי היה האוכל… בשוק יש כמה מסעדות עם סגנון מיוחד: אתה מקבל צלחת ומלקחיים ובוחר מהתצוגה שמולך מה אתה רוצה לאכול: שיפודי סטאיי, שניצל, אגרול, ספייריבס, שרימפס ועוד חיות ים, שיפודי עוף וחזיר ברוטב ברביקיו… אתה ממלא את הצלחת ומגיש להם לצלייה וטיגון ומקבל את מה שלקחת לשולחן עם רוטב בוטנים ורוטב צ'ילי. עשינו כמה סיבובים כאלה… נאמי!

ואם אתם חושבים שהיא מחייכת אז חבל שאתם לא רואים אותי…

מה עוד עושים שם?

בקצה הדרומי של קאו לק ישנה שמורת Khao Lak-Lam Ru שבה יש מסלול הליכה שלקח לנו בערך שעתיים לעבור. פה מדובר מסלול טבעי ולא סלול אז נעלי הליכה נוחות זה מומלץ, מלבד זאת המסלול היה מוצל ברובו וצמוד לחוף (אז הבריזה מסייעת להליכה). לאורך הדרך תמצאו שלטי מידע שהיו יותר מצחיקים מאינפורמטיביים אחרי שגוגל טרנסלייט עשה בהם שמות.
לקראת סוף המסלול תגיעו לחוף שנקרא Small Sandy Beach ושמו הולם אותו מאד, הוא אכן חולי ואכן קטן, אז עלול להיות צפוף בשעות מסוימות. שם גם תמצאו מסעדונת קטנה שתוכלו לקנות בה גלידה מרעננת ושתיה, אך לא אלכוהול! אם אתם רוצים להגיע רק לחוף ולא לעבור את כל המסלול פשוט תדאגו להגיע לכניסה השניה (הדרומית יותר) שהיא קרובה לחוף וההליכה בה קלה. בין שתי הכניסות לפארק אגב יש מתחם אומגות שעשה רושם מקצועי, לא ניסיתי אבל לא הייתי פוסלת.

מגדלי אבנים בשמורה בקאו לק – הוסיפו אחד משלכם!

המלצה אחרונה: אם אתם אכן במלון שהמלצתי עליו, תלכו קצת צפונה על החוף ותגיעו ל Apissara Massage, כל פעם כשעשינו שם מסאז', וזה בערך חמש פעמים, הוא היה מעולה (אולי תתפלאו אבל ישנם מקומות שנופלים בהם על מסאז'יסטית שמחפפת). תזהו את המקום לפי המנהלת שחובשת לראשה זר פרחים.

זהו, אני סיימתי. את הלילות האחרונים שהיו לנו היינו בבנגקוק ב-Mandarin Hotel, מלון טוב במרחק עשר דקות הליכה משוק הלילה של הפטפונג. מלון ארבעה כוכבים קלאסי שהיינו מרוצים ממנו. החיסרון היחיד הוא שהבריכה מוקפת בניינים ולכן אין בה כמעט שמש. אז שוב אגיד תודה רבה לרביב ולשאר העובדים ב-D2U ששוב הצליחו לתכנן לנו חופשה שקלעה בול למה שרצינו… היה תענוג!

מדריך טיולים – תאילנד: קו לנטה, או נאנג וקאו לק. חלק א'

פרולוג

אין מה לעשות, כשרוצים באמת להתפנק הולכים לתאילנד. נכון שהיללתי את ויטנאם: האנשים, האוכל… אבל כשרוצים לשכב על החוף עם ספר טוב, להושיט יד ולקבל קוקטייל ממלצר חביב – תאילנד. בנוסף, נראה שהושלמה הטרנספורמציה שלנו לפינים, שתאילנד היא יעד מספר אחד בשבילהם (ישראל אגב לא הרבה אחרי).

אז כרגיל הטיול מתחיל בשיחת טלפון לרביב מ-D2U שעוזר לנו לתכנן מסלול בהתאם לצרכינו:
בטן בבוקר, גב אחרי צהריים וביניהם ארוחה של דג טרי, והפעם רצינו להיות בצד המערבי (כי בצד המזרחי היינו פעם קודמת). רביב הציע את המסלול שבכותרת לעיל. ולגבי התניידות ממקום למקום:

"תשכרו אוטו" אומר לי רביב.
"השמש התאילנדית טיגנה לך את הראש רביב? מה זאת אומרת לשכור אוטו? איך אני אמורה לנהוג בתאילנד???" אני מזדעזעת.
"שלי, את מכירה אותי, אני בקושי נוהג {רביב חי בבנגקוק, שם באמת משוגע מי שנוהג}, אבל את המסלול הזה אפילו אני עשיתי עם אוטו. אתם תהיו בסדר, אל תדאגי".
אתם יודעים מה? הוא צדק. נתחיל מהעובדה שניתן לשכור אוטו בתאילנד במחיר זול למדי, כל עוד מזמינים מספיק מוקדם, אנחנו השתמשנו באתר הזה. נמשיך בזה שסך הכל הדרכים נוחות (תשמעו, לפעמים אפילו יותר טובות משל פינלנד) ויחסית פשוט להתמצא. הפלוס האחרון הוא שבמקרים מסויימים זו פשוט הדרך ההגיונית היחידה להתנייד, אבל עוד על זה בהמשך.

אבל קודם קצת על הטיסה לתאילנד. הפעם, כדי לחסוך בהוצאות, בחרנו בטיסה לא מאד ישירה… שתי עצירות ביניים ליתר דיוק… אבל זכינו לטוס באחת החברות הטובות בעולם: קתאי פסיפיק. החברה ממש לאחרונה פתחה קו לישראל, אני ממליצה בחום לטוס איתם. נכון שזו לא תהיה טיסה ישירה כמו עם אל על, אבל היתרון זה שלא תטוסו עם אל על. חוויית הטיסה היתה נהדרת, מערכת בידור עם מסך מגע (ואם אתם חובבי קולנוע אסייתי צפוי לכם תענוג במיוחד), השירות מעולה, אפילו האוכל היה טוב לפחות כמו בכמה מסעדות פיניות! בתחילת הטיסה קיבלנו תפריט שפירט את אפשרויות האוכל שלנו לטיסה זו, כולל גלידה של האגן דאז 🙂 וכמובן עוד אוכל ונשנושים כמה שרוצים לאורך כל הטיסה. עוד יתרון הוא שאת עצירת הביניים תעשו בנמל התעופה של הונג קונג. נכון שזה נשמע מוזר שאני מציינת את זה כפלוס, אבל אין ספק שזה אחד משדות התעופה הטובים שהייתי בהם! המון אפשרויות אוכל וקניות מגוונות, המון מקומות ישיבה (יש שדות תעופה מאותגרים בנושא), המון עמדות למים קרים ואפילו חמים בשביל תה או מנה חמה (בכל זאת אתם בסין), פינת ילדים והכי חשוב: נקי נקי נקי. ושלא תחשבו שהסינים נחים על שמריהם, כשנחתנו פנו אלינו שתי סיניות חביבות וביקשו שנענה על שאלון: כיצד שדה התעופה יכול להשתפר, מה חסר בו? לא מצאנו שום דבר לכתוב להן, אבל הן נתנו לנו קיטקט בכל זאת 🙂 .

בעידן הסמארטפונים כשלא ניתן לעבור חצי שעה בלי חיבור אינטרנט, הדבר הראשון שעושים כשנוחתים בבנגקוק הוא כרטיס סים. כבר בשדה יהיו לכם עמדות של חברות הסלולר המקומיות שיציעו לכם כרטיסי סים עם אינטרנט ללא הגבלה לתקופה מוגבלת, כמו שמציעה החברה הזו . במקרה שלנו האינטרנט היה גם הכרחי בשביל להפעיל את ה-GPS שישמש אותנו בנהיגה.

אז אחרי המון טיסות בינלאומיות ופנימיות נחתנו סוף סוף בשדה התעופה של קרבי שהוא האידאלי למסלול זה (יש גם בפוקט אבל אם אתם רוצים לשלב במסלול את קו לנטה אז הוא קצת רחוק). מהשדה לקחנו את הרכב השכור שלנו ויצאנו עם ה-GPS יד ביד לדרך. אגב למקרה ששכחתם, בתאילנד נוהגים בצד שמאל… אכן עוד משהו שאני יכולה למחוק מה-Bucket list שלי… לכן אני מציעה לכם לקחת אוטו אוטומטי ולא ידני, יש לכם מספיק דברים לנסות להתרכז בהם גם בלי הקלאץ' וההילוכים.

קו לנטה

לאי נחמד זה כרגע עדיין צריך להגיע במעבורת, החדשות הטובות הן שהאישור להקמת הגשר כבר ניתן, אז זה רק עניין של איזה עשור עד שזה יבנה… נקודת היציאה של המעבורת נקראת Hua Hin Pier ותדירות המעבורת די רציפה, אז כנראה תצטרו לחכות ממוצע של כעשרים דקות. המחיר הוא 100 בהט לרכב ו-10 בהט לבן אדם.
קו לנטה זה בעצם שני איים המחוברים בגשר: קו לנטה נוי  ו-קו לנטה יאי. הראשון אינו תיירותי והוא מציע רק סיורים כדי לראות את דרך חייהם של המקומיים. הדעה שלי: אתם רוצים לראות תאילנדים עובדים בשדה? סעו לערבה. האי השני הוא האי בו תישנו, תאכלו ותרבצו על החוף.
אגב מקומיים, בערך 90% מתושבי האי מוסלמים. הדרך היחידה שזה ישפיע עליכם זה שברוב המקומות לא יגישו חזיר וכשיגישו בירה אולי לא יתנו לכם כוס. נראה לי תסתדרו…
קו לנטה בנויה במקבצים: כפרים ורצועות חוף עם אתרי נופש, חנויות ומסעדות שבין לבין אין כלום. משמע, אם אתם לא רוצים להשתעמם למוות באותה רצועת חוף קטנה, אתם צריכים להיות ניידים. טוקטוק הוא תמיד אפשרי, אבל למען האמת זה לא כלכלי ולא ממוזג, פה היתרון של האוטו באמת בא לידי ביטוי. המציאות היא שרוב האנשים בקו לנטה (ובתאילנד בכלל) שוכרים אופנוע. אני לא מרגישה בנוח להמליץ על כך, מדובר בכלי תחבורה לא בטיחותי בעליל שתנהגו בו על כבישים רעועים, מתפתלים וצרים תוך ניווט בין מאות נהגים גרועים מאד וקופים וחיות אחרות. ראיתי כמה וכמה אנשים שחצי הגוף שלהם חבוש כולו… על אחריותכם. אגב, אם אתם לוקחים אוטו ואתם יותר משני אנשים, אולי כדאי להשקיע ברכב 4X4 שהמנוע שלו מתמודד טוב יותר בכביש מתפורר והררי.

והוא עדיין נוהג יותר טוב מרוב התאילנדים…

 

אוכל

כמעט כל המסעדות בקו לנטה (ושוב, בתאילנד בכלל) מציעות את אותו התפריט. אין ספק שאם אתם רוצים אוכל תאילנדי טוב עדיף לבחור במסעדה כמה שיותר קטנה וכמה שיותר עממית. אבל אני אמליץ על מסעדה אחת לאוכל שאינו תאילנדי: Red Snapper. המסעדה פתוחה משעות הצהריים ומציעה טאפאס, החל מחמש בערב מוצע גם תפריט הערב, והאוכל טוב, ממש טוב! מדובר במנות מתוחכמות עם נגיעות מכל העולם. אנחנו אכלנו שם בוולנטיינ'ס ובמזל הסכימו לשמור לנו מקום, אני לא יודעת אם כל ערב זה ככה אז אני ממליצה להזמין מקום מראש בכל מקרה. גם השירות היה מעולה והחתולה חמודה.

מה עושים שם?

חוץ מלהתהפך מהגב לבטן? אם בא לכם לחלץ עצמות אז תמיד תוכלו למצוא סיורים שונים ומשונים, לימודי בישול, צלילות, מפלים, מערות…. אנחנו רק ביקרנו בשמורה בקצה הדרומי של האי. הדרך לשם תלולה ומתפתלת מאד אז זהירות בנהיגה. השמורה עצמה חמודה, יש חוף נחמד וגם מסלול הליכה של קצת יותר משני קילומטר לתוך היער. המסלול סלול אך הררי, אבל סך הכל כל אחד יוכל לעבור אותו. המון קופים מסתובבים במקום ותוקפים אנשים עם אוכל, ראו הוזהרתם. כניסה לשמורה עולה 200 בהט, תשלום נוסף לרכב.

אחרי הליכה במסלול, אתם תרצו להכנס למים האלה

שוק

אני לא בטוחה, אבל נראה לי שיש שוק נוסף כלשהו שפספסנו. אנחנו קיבלנו הנחיות מעובדי המלון להגיע לשוק שכל יום נמצא במקום אחר באי, מדובר על שוק מאד קטן ויותר למקומיים. הפלוס הוא שזה הביא הזדמנות לאכול אוכל מעניין, כמו לחמניות מאודות ממולאות במלית טארו! נאמי!

חיי לילה

 תוכלו למצוא פה ושם ברים באווירה רגועה שפתוחים עד שעות יותר מאוחרות, אבל בגדול אחרי 10 בלילה הדבר היחידי שפתוח הוא ה- 7/11. חוץ מזה בכל מקום בתאילנד תוכלו למצוא חוף עם מסיבת פול מון אם רק תחפשו.

כל מידע נוסף שאתם רוצים בנוגע לקו לנטה תוכלו למצוא במדריך היעיל ביותר הזה Koh Lanta Pocket Guide, בין אם בגרסת האון ליין ובין אם תמצאו את הספר במלון.

מדריך טיולים – רומא

התאהבתי. איך אפשר שלא? רומא היא העיר המושלמת בשבילי: בכל רחוב ברומא יש פיצה, ג'לטו וכנסייה מהממת. ברומא ישנה אווירה שונה מכל מקום אחר שהייתי בו, זוגות האוהבים המתמזמזים בכל פינת רחוב יוצרים אווירה רומנטית מצד אחד, וחבורות של נזירות ונחילים של כמרים משרים אווירת קדושה מצד שני. בנוסף, כל העיר סך הכל שמורה היטב ונקייה למדי, אז אפשר להגיד שהתפאורה של הטיול שלכם מוכנה 🙂 לעומת נגיד, ברלין, שממנה קצת התאכזבתי.

התניידות

אם קראתם אפילו מדריך אחד שכתבתי אתם כבר יודעים: הכי כיף ללכת ברגל. כמו שכבר אמרתי, הבניינים ברומא שמורים במצב טוב אז ההליכה מאפשרת להינות מהם בצורה מיטבית. ואם אתם בענייני כנסיות אז הליכה ברגל מאפשרת לכם להכנס באופן ספונטני לכל כנסיה שנקרית בדרככם (ויש המון כאלה). ככה במקרה מצאתי את הכנסיה האהובה עלי ברומא: כנסיית Gesù.
אבל אם יש לכם רק מעט כוחות ואתם רוצים לשמור אותם… לפי מה שאני ראיתי מערכת האוטובוסים די פשוטה להבנה, אבל שמתי לב שקוים מסויימים בשעות מסויימות יהפכו אתכם לסרדינים. אזהרה: אל תעלו על אוטובוס תיירים!!! לפני שנים כשטיילתי בלונדון השתמשתי באוטובוס שכזה והחוויה היתה סבירה. ניסיתי לשחזר את ההצלחה היחסית ברומא, ואוי ואבוי…. לאוטובוס התיירים ברומא יש מעט מאד תחנות, באחת התחנות האוטובוס עצר ל-20 דקות! ישבנו באוטובוס בלי מזגן וצפוף למשך 20 דקות!!! ההתנהלות של הצוות גם מאד מסורבלת, היה שלב שמוכרת הכרטיסים בכניסה לאוטובוס כל כך הסתבכה שבנתיים הגיעו שני אוטובוסים אחרים. אז שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם. כאשר מזג האוויר דרש (מבול סוחף או שרב כבד), עלינו על מונית, אבל כל פעם כשעשינו זאת הרגשנו כאילו הנהג מנצל אותנו בדרך כמו או אחרת (נוסע בדרך ארוכה יותר, הפעיל מונה עוד לפני שנכנסנו למונית…), אז למרות שהמחיר לא תמיד גבוה, ממליצה לצמצם. הטרנד הנוכחי אגב הוא סיורי סגווי, אופניים לעומת זאת פחות תמצאו, הן לא כלי מומלץ ברומא.

לינה

בשמחה אמליץ לכם על המלון שאנחנו ישנו בו Starhotels Michelangelo, המיקום מעולה למי שרואה את עצמו מקדיש הרבה זמן לותיקן והצוות היה אדיב ועשה הכל תמיד מעל ומעבר. אבל תג המחיר לא נמוך… מצד שני כל המלונות ברומא לא ממש זולים…

אוכל

תודו שחיכיתם לקטגוריה הזו… גם אני 😛  . אז ככה, בעיר עם אינפלציה של מסעדות קשה לי להאמין שאני מצאתי את המסעדות הטובות ביותר ברומא. השמועה אומרת שהמסעדות הביתיות עם האוכל האיטלקי האמיתי לא נקראות ristorante אלא trattoria, הבעיה שבעלי מסעדות עלו על השמועה הזו ועכשיו תמצאו מסעדות שמתחזות ל-trattoria, אז הסממן הזה כבר לא ממש רלוונטי. אבל למרות זאת אמליץ על שתי טרטוריות…
הראשונה נמצאת קרוב מאד למלון עליו המלצתי (ולכן גם קרובה לותיקן) ושמה Perdincibacco בכתובת Via delle Fornaci, 5: אכלנו ברומא שלוש פיצות וכאן היתה הטובה מביניהם. גם הפסטה היתה נהדרת, ניכר שהיה שימוש בחומרי גלם טובים. חוץ מהאוכל אציין לטובה את המחירים שהיו נוחים ואת העובדה שאם תגיעו לכוס יין מאוחר בערב אולי תפגשו את הכלב של הבעלים, לברדור שוקולד בשם ברונו, שנהנה להפגין חיבה ולחפש שאריות מתחת לשולחן.
הטרטוריה השניה היתה ממש ליד כיכר ונציה ונקראת All Ara Coeli וניכר בה שהמטבח הוא עדיין ביתי, עם לזניה שמוגשת חצי מפורקת (ככה זה לזניה, יותר מכוערת יותר טעימה) והחצי השני שלי אכל מנת פסטה עם דג ברוטב עגבניות שהחזיר אותו למטבח הטרופוליטאי של סבתא שלו (נו, קפיצה קטנה מעל לים). גם הטירמיסו היה מוצלח. הדבר המעצבן היחידי היה (ובזה נתקלנו בכמה מסעדות ברומא) שהוגש לנו לחם לשולחן מבלי שהזמנו, אבל בכל זאת חוייבנו עליו.
אבל אם בחופשה רומנטית ומפנקת עסקינן, אז אמליץ גם על Al Ceppo, זו כבר מסעדה בקליבר אחר… למנה ראשונה התכבדנו ב"מילפיי פרחי דלעת במילוי מוצרלת בפאלו וקונפי עגבניות", והחצי השני עם חזה ברווז ופואה גרה. למנה עיקרית קיבלתי דג שאודה בתוך כיסון בצק (ונפתח לעיני בשולחן) עם פירה סגול ובעלי היקר התענג על שקדי עגל שנמסו בפה על מצע של משהו צהוב (לא זוכרת מה אבל היה מעולה). קינוח היה מעין בלוק שוקולדי עם קולי פטל (נחמד אבל לא מקורי). אם אתם קבוצה בקשו שולחן ליד הגריל שפתוח לעיני הזוללים.

ג'לטו

גלידה, או יותר נכון ג'לטו, ראויה לפסקה משל עצמה. סך הכל, כמעט כל ג'לטריה שתמצאו תגיש לכם גלידה טובה, אבל בשביל גלידה "טובה" לא באנו לאיטליה, באנו בשביל גלידה מהממת. אז במקרה הזה אני כן ממליצה לחפש המלצות, אבל יש לי הסתייגות… ברומא אכלתי בשלוש גלידריות (באחרונה פעמיים). הראשונה היתה מעולה, אני לא יכולה להמליץ עליה כי אין לי מושג מה שמה ואיפה היא נמצאת, קצת הלכנו לאיבוד והיא היתה שם כאואזיס במדבר… השניה היתה Venchi שקרובה למדרגות הספרדיות, אליה נכנסתי כי היא נראית יוקרתית ואיכותית והיה תור ארוך, אבל סך הכל היא היתה הכי פחות מוצלחת מבן השלוש, ציפיתי ליותר. אז אחרי הנפילה החלטתי ללכת על בטוח ואין יותר בטוח מאלוהים. הלכתי ל-Giolitti  שם נצפו אוכלים גלידה גם מישל אובמה וגם האפיפיור. אכן מדובר בגלידה איכותית, לא הספקתי לטעום משאר המטעמים שמכינים במקום, בהחלט יקרה פעם הבאה. אני ממליצה על גלידת הערמונים המסוכרים (Marron Glace) שלקחה את כל הטעמים האחרים בסיבוב.

אטרקציות

שלא תעיזו לוותר על מוזיאון הותיקן! ושלא תעיזו ללכת בלי לקנות כרטיס מראש… היה שם פשוט מדהים… כמות יצירות שהותיקן אסף (או החרים) לאורך מאות שנים היא מהממת, וכמובן הקפלה הסיסטינית. כל תמונה או פסל הכי שולי בותיקן היה מקבל מקום של מיצג ראשי במוזיאון אחר, שזו אגב רומא במשפט… למה אני מתכוונת? בכל רחבי רומא פזורות להן כנסיות או עיי חורבות, עכשיו ברומא אלו סתם "כנסיות שכונתיות" קטנות, או סתם "אבן פינה של מקדש" לאל כזה או אחר, בכל מקום אחר זו היתה אטרקציה מרכזית שתוזכר בכל מדריכי הטיולים. מדובר בעיר עם עושר בלתי נתפס של היסטוריה ואומנות.
כל אותם מקומות שצריך לראות כדי לסמן עליהם וי, אלו באמת מקומות שמצדיקים את ההתלהבות.. כיכר ונציה, הקולוסאום, מזרקת טרווי, הפנתאון, קרית הותיקן, פיאצה נבונה ועוד… כל המקומות הללו באמת עוצרים את הנשימה ביופיים. אבל תהיו מוכנים להשתמש במרפקים כדי לזוז ולהגן על התיק מכייסים.

מזרקת טרווי – זרקו מטבע אחורנית כדי לחזור לבקר שוב ברומא (או לפחות לממן משכורת של עובד נקיון), לי זה עבד!

חוץ ממוזיאון הותיקן גם אמליץ על המוזיאונים הקפיטוליניים שגם שם אוסף מסחרר של פסלים עתיקים. המוזיאון הזה גם הרבה יותר שקט ורגוע לעומת מוזאון הותיקן שדחוס באנשים עד שלא נותר לך אלא לפתח קלסטרופוביה. משם גם תוכלו לקבל מבט על של מתחם הפורום, שער טיטוס ועוד… בפעם השניה ברומא נכנסתי אל המתחם ובסופו של דבר התרשמתי שבעיקר רואים ערימות של אבנים שפעם היו משהו מעניין. יצא לנו לצותת טיפה לקבוצות עם מדריך, וזה בהחלט הרבה יותר מעניין. אם יש מדריך טוב הוא יצליח להביא לחיים את כל האבנים העצובות ששוכבות סביב ובאמת ללמד אתכם משהו חדש.
הקולוסאום מבחינתי הוא גם משהו לעשות בפעם השניה ברומא, כי הוא לא ריגש אותי במיוחד, אז אליו הייתי ממליצה ללכת אם כבר סיימתם את כל האטרקציות האחרות ואתם רוצים לסמן וי. אגב, הכרטיס לקולוסאום (כמו גם למוזיאון הותיקן) הוא לשעה מסויימת, אז תכננו את הלו"ז בהתאם.
אגב אם יוצא לכם להיות ברומא ביום ראשון, אני ממליצה ללכת למיסה של יום ראשון בותיקן (בתנאי שהאפיפיור בבית), כנסו, תעשו בוק קטן לאפיפיור ואז תלכו לטפס על גג הבזיליקה כשכולם בפנים עוד מתפללים, בשביל לקבל תצפית על רומא. טיפ קטן: יציעו לכם לשלם 2 יורו יותר בכניסה ולהשתמש במעלית, אבל האמת היא שהמעלית תעלה אתכם רק כ-200 מתוך ה-500 מדרגות, את השאר חייבים לטפס כמו כולם, ולא רק זה אלא שה-200 המדרגות הראשונות הן מאד קלות ומתונות…

כנסיית פטר הקדוש, הכי קרוב לאלוהים (של הקתולים…)

מקום מומלץ אחרון הוא Largo di Torre Argentina, הריסות שכיום משמשות כמקום אחסון לחתולי רחוב, אם תרדו קצת במדרגות תמצאו את בית המחסה ושם תוכלו ללטף חתולים ולקנות משהו כשכל ההכנסות מגיעות לרווחת חתולי הרחוב של רומא (או פשוט לתרום בלי לקנות כלום).

קניות

רומא לא ידועה בחנויותיה, אבל עדיין אם תתהלכו תוכלו למצוא חנויות אטרקטיביות. ואם הכסף נשפך לכם מהכיסים אז בקרבת המדרגות הספרדיות תמצאו את השמות הכי נחשבים, אלו שאני קונה רק חיקויים שלהם בתאילנד. במקרה ובא לכם לקנות פסטה בצורת בולבול תמצאו המון חנויות ברחבי העיר ועוד פסטות גם בשדה התעופה. אבל בכל זאת מליץ על חנות אחת לדברי מאכל בגלל השירות:
Food & Liquid Market, שם תקבלו טעימה והסברים על המטעמים האיטלקיים כמו פטריית הכמהין והפסטו והמחירים שווי נפש.

זהו, אני אעצור את עצמי מלהמשיך, כולי מלאת קנאה מאלו מכם שמתכננים נסיעה בקרוב. אני יודעת שרומא היא מקום שאחזור אליו מתישהו, אבל היעד הבא באיטליה כנראה יהיה טוסקנה, יש למה לצפות (גם אם זה יהיה בעשור הבא)…

מדריך טיולים – ברלין

שוב אני נתקלת בבעיה לכתוב מדריך טיולים. כי בינינו, למי מכם אין חבר שגר בברלין ויכול לתת לכם המלצות יותר טובות ממני? בנוסף, כיעד פופולרי להחריד עבור ישראלים, ישנם מאות אתרים הכתובים בעברית צחה יותר או פחות אודות ברלין. אבל בגלל שאני חושבת שאני הכי מוצלחת וחכמה אני אכתוב בכל זאת… נתחיל?

תחבורה

עד שלא מגיעים לברלין ומתחילים להשתמש בתחבורה הציבורית שלה, לא מבינים באמת איך היא עובדת וכמה היא מופלאה. כהכנה לנסיעה חיפשנו מפות של הרכבת התחתית, והאמת? קצת נבהלנו. אבל כשהתחלנו להשתמש ברכבת הכל נהיה הגיוני.
ברלין מחולקת לשלוש טבעות: A,B,C. כנראה תהיו רק ב-A ו-B, ל-C אולי תגיעו אם אתם ממריאים או נוחתים משדה התעופה שונפלד (שהוא קטן ומעפן, Tegel הוא השדה המוצלח יותר). קנו כרטיס חופשי-יומי/שבועי ותוכלו לנסוע ולהתברבר בכל כלי הרכב הציבוריים (לא מוניות כמובן) כמה שתרצו. במיוחד אם אתם כמו החצי השני שלי שאוהב לעלות מהר על רכבת בלי לבדוק לאיזה כיוון היא נוסעת. כשתקנו כרטיס קחו גם מפה! מאד חשוב!
בברלין יש מספר דרכים להתנייד: אוטובוס, טראם (חשמלית) ורכבת. לעומת מדריכים קודמים שבהם יעצתי תמיד ללכת ברגל, הפעם אני נמנעת מלעשות כן: ברלין ענקית, אל תבזבזו זמן וכוח על הליכה, לא כשיש תחבורה ציבורית אמינה, תדירה (רכבת מגיעה כל חמש דקות בממוצע!) וזולה. אז אוטובוס וחשמלית זה טוב, אבל אנחנו נמנענו מהם משתי סיבות:
א. הם פועלים מעל האדמה,בכבישים רגילים, ונתונים לחסדי מצב התנועה. אני בטוחה שיש יעדים ושעות שבהם הנסיעה בהם תהיה יותר חסכונית בזמן, אז אם חברכם הברלינאי מכוון אתכם למקום כלשהו באמצעות אוטובוס או טראם הוא כנראה יודע… אבל…
ב. רכבת תחתית זה כיף! אוטובוס יש גם בירוחם, זה לא מרגש. באנו לחופשה, לחוויה!
אז בתחום הרכבות, בברלין פועלות שתי מערכות: U-Bahn  ו- S-Bahn. בהתחלה חשבתי ש ה-U זה רק רכבת שמתחת לאדמה (יענו under), אבל גם ה-U וגם ה-S נמצאות מתחת ומעל האדמה. אז מה ההבדל ביניהן? רכבות ה-S מגיעות גם לאיזורים יותר מרוחקים בברלין, לפרוורים, אז הן יותר הכלאה בין רכבת רגילה ורכבת תחתית. מה שעושה אותן יותר גדולות ומרווחות מאשר ה-U, אבל גם טיפה יותר איטיות. אבל שתי המערכות יהיו שימושיות, תלוי לאן צריך להגיע.

גיאוגרפיה

כמו לכולכם, גם לנו נאמר שהרובע ששווה להיות בו הוא רובע המיטה (Mitte). אז שאלנו את פקידת הקבלה במלון אם תוכל להצביע לנו על המפה איפה בדיוק הרובע הזה נמצא, היא נתנה לנו מבט מבולבל ופחות או יותר הצביעה על כל המפה… באופן כללי אחרי כמה שעות בברלין מקבלים את ההרגשה שברלין היא רובע בתוך המיטה ולא להיפך. האמת שאין ממש מה להסתכל על ברלין ברובעים, אלא על שכונות, בכל רובע תמצאו שכונות מגניבות יותר ופחות. לדוגמה ברובע קרויצברג נהנתי במיוחד להסתובב בשכונת bergmannkiez, המון מסעדות וחנויות קטנות. תחנת ה-U הקרובה היא Gneisenaustrsse (קו U7).
אגב אני ממש התאכזבתי שגיליתי שמזרח ברלין לא נראית כמו איזו לנינגרד… ברלין היא פשוט עיר, עם איזורים מודרניים יותר ומודרניים פחות, ואיזורים מטופחים יותר ואיזורים שהרבה פחות.

אטרקציות

אין לי מה לחדש לכם. הנסיעה הזו בשבילי הייתה לסמן וי על כל המקומות שכל מדריכי הטיולים אומרים שצריך ללכת אליהם: צ'ק פוינט צ'רלי, הרייכסטאג (רק מבחוץ, לא הלכתי לכנסת אז אין סיבה ללכת גם לשם), אלכסנדרפלאץ, הפארק של טִירגַארְטן ובו עמוד הנצחון (בבסיסו יש מוזיאון קטן וניתן לטפס עד למעלה, תביאו משאף), וכו' וכו'…

העמוד נבנה לכבוד הניצחון על דנמרק… חכמה גדולה, אני מנצחת את דנמרק….

לאי המוזיאונים לא הלכנו כי התור הפחיד אותנו (חשבנו שגרמנים יותר יעילים מזה..), והאמת שכנראה לא מדובר על מוזיאונים ברמה של לונדון ופריז אז לא נורא.
האיסט סייד גלרי היה מאכזב למדי עבורי. מדובר בחלק הארוך ביותר של החומה שנשמר ועליו נתנו ל"אומנים" לצייר. או שעל היצירות רוסס גרפיטי (כמו על כל הבניינים בברלין) או שהיתה גדר שהפריעה ליהנות מהאומנות (ולצייר עליה גרפיטי). אבל קשה לי לקרוא למה שהיה שם אומנות. גם אני יכולה לשפוך קצת צבע ולכתוב בגדול מילים כמו love או tolerance….

עוד מקום מומלץ היה מוזיאון הטופוגרפיה של הטרור (חינם). התערוכה המלאה נמצאת בתוך הבניין, שנבנה במקום בו עמדה מפקדת הגסטפו בעבר. התערוכה מביאה בעיקר תמונות ומסמכים שמספרים כיצד עלתה המפלגה הנאצית לשלטון וכיצד נראו החיים בברלין באותה התקופה (לא רק ליהודים). התערוכה עם הרבה מלל ולא מראה יותר מידי זוועות, אבל כמובן שהנושא כבד… גרסא יותר מקוצרת של התערוכה נמצאת בחצר מחוץ לבניין.
אם אתם משפחה שמתכננת ללכת להמון אטרקציות אז אולי שווה לכם לקחת את Berlin WelcomeCard שמאפשר לכם גם נסיעה בתחבורה הציבורית וגם הנחות לאטרקציות מרכזיות.

 

קניות או לא להיות

תעשו חיפוש בגוגל ותמצאו מליון כתבות על נושא הקניות. גם אני אמליץ להגיע לרחוב Kurfürstendamm, אך אני גם אמליץ על חנות מגניבה באותו הרחוב שרבים פספסו: Käthe Wohlfahrt, חנות חג מולד שפתוחה כל השנה. גם אם אתם לא חוגגים בעצמכם (אולי אחרי שתבקרו שם תתחילו), מדובר על חנות מטריפה ששווה ביקור. בנוסף הם מוכרים גם שעוני קוקיה, למקרה והבית שלכם שקט מידי.

אוכל (סליחה מראש על החפירה)

כמו שאתם יודעים אני מאוהבת במטבח הויטנאמי. אז לפני הנסיעה חיפשתי בגוגל מסעדות ויטנאמיות בברלין ומצאתי כמה, רשמתי לי את הכתובות ונסענו. כשנחתנו בברלין גילינו שברלין נהנית מפלישה ויטנאמית: מסעדות ויטנאמיות בכל פינה! אני בוחרת אחת בלבד להמליץ עליה כי היא היתה באמת מיוחדת: Cô Cô bánh mì deli, כי רק שם מצאנו את הבאן מי המפורסם שאנחנו אוהבים כל כל. קרוב לתחנת U בשם Rosenthaler Platz (קו U8).
את הויטנאמיות הייתי שומרת כארוחות צהריים קלילות וזולות. אבל אם בא לכם להתפנק בארוחת ערב רומנטית, אני מתחננת שתלכו ל-Ganymed: שבו בחוץ על גדות נהר השפרה, תהנו מאוכל משובח בסגנון צרפתי ושירות אדיב, ואתם חייבים, אבל חייבים, להזמין לקינוח קרפ סוזט! מלצר יכין את הקרפ אל מול עיניכם המשתאות, ואם אתם מתעניינים בתחום (כמוני) הוא אפילו יחלוק אתכם סודות מקצועיים. במסעדה הזו זכיתי פעם ראשונה להזמין לובסטר. רק שכחתי שאני אמורה לפרק אותו. הלחץ התחיל להיבנות אצלי כשהמלצר הוציא את כלי העבודה שלי, לא הייתי בטוחה אם אני אוכלת את הלובסטר, עושה לו טיפול שורש או אולי ברית מילה. אבל המלצר החביב ראה את חרדתי ועשה בשבילי את העבודה המלוכלכת ואני נאלצתי רק לאכול (הוא לא הסכים להאכיל אותי).
ליד המסעדה הזו ישנן עוד מסעדות רבות, כמו לדוגמה Berliner Republik שמגישה אוכל גרמני, אני ממליצה על ה Flammkuchen שזו מעין פיצה גרמנית. כדי להגיע לרחוב הגיעו לתחנת הרכבת Friedrichstrasse, חצו את נהר השפרה וישר אחרי הגשר פנו שמאלה.
אם אתם מגיעים לרובע Prenzlauer Berg, שהוא עם אופי צעיר וקליל, אני ממליצה על מסעדה בשם Fleischerei, היא ממוקמת במבנה שהיה פעם קצביה וכיאה למיקום מגישה בעיקר בשרים מעולים. הצ'יפס בטטה היו הדבר הכי טוב שאכלתי בברלין. הקינוח לעומת זאת איכזב (עוגת לבה בלי לבה). שימו לב שאולי צריך להזמין מקום מראש. המסעדה קרובה לתחנת ה-U של Rosa Luxemburg Platz (קו U2).

מתוק מתוק

כמו כולם גם אני אמליץ על Einstein Cafe (שימו לב שנפתחו המון סניפים, אני מדברת רק על המקורי!), לא ממש בשביל השטרודל, שהיה די בנאלי, אבל בשביל האווירה ובשביל מי שאוהב את טרנטינו (שם צולמה סצנת השטרודל ב"ממזרים חסרי כבוד"). המלצר המסכן הוודאי חשב לעצמו "עוד פעם כאלה…." כשביקשנו קצפת וצחקקנו. הליכה קצרה מתחנת הרכבת nollendroplatz (קוים U1-4). כשחיפשנו את בית הקפה הזה גילינו לדאבונן של רגלינו, שהרחובות בברלין ממוספרים בצורה מעצבנת: צד אחד של הרחוב בתים 1-100 ואילו בצד המקביל 100-200, אז שימו לב באיזה צד של הרחוב אתם ולאיזה כיוון אתם הולכים…
בשביל העוגות והמאפים אני כן אמליץ על Patisserie Chocolaterie J.Sprengart, שהשם כבר מלמד אתכם שמדובר בתוצרת בסגנון ואיכות צרפתיים (השוקו שלהם חזק ומריר, לא לילדים! אבל מבוגרים מביני עניין יאהבו!). הקונדיטוריה נמצאת דקות הליכה בודדות מתחנת הרכבת Alexanderplatz.
ודבר אחרון, חפשו את גלידריית Amorino (יש שני סניפים בברלין ויש עוד ברחבי אירופה והעולם), שם תקבלו גביע גלידה איטלקית משובחת וגם יעצבו לכם אותה בצורת ורד!

תראו מה זה, מתברר שהיה לי קצת מה להגיד, רק 1200 מילים…

מדריך טיולים (?) – שטוקהולם

למה שמתי סימן שאלה בכותרת? בדרך כלל כשאני כותבת מדריך טיולים אני מנסה שהוא יהיה שימושי לקוראי דוברי העברית. המדריך הזה טיפה שונה כי הסיכויים שאתם תעשו את הטיול הספציפי הזה שעליו אספר הוא אפסי… על כן תסלחו לי קוראים נאמנים וקוראים חדשים שקיוו למצוא פה טיפים לטיול בשטוקהולם, אנא התייחסו למדריך הזה יותר כפוסט חוויתי.

פרופיל המטייל שלנו: זוג קמצן להחריד.

הכל התחיל בתקופת החגים כאשר הלכתי לבקר את אחי היקר ולתת לו את מתנת חג המולד שלו (תרמוס בצורת הטרדיס מד"ר הו). הוא ומשפחתו בדיוק חזרו מחופשה קצרה בשטוקהולם על גבי אוניה. התמזל מזלי ואחי חובב ויסקי לא קטן, לכן כאשר קנה באוניה ויסקי (ללא מע"מ) הוא קיבל כאות תודה מחברת הספנות שובר – שובר לשיט מהלסינקי לשטוקהולם במחיר מגוחך של 4 יורו לאדם.
מה הקאטץ'? שהשובר תקף רק לחורף, לאמצע שבוע ושהוא תקף רק לתא פנימי בלי חלון.
זה מפריע לנו? לא ב-4 יורו…

קבענו את השיט שלנו לוולנטיינס דיי! הספינה יוצאת אחרי הצהריים מנמל הלסינקי, שטה כל הלילה ובבוקר מגיעה לשטוקהולם, אחרי שש שעות שבהן קורעים את העיר אפשר לחזור לספינה לשיט לילי חזרה לפינלנד. קצר וקולע.

לא יודעת אם אתם יודעים את זה עלי, אבל אני סובלת ממחלת ים. בשיט לטאלין הייתי ירוקה חצי מהדרך, וכששטתי מקולומביה לפנמה בים הקריבי ביליתי את הלילה עם הראש מעבר למעקה, בזמן שדגים מעופפים פוגעים לי בראש (סיפור אמיתי). אז באתי לשיט הזה עם חששות קלים.
טיפ שלמדתי בשיט בקולומביה: קרקרים. כמה שיותר יבשים ונטולי טעם שאפשר. מרגיע את הבטן מאד.
אז לשמחתי השיט הזה הסתכם ללא בחילות רציניות, בעיקר כי מדובר בספינה עצומה, אבל כן היו רגעים בהן הרצפה קצת נטתה לימין והקיבה שלי אותגרה.

התא שלנו אכן היה כמתואר בשובר ללא חלון, אבל למי אכפת? נכון שזה קצת קלסטרופובי, אבל ממילא השיט היה בלילה. בחורף. אין מה לראות… התא עצמו היה חביב, נקי וקומפקטי מאד. קצת הזכיר לי את התא ברכבת בויטנאם, רק עם סטנדרטים מערביים ושירותים ומקלחת פרטיים (עם שלט שאומר שאסור לפתוח את הדלת בזמן המקלחת כי זה יפעיל את האזעקה).

"נוף" מהתא שלנו

על גבי הספינה ניתן היה לבחור מבין מספר מסעדות כאשר המטרה שלהם היא: לא שילמת על כרטיס – תשלמי באבוהבוה על האוכל. סתם הגזמתי, המחירים היו ממוצעים למדי… וסך הכל האוכל היה אפילו מוצלח באופן מפתיע. הכי לטובה הופתענו ממסעדת ה"אכול ככל יכולתך", בה נותנים לך שעתיים להתחרע על הבופה, ויותר חשוב: בירה ויין. היינו בהלם. הם לא מודעים לעובדה שיש על הספינה הזו פינים?? ורוסים??? אז החצי השני שלי היה צריך לשתות כמה וכמה כוסות (קטנות כמו של חדר אוכל) של בירה, וכמה וכמה כוסות של יין, כדי שלא נרגיש שדפקו אותנו במחיר כי אני אוכלת כמו אישה.

ועכשיו הגעתי לחלק הטוב ביותר בשיט… שום סרט, שום סיטקום ושום מופע סטנדאפ לא ישתווה להנאה שתפיקו ממופע של צוות בידור והווי שעל גבי ספינת ה-viking line… כשהבחור השוודי עולה על הבמה עם פאת האפרו שלו וסרבל פאייטים, רוקד ועושה ליפסינק לצלילי we are family… בואו נגיד שלא נשמתי לשלוש וחצי דקות. חוץ ממנו היתה עוד להקה של ארבעה רקדנים ושני זמרים שצריך לשלוח לבית המשפט הבינלאומי בהאג על פשעים נגד פרדי מרקורי.

ועכשיו לשטוקהולם.
לכל חברת ספנות יש מעגן משלה, למזלנו הספינה שלנו עגנה במרחק הליכה (25 דק') ממרכז העיר העתיקה. מי שכבר קרא כמה מדריכי טיולים שלי יודע מה העצה שלי: טיילו בעיר ברגל. היה לנו מזל מטורף עם מזג האוויר, היה רק מינוס 2 מעלות ושמש! אז שיטוט רגלי בעיר היה בהחלט אפשרי, עם עצירות להתחממות מידי פעם בחנות או מוזיאון.

רק  דמיינו איך זה היה יכול להיות בשמש…

מה עושים בשטוקהולם?

האמת לא הרבה… העיר לא עשתה לי רושם של מקום גדוש אטרקציות, אבל אולי אני טועה. לצערי אחת האטרקציות המרכזיות, ביקור בארמון, לא היתה אפשרית כי הארמון סגור בימי שני, אז אין לי המלצה לגביו. אבל ברחבה שמולו כל יום ב-12:15 ישנו חילוף המשמר. אל תצפו לחילוף סטייל לונדון, בסך הכל מדובר בשמונה שוודים שצועקים אחד על השני. אבל בעיר נטולת אטרקציות לוקחים מה שיש ושוודית היא שפה מצחיקה, במיוחד כשצועקים אותה.

ההוא עם החרב בדיוק צעק על ההוא עם הדגל

עוד אטרקציות הן המוזיאונים: את מוזיאון ימי הביניים לא מצאנו, את מוזיאון המזרח התיכון פסלנו עקב חוסר התעניינות במזרח התיכון (been there done that), מוזיאון נובל פסלנו עקב חוסר התעניינות במקבלי פרסי נובל (אפשר לפתוח ויקיפדיה).
המוזיאון היחידי שנכנסנו אליו היה "מוזיאון הכסף" שבאופן מפתיע היה בחינם. שם היתה תצוגה מרשימה מאד של מטבעות עתיקים מרחבי העולם.
פעילות מומלצת אחרונה היא ביקור בכנסיות. אל תפספסו את הקתדרלה של שטוקהולם, מרשימה ומפוארת מאד, גם חינם (היה שלט של תשלום אבל לא מצאנו למי אמורים לשלם). היתה עוד כנסיה אחת אבל גם היא לא היתה פתוחה בימי שני.

בכל מקום אני מחכה לראות אם מישהו אחר מצלם לפני שאני מתחילה גם… טראומה ממילאנו…

חנויות 

המון חנויות מזכרות עם שטויות בצהוב-כחול שמתומחרות גבוה מידי. חנות אחת ראויה לציון היא Bokhandeln, שהיא חנות לחנונים. כלומר שזו חנות לז'אנר המדע הבדיוני: ספרים, משחקים, קומיקס, בובות… אם אתם מחובבי הז'אנר תתקצבו לכם איזו שעה שם.

לאכול

האמת בעיקר אכלנו על האוניה… היו רק שש שעות להסתובב בעיר אז לא רצינו לבזבז אותן על ישיבה במסעדה. אבל כן עצרנו להתחמם בבית קפה בשם Sundbergs, כי הוא היה עם העיצוב הכי ביתי וחמים. רוב בתי הקפה האחרים היו מעוצבים בסגנון מודרני תעשייתי… פחות התאים לי ליום חורפי. אבל מלבד העיצוב לא היה בבית הקפה הזה שום דבר יוצא מן הכלל. דלגו עליו וחפשו משהו יותר מוצלח… אגב עוגות ומאפים, השוודים אוהבים מרציפן וכל המאפים השוודים המסורתיים מכילים אותו… שיהיה לכם בהצלחה (מרציפן זה מגעיל).

לסיכום, שטוקהולם לא הדהימה אותי. במקרה שלנו, הפינים, זו קפיצה קטנה לשכנים, טיול זול לשבירת השגרה. כמובן שאני מדברת על תקופת החורף, בקיץ תמיד יש יותר מה לעשות. אם אתם הישראלים שוקלים לבקר את שטוקהולם, אז הייתי שוקלת לעשות זאת כחלק משייט ארוך הכולל כמה ערים בכמה מדינות, שמעתי שזאת חוויה מגניבה (בקיץ כמובן).

 

מדריך טיולים – ויטנאם חלק ג' ואחרון

הגענו לישורת האחרונה… האמת שהייתי יכולה להמשיך לכתוב רק על ויטנאם עוד עמודים על גבי עמודים… אבל אני מצמצמת רק לפרטים ההכרחיים, אם עולות לכם שאלות אתם מוזמנים לשאול. שנמשיך?

הוי אן 

הוי הוי אן… אני חשבתי שבחורות נוהרות למילאנו בשביל בגדים, איזו בורה הייתי… כן, במילאנו תוכלי לרכוש את מיטב המותגים ולשלם עליהם ממיטב כספך… אבל בהוי אן תוכלי לזייף את מיטב המותגים ולשלם בדונגים. עוד על זה בהמשך.

הוי אן היא עיר קטנה הנמצאת על חופה המזרחי של ויטנאם, בערך באמצע המדינה. הדרך הכי נוחה להגיע אליה מהנוי או סייגון היא בטיסה לעיר דה נאנג. את דה נאנג ראינו רק תוך כדי נסיעה והאמת שגם ממנה התרשמנו. דה נאנג עשתה רושם של עיר די תוססת, קצת לאס ווגאסית… לא בדיוק הסגנון שלנו אז לא טרחנו לחזור, והאמת שכשהגענו להוי אן לא רצינו לצאת משם…

גיאוגרפיה:

אני מחלקת את הוי אן לשלושה חלקים: העיר העתיקה, החוף ומה שביניהם. בכל אחד מהאיזורים ניתן למצוא מקומות לינה. אם התוכנית היא להיות בים ולהשתזף על הבטן בבוקר, לגרד מדוזה מהתחת בצהריים ושוב להשתזף על הגב אחרי צהריים למשך שבוע – איזור החוף זה בשבילכם. אם אתם רוצים להוציא את הראש מהחלון ולספוג את ההמולה והאקשן של העיר העתיקה על כל מבקריה (אבל אל תצפו לדיסקוטקים ושטויות… בשעה עשר האנשים ישנים והחולדות מתעוררות) אז שנו בעיר העתיקה. בכל מקרה הוי אן לא מאד גדולה וברכב לוקח כרבע שעה להגיע ממרכז העיר העתיקה לחוף. אנחנו כרגיל מיקמנו עצמנו באמצע הדרך להגעה נוחה ומהירה גם לעיר וגם לחוף. אני ממליצה כמלון על Green Field Villas (שימו לב שיש גם Green Field Hotel, הם צמודים אבל לא זהים, המלון הוא יותר זול ולצעירים והווילות יותר שקטות ולמשפחות), ארוחת בוקר היתה מעולה, שירות אדיב, לפטופ בחדר, בריכה שקטה ונקיה.

ילדים, צבעו את התמונה בצבעים יפים ואת המדוזה השאירו בלבן

אמצעי התחבורה הנפוץ בהוי אן הוא אופניים וכמעט כל מלון משכיר אותם. אבל אתם צריכים להיות די עמידים לחום… בהוי אן חם. מאד. אני עברתי לפינלנד כי אני שונאת חום, אז אני התניידתי במונית (כדולר כל כיוון, תזהרו מרמאים). בהוי אן שמענו את המשפט "טוב שבאתם באביב, בקיץ ממש חם פה" שנאמר כשהיו מעל 30 מעלות ומליון אחוזי לחות… עצה: קנו מניפה יפה.

מה עושים שם?

בעיר העתיקה יש בעיקר חנויות קטנות וחמודות, חייטים, סנדלרים ומסעדות לרוב. אבל יש גם המון מקדשים, רובם נראים די אותו דבר אבל פה ושם יש אחד מרשים יותר. כדי להכנס לחלק מהאתרים תידרשו לשלם, יש אפשרות לקנות כרטיס ניקובים שתקף לחלק מהמקומות, כמו לגשר היפני המפורסם. הקטע שהם לא תמיד מקפידים על זה ולפעמים אפשר לעבור בלי, במיוחד אם נכנסתם באותו זמן עם קבוצה גדולה.. אבל בגלל שסך הכל מדובר בכסף שהולך כדי לשמר ולתחזק את העיר היפה הזו, תנו כמה פרוטות וקנו את הכרטיס הדבילי…

העיר העתיקה סגורה לכלי רכב ממונעים ומאפשרת שיטוט רגוע

קשה לי להמליץ על חייט או סנדלר, סך הכל כולם שם יודעים לעשות הכל. איך זה עובד? אתם באים עם תמונה/מחפשים באחד מעשרות הקטלוגים או עם אייפד שיש שם/מתלהבים מדגם מוכן שמוצג לראווה בחנות, בוחרים בד, עושים מדידות ותוך יום יומיים יש לכם בגד/נעליים מותאמים לכם באופן אישי. שמלות, מעילים, חליפות, תיקים, מגפיים, נעלי עקב… תתפרעו!!!
בהוי אן יש תעשיית משי ענפה, אז מתנה נחמדה לאבא יכולה להיות עניבת משי. מתוך מליון החנויות אני כן אמליץ על אחת חמודה במיוחד: Ken Tam cocoon, מפעילה אותה אישה מקסימה ומרשימה שגם אוהבת להראות ולהסביר את תהליך עשיית המשי.

אוכל? אוכל!!!!!

אבל הוי אן היא גם בהחלט מקום של אוכל. כרגיל, כל מקום וכל דבר שתאכלו בויטנאם יהיה טעים, אבל לאיזור הזה בויטנאם יש גם מטבח ייחודי משלו עם מאכלים שלא תמצאו בשאר ויטנאם. אחת מהפנינים הללו הוא המעדן בשם white rose – כיסונים ממולאים מלית שרימפס ועליהם בצל מטוגן וקראנצ'י. ברוב המסעדות תמצאו כזה… אחד הטובים שאכלנו היה במקום קטן וחמוד בשם The Nocturnal Artist, המופעל על ידי משפחה חמודה. בגדול אני ממליצה לחפש מסעדות קטנות ומשפחתיות, שם באמת תעוף לכם הלשון, ואם תפנקו בטיפ (שקלים בודדים בשבילכם) תזכו ליחס של מלכים ותדעו שעשיתם למשפחה טובה את היום. אבל גם מסעדות יותר גדולות ותיירותיות יכינו אוכל מדהים, לדוגמא: Morning Glory המפורסמת ששם המטבח הוא במרכז המסעדה, מה שיוצר חווית אכילה ייחודית. עוד אטרקציה פופולרית לאיזור היא קורס בישול שמציעים בהרבה מסעדות ומלונות.

Dinner and a show

כואב לעזוב את הוי אן… אבל אי אפשר להשאר לנצח, חייבים להמשיך…

סייגון = הו צ'י מין סיטי

את הטיול שלנו נסיים בעיר הו צ'י מין סיטי, לשעבר ובקיצור סייגון. סייגון היא התל אביב סטייל של ויטנאם. היא גדולה, רועשת, מודרנית ודי מערבית… יצא לנו הכבוד לחגוג שם את חגיגות ה-40 לנצחון במלחמה האמריקאית (כמו שהם קוראים לה), נצחון הקומוניזם על הקפיטליזם… בערך… כי אכלנו בפיצה האט וראינו פרסומות לדאנקן דונאטס. קשה לי להגיד שהתרשמתי במיוחד מהעיר, אבל גם מתל אביב אני לא מתרשמת.

וטרנים ממלחמת ויטנאם: "יההה ניצחנו את החזירים הקפיטליסטיים!!! יאללה באים לסאבווי?"

אנחנו ישנו במלון בשם Sonnet שהיה מוצלח מאד. המיקום היה נוח והצוות המקסים נתן לנו להתקלח במקלחות עובדים אחרי שכבר עשינו צ'ק אאוט (בסייגון צריך להתקלח כל שעתיים).

אני כן ממליצה אם אתם בסייגון להגיע ל"יד ושם" של ויטנאם: War Remnants Museum, המוקדש בעיקר לזוועות שנעשו בזמן מלחמת ויטנאם. נכון שהתצוגה לא אובייקטיבית, אבל זה לא עושה אותה לא מעניינת או שגויה מיסודה. זו לא חוויה קלה, אבל היא בהחלט חשובה ועוזרת להבין יותר טוב את העם המופלא הזה.
בסייגון יש גם שוק מקורה גדול בשם ben thanh, שם תוכלו למצוא את המזכרות שראיתם כל הטיול במחיר הזול ביותר, אפילו יותר מבהוי אן. לדעתי השוק היה קצת צפוף ומחניק ולא ממש נהנתי להסתובב שם, אבל שמעתי שבלילה השוק הופך להיות יותר פעיל ויותר חוויתי (כאמור אנחנו היינו שם בזמן חג…).

לסיכום (סוף סוף)…
ויטנאם היא מדינה כובשת לבבות שיש בה המון מה לראות. הייתי שם רק שבועיים, ואני לא מרגישה שגירדתי את פני השטח, מקומות חדשים או אלו שכבר הייתי בהם. נגיד לא הספקתי לסייר בדלתא של המקונג ששמעתי שהיא מעניינת מאד ובהוי אן ובהא לונג ביי יכולתי להשאר עוד שבוע. האנשים נעימים, מנומסים ורגועים יותר מתאילנד השכנה ולדעתי יש בה יותר עושר היסטורי ותרבותי. זו בהחלט מדינה שעוד אחזור אליה בעתיד…