מדריך טיולים – ויטנאם חלק ב'

אוי אני מרגישה רע… הזנחתי את חובתי. האמת שפשוט חשדתי שאף אחד לא ירגיש אם אני מפסיקה לכתוב ולאחרונה באמת שלא קרו בפינלנד דברים יוצאי דופן. אני חושבת שהתאקלמתי טוב מידי ושום דבר כבר לא נראה לי מוזר כאן… למזלכם קוראים יקרים, ה-OCD שלי לא מאפשר לי לחיות בעולם שבו יש חלק א' אבל לא מגיע חלק ב'. אז אמלא את חובתי ליקום ואשלים את מדריך הטיולים הזה. האם אחריו יגיעו עוד פוסטים על פינלנד ושאר העולם? אין לי מושג…

עזבתי אתכם לאחרונה על אוניה ב-הא לונג ביי, בטוחה שנהניתם. עכשיו נעבור ללוקיישן השני שהוא בגדר חובה כאשר מטיילים בויטנאם:

סא פה

לסא פה מגיעים בקלות מהאנוי. אנחנו בחרנו להגיע בנסיעה ברכבת לילה, נסיעה של 8-9 שעות. בדיעבד גילינו שיחסית לאחרונה נסלל כביש מהיר לאיזור, 4-5 שעות באוטובוס, המידע הזה היה חדש יחסית ולא הופיע ברוב אתרי הטיולים.. קצת קשה לי להמליץ על הרכבת… היא יחסית יקרה והתמורה לא משהו. הנסיעה היתה לעיתים כנענוע עדין כשל תינוק בעריסה, ולעיתים כמו טלטול תינוק בגן של נעמ"ת. התברר לי שהסטריאוטיפ של אסייתים כנהגים גרועים נכון, נהג הרכבת שלנו היה כנראה נהגת בת 60 שדופקת ברקסים שמגלגלים אותך כמו ספרינג רול מהדרגש אל הרצפה. אבל התא היה די נעים ונוח סך הכל, אם רוצים תא פרטי יש צורך לקנות 4 כרטיסים. השירותים היו מתחת לכל ביקורת ולצערי נענוע של הרכבת גרם לשימוש תכוף בהם…

אוויר הרים צלול כיין וריח שדות אורז

גם ברכבת וגם באוטובוס תגיעו בעצם לעיירה לאו קאי. משם תצטרכו אוטובוס/מונית/חמור כדי להגיע לסא פה. הדרך ארוכה ומפותלת, רבים וטובים מכם הקיאו בדרך אז אל תאכלו יותר מידי לפני… סא פה נמצאת בהרים ובחורף יהיה שם שלג. בעונה הרטובה אולי תצליחו לצלם תמונות מהממות של טרסות ירוקות מלאות גידולי אורז, אבל האם זה שווה להיות סחוטים מים? לשיקולכם. אנחנו היינו כאמור באביב וקיבלנו מזג אוויר הפכפך למדי שנע בין שמשי ולוהט לגשום וקר ולערפילי כך שלא רואים מטר מהאף. כיאה לעיירה הררית, שלושה ימים בסא פה היו שווים לשמונה קלטות וידאו של סינדי קרופורד לעיצוב הישבן, ראו הוזהרתם. סא פה עוברת תהליך של תיור, אז מגוון המלונות והמסעדות גדול מאד ונבנים בו מלונות חדשים כמו פטריות מקומיות אחרי הגשם (שהן מעולות!). נכון לתקופה שאנחנו היינו בסא פה לא היה מקום להמרת כסף והיה כספומט אחד, הכינו מזומנים מראש בהאנוי.

מה עושים באיזור?

נתחיל מפעילות מומלצת במיוחד שהיא שוק בק הא שפועל בימי ראשון והוא עדיין משרת את אנשי השבטים המקומיים ולא רק את התיירים, מה שנקרא אותנטי. השוק נמצא מרחק לא קטן מלאו קאי, אז ההמלצה שלי היא לתכנן את ההגעה ללאו קאי ביום ראשון בבוקר, לסוע לבק הא ורק אז להמשיך לסא פה כדי לחסוך לכם נסיעות וזמן. כשאתם שם תנסו לא לעשות פרצופים המומים מידי כשאתם רואים כלבים וחתולים קשורים למכירה למאכל בשוק, זו התרבות שלהם, תשתדלו לא להעליב אותם, זה לא שהתרבות שלכם מי יודע מה.

 

באיזור סא פה ישנם המון מסלולי טיולים, קצרים יותר וקצרים פחות. לחלקם צריך מדריך מקומי ולחלקם אין צורך. מסלול שלא דורש שום ליווי הוא לקט קט, אם אישה זקנה מקומית אומרת לכם שצריך מדריך והיא תיקח אתכם, אל תאמינו לה, היא מנסה לשנורר ממכם כסף. לקט קט ממש קל להגיע, יש שילוט ישר ממרכז סא פה. קט קט הוא כפר שהפך למאד תיירותי, אבל עדיין נחמד. ימי שלישי ישנה הופעה של ריקודי השבטים המקומיים. בכניסה לכפר תיפרדו מכ-40 אלף דונג (כ-1.5 יורו) דמי כניסה.

יחסית במרכז סא פה ישנו הר Ham Rong, הכניסה אליו עלתה לנו כ-70 אלף דונג (כ-2 יורו) שחשבנו שזה קצת מופקע בשביל הר, אבל כשנכנסנו הבנו שהיה לגמרי שווה. המקום היה עצום! מדובר בגן ענק ויפיפה שבקלות ניתן ללכת בו לאיבוד, בילינו שם כשעתיים. גם פה הטיפוס קצת מעייף, אז תכננו ללכת ביום שאינו חם מידי.

בעיר ישנו גם מוזיאון קטנטן המציג את השבטים החיים באיזור, הוא לא מרגש במיוחד אך הוא אופציה חמודה לשעה גשומה. חוץ מזה פנקו את עצמכם באיזה מסאז' נחמד, הטיפוס על ההרים גובה מחיר מהרגליים….

איפה לאכול?

כפי שלמדנו על ויטנאם, זה לא משנה איפה אוכלים, הכל טעים. תמיד. בכל מקום. כל מנה שיציעו לכם עם פטריות מקומיות תאכלו, זה מעולה! אציין לטובה מסעדה ספצפית בשם Good morning Vietnam (כן כן, לא מקורי), האווירה בה היתה צעירה ונעימה, הצוות היה לבבי במיוחד ומרק הדלעת היה הכי מוצלח (ובדקתי את המרק הזה במספר מקומות).

בגלל שמדובר בי אז כמובן שעכשיו אדווח על גזרת המתוקים. מצאתי בעיירה שלושה בתי קפה-קונדיטוריה. לצערי השלטון הצרפתי בויטנאם לא הצליח לבסס מספיק את אחיזתו בקינוחים, מה גם שקשה להביא לסא פה אספקה של חומרי גלם משובחים הדרושים לעשיית קינוחים ברמה גבוהה. אבל בכל זאת עם הצורך לסוכר גובר על ההגיון הבריא תבחרו ב Sapa Newstar French Bakery, השוקו היה חם וטוב והעוגות היו המוצלחות בסביבה.

כמו שציינתי בחלק א', בסא פה הייתה לנו מדריכת תיירים והיא הייתה פשוט מעולה! מדובר על בחורה צעירה ואנרגטית, דוברת אנגלית, שיודעת המון ואוהבת לענות על שאלות. רק בקשה אחת לי לכם, כשהיא גילתה שאנחנו ישראלים היא טיפה חששה, מתברר שהיה לה נסיון ממש רע עם ישראלים (היא סיפרה סיפורים מסמרי שיער)… הצלחנו לתקן מעט את הרושם הזה, אז בבקשה בבקשה אל תהרסו אותו…. המדריכה היא בן אדם, והיא בן אדם מקסים. היא באה מתרבות שונה ומיוחדת, התייחסו אליה בכבוד! מותר לשאול שאלות אבל בבקשה ברגישות, עם טאקט ועם כבוד למי שמולכם. הנה המייל שלה:  hadungvina@yahoo.com.vn. כשעזבנו היא היתה בעיצומה של בניית מלון משלה, לא הייתי בו אבל אני בטוחה שהוא מעולה…

אוי תראו מה קרה… שוב ברברתי וברברתי ואתם כבר התעייפתם… אין ברירה אלא לכתוב מתישהו חלק ג' ורק אז לצאת לפנסיה…

מדריך טיולים- ויטנאם חלק א'

אם אתם אוהבים אוכל אל תלכו לויטנאם. אני רצינית. כי אחרי שתחזרו הביתה כל אוכל שתאכלו יראה לכם תפל. אני חושבת שעלי להגדיר את המטבח הויטנאמי כמטבח המוצלח בעולם. בעוד המטבח התאילנדי מטביע הכל בצ'ילי שמשאיר אתכם ואת הפה שלכם המומים ובוכיים, המטבח הויטנאמי יודע שיש טעמים שונים ומגוונים מלבד חריף (שהוא לא באמת טעם אלא אפוקליפסה בפה) ויודע להשתמש בהם. ויטנאם היא קולוניה צרפתית לשעבר וככזו הויטנאמים מבינים את חשיבות הטכניקה של הבישול, הם גם מושפעים המון מסין השכנה (שגם שלטו באיזור) שהמטבח שלה הרי ידוע לכל כמוצלח, וכמובן שגם המטבח המקומי הוא בעל תפקיד חשוב. אז במדריך הזה אני אברבר הרבה על אוכל, עמכם הסליחה.

ההחלטה להגיע לויטנאם נבעה ממספר סיבות:
1. תזמון- הנסיעה שלנו התרחשה בסוף חודש אפריל, זוהי תקופה מוצלחת ביותר לבקר בויטנאם. מדובר בסוף העונה היבשה, אתם לא רוצים להיות באיזור טרופי או סבטרופי בעונה הגשומה, אתם תטבעו. בהרי הצפון החורף כבר נגמר וכבר לא קר ובדרום עוד לא קיץ אז החום הוא עוד ברמת הנסבל.
2. אוכל- המוניטין של המטבח הויטנאמי הגיע אלי כבר ממזמן (תודה לאמא)…
3. כלכלי- ויטנאם זולה יחסית, לא הודו או קמבודיה אבל בהחלט זולה מתאילנד. הדבר היחידי שזול יותר בתאילנד זה הפוט מסאז'.
4. אין ישראליאדה- ללכת בבנגקוק זה כבר כמו ללכת בתל אביב… אולם ויטנאם עדיין אינה נגועה (סליחה אם נעלבתם ישראלים יקרים, אסביר עוד בהמשך).
5. תרבות והיסטוריה- כמובן שבמיוחד תקופת המלחמה עם ארה"ב…

פרופיל המטייל שלנו: זוג קצת פחות צעיר ממה שהיה פעם, בהחלט כבר לא תרמילאים. האמת שהטיול הזה הזדקנו אפילו יותר, פעם ראשונה בחיינו שהיה לנו מדריך פרטי. בהתחלה הקונספט מאד הרתיע אותי אבל אני חייבת לציין שמדריך פרטי זה לא בהכרח דבר רע… הכל תלוי במדריך. המדריך שהיה לנו בהאנוי היה בערך כמו הקלישאה שאתם חושבים עליה, איש זקן ודי משעמם… אבל המדריכה שהיתה לנו בהרים בסאפה הייתה מעולה! חוץ ממדריכים היו לנו המון הסעות פרטיות מאורגנות מראש ממקום למקום במקום אוטובוסים ומוניות, אולי קצת מיותר אבל בהחלט נוח. נתחיל?

האנוי

האנוי היא עיר הבירה של ויטנאם, לעומת סייגון היא מרגישה הרבה יותר אותנטית ואני בהחלט ממליצה עליה. כמובן שעקב כך שמדובר בעיר גדולה אני לא הייתי ממליצה להשאר שם יותר מלילה במקסימום שניים.

איפה ישנים? מרכז העניינים הוא ברובע הישן, תוכלו למצוא מלונות בכל רמות ההכנסה, תזכרו שחם והביל אז עדיף מלון במקום קרוב. אנחנו ישנו במלון של רשת מלונות ששמה church boutiqe hotel, ישנו במלון בכתובת Hang Gai 58 והיינו מרוצים סך הכל: מיקום טוב מאד, חדר נעים מאד, צוות נחמד ממש ועם המון יחס אישי. ארוחת בוקר היתה פחות מוצלחת לדעתי אבל מי צריך ארוחת בוקר במלון בהאנוי, עוד על זה בהמשך.

איפה מחליפים כסף? באחת מחנויות התכשיטים הרבות שיש ברובע הישן. אגב בניגוד למה שכתוב במספר אתרים, אפשר להמיר בויטנאם גם יורו ולא רק דולרים. אגב השטר המומלץ לארנק הוא של ה-200,000 דונג, הוא מספיק קטן כדי להשתמש בו במסעדות, חנויות וכדומה אבל אתם גם לא רוצים שטרות קטנים מידי כי זה ימלא לכם את הארנק עד אפס מקום. השטרות גם מאד דומים אחד לשני אז שימו עין.

מה אוכלים? במילותיו האלמותיות של גידי גוב: "אוי אלוהי הבאן מי….". בהחלט אחת המציאות הקולינריות המוצלחות בטיול הזה היה הבאן מי. מדובר בבגט עם פטה כבד, תוספת בשרית נחמדה לבחירתכם (הפטה גם ככה לא כשר אז תעופו על חזיר), קצת ירקות ורטבים מלאי טעמים וצ'ילי אם בא לכם, פשוט מושלם… ואני עד כה התנגדתי נחרצות לכבד. את הבאן מי אפשר להשיג כמעט בכל מקום, אבל אל תעשו זאת. אכלתי באן מי מאישה זקנה לצד הכביש בתחנת הרכבת ובהחלט היה באן מי אומלל, אם אוכלים באן מי אז אוכלים באן מי טוב, ההמלצה שלי זה החבר'ה האלה. כמו שכבר כתבתי ארוחת בוקר במלון היא לא הכרחית, תוכלו למצוא כבר מוקדם בבוקר המון סבתות נחמדות שיכינו לכם Pho: מרק בשר, אטריות ועשבי תיבול שויטנאמים אוכלים בבוקר, אז קחו כיסא פלסטיק קטנטן ושבו ברחוב עם קערה חמה (עדיף מוקדם בבוקר או בערב כשלא חם מידי בחוץ). עוד ארוחת בוקר/נשנוש הוא הבאן באו, לחמניה אוורירית מאודה במילוי בשר וביצה קשה, תחפשו זקנה חביבה עם סיר כזה:

Bánh bao

אבל אם לאכול ברחוב נשמע לכם מלוכלך וחם מידי אז אני ממליצה על מסעדה ממוזגת בשם the little Hanoi, אוכל ויטנאמי שבא ממקרר. בכל ויטנאם תוכלו למצוא בירה טרייה זולה בצורה מגוחכת ואפילו טעימה לדבריו של החצי השני שלי, אבל תזכרו שבגלל שהיא טרייה אז בדרך כלל בערב היא כבר נגמרת וצריך לחכות לנגלה חדשה שתגיע למחרת.

מה עושים שם? זה ישמע מוזר אבל אם יוצא לכם לקום מוקדם ולהסתובב בעיר מה טוב. במשך היום מאד חם, רועש וצפוף, אבל בבוקר האווירה שונה לגמרי. בבוקר אין הרבה תיירים ובאמת זוכים לראות את המקומיים עושים ספורט, מוכרים מוצרי מזון, אוכלים פו… אגב צפוף, אין בהאנוי כמעט מדרכות, כולן הוסבו לחנייה לאופנועים. "אטרקציה" עיקרית היא כמובן המוזוליאום שבו גופתו החנוטה של הו צ'י מין. קחו בחשבון שהתור לוקח בערך שעה ולראות אותו נותנים לכם בדיוק 15 שניות וכמובן בלי מצלמה ובלי מים. הכניסה למוזולאום היא חינם. אה ואל תחזיקו ידיים במתחם המוזוליאום כי ויטנאמי עצבני יבצע בכם התנתקות בנחישות ולא כל כך ברגישות.

המוזוליאום (אחרי שהחזירו לי את המצלמה)

קרוב למוזולאום ישנו "מיניסטריון המלחמה" (הם קוראים לזה מוזיאון הצבא), שם תוכלו לראות שאריות של צבא ארצות הברית ועוד דברים מעניינים שקשורים לצבא ויטנאם על כל מלחמותיו הרבות, חביב ודי מעניין. ברובע העתיק ישנו גם אגם הואן קים, נחמד ללכת סביבו, בקצהו האחד יש מקדש עם כניסה בתשלום. במרכז האגם ישנו "מגדל הצבים", אבל אין צבים בשום מקום. בערב ברובע הישן ישנו שוק לילה חביב וצפוף ובמשך היום אפשר ללכת לשוק Dong Xuan הצפוף גם כן, לא ראינו באף אחד מהם מציאות גדולות… עדיף לחכות עם קניות להוי אן.
ההליכה בהאנוי מעט מאתגרת כי מתברר שבהאנוי אין חוקי תחבורה ורמזורים הם רק ליופי, כנראה ששם הנוהג הוא שילד עד גיל 30 לא חוצה לבד את הכביש. הטיפ שלי הוא שכשרוצים לחצות כביש צריך פשוט לחצות, אין מה לחכות יותר מידי שהכביש יתרוקן מרכבים כי זה לא יקרה. פשוט להתחיל לחצות לאט לאט, עקב בצד אגודל ולא לעשות תנועות חדות.
לא מוצאת סיבה שתצטרכו מדריך בהאנוי, הוא לא יוכל להגיד לכם משהו שלא תוכלו לקרוא באינטרנט.

הא לונג ביי

כ-2-3 שעות נסיעה מהאנוי והגעתם לאחד המקומות הקסומים בעולם ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו (האמת את התואר הזה הם מחלקים כמו עלוני פרסומת לפיצריות זולות אבל המקום הזה בהחלט זכאי לתואר):  Ha Long Bay. אין מה להכביר במילים, פשוט תראו תמונה:

באמת שפשוט עוצר את הנשימה.. אני ממליצה בחום לעלות על junk boat ולעשות סיור במימי המפרץ. אנחנו היינו בשייט מטעם חברת Indochina Junk שלשמחתנו שידרגו אותנו לספינה הכי טובה ואקסקלוסיבית שלהם בלי תוספת תשלום. היה פשוט מדהים… חדר מפנק, אמבטיה עם חלון ענקי למפרץ… לפני העליה לסיפון ישאלו אתכם אם יש לכם הגבלות בתפריט, אז אם אתם אלרגים למשהו או חס וחלילה צמחוניים או משהו אמרו להם, על הסיפון תקבלו ארוחות שף על פי ההגבלות שאמרתם (למרות שאני חייבת לציין שאם אתם לא אוכלים מאכלי ים זה קצת חבל כי זה מה שהיה בשני שליש מהתפריט, הרי סך הכל אתם בסירה על הים). במשך השייט מלבד לאכול תוכלו גם לנוח, לצאת לשייט קאייקים, לצאת לחוף לסיור במערת נטיפים (קצת מתה ואומללה אבל שיהיה), לדוג דיונונים וכדומה… כל שייט עם תכנית משלו. אם היינו יודעים על מה מדובר היינו עושים שייט של יותר מלילה אחד… מומלץ ביותר לירח דבש!!!
אל תתבאסו אבל אם המזג אוויר נראה מחורבן… לרוב הוא ככה שם באיזור… אם השמש זורחת כשאתם שם אז אתם ממזרים בני מזל.
בין האנוי להא לונג אין מי יודע מה אטרקציות, חוץ מחנות ענקית ויקרה מאד למוצרים עבודת יד שמכריחים את כל התיירים ללכת שם לשירותים, את אותם מוצרים תמצאו יותר זול (אבל אולי ברמה יותר נמוכה) בכל ויטנאם. אז גם פה אין צורך במדריך…

וואו כתבתי המון ונשאר לי עוד הרבה… אז עכשיו נעשה הפסקה ותשארו עם היד על הדופק לחלק ב' שיגיע בקרוב…

מדריך טיולים – ונציה ומילאנו

ברשימת ה"דברים לעשות לפני שאני מתה" נמצאת גם ונציה, במיוחד כי איום השקיעה וההצפה חג מעל ראשה עטור המסכה. לכן כשחיפשנו אני והחצי השני שלי יעד שאליו מגיעות טיסות הלואו-קוסט משדה התעופה הקרוב, צפון איטליה פגעה במטרה!
הזמן העומד לרשותינו: 3 לילות (כי כמה זמן כבר אפשר לתקוע עם אמא עם הכלב).
כלי התחבורה העומדים לרשותנו: אוטובוס מעופף ורכבת שראתה ימים טובים יותר.
המידע העומד לרשותנו: מליון אתרים המציעים מידע לא שימושי להחריד… וכאן אני נכנסת לתמונה  (:

אז נתחיל באמצעי התחבורה… באיזור ונציה ומילאנו יש מספר שדות תעופה. טיסות הלואו-קוסט יגיעו לשדות התעופה הפריפריים, אז מצד אחד חסכתם על הטיסה אבל בזבזתם בתחבורה וזמן. אנחנו נחתנו והמראנו בשדה התעופה בברגמו (Bergamo), הוא נמצא כחצי שעה נסיעת אוטובוס ממרכז מילאנו ויש הרבה שאטלים (כ-5 אירו), רק שימו לב לשעות. הטיסה שלנו חזרה היתה מוקדם בבוקר מה שהכריח אותנו לבלות לילה בשדה, לא יכולה להגיד שאני ממליצה. אחרי שעתיים של שינה על רצפה קרה, הגיעה מאבטחת שהזיזה אותנו, ואת כללללל שאר הנוסעים שחיכו, מהרצפה הקרה שלנו לאיזור של שני מטר רבוע עם מנקה שצעק עלינו שדרכנו לו על הרצפה. בנוסף כדי להגיע מברגמו לונציה צריך לקחת שתי רכבות עם לו"ז לא נדיב במיוחד, כמובן יש אופציה של אוטובוס שיהיה כנראה יותר זול אבל יותר איטי, מודה שלא ניסיתי…

באותם פרברים ועיירות קטנות כמו ברגמו וברשיה (Brescia) אפשר לקבל תמונת מצב עגומה של איטליה, רוב האוכלוסיה היא מהגרים, בניינים רבים נטושים ואין כמעט תחזוקה ושימור של איזורים ציבוריים (עשבים שוטים, חלודה, גרפיטי…). אבל בואו נעבור לדברים הטובים…

ונציה מ-ד-ה-י-מ-ה. ברגע שיוצאים מתחנת הרכבת בונציה חוטפים את ונציה ישר לפרצוף: התעלות, הבניינים, הגשרים… הראש מסתחרר מהחנויות הצבעוניות ומההמולה. טיפ ראשון: אל תבואו עם מזוודות גדולות וכבדות, עשרות אנשים עומדים ברגעים אלו ממש על גשר כלשהו בונציה עם מליון מדרגות וזועקים לשמיים בתסכול. את האוכלוסיה בונציה אפשר לחלק ל-2: תיירים ותיירים עם מזוודות. תיירים עם מזוודות הם אלו שבדיוק הגיעו או שהם עוזבים, בדרך כלל מזהים לפי הפרצוף השמח או העצוב, אבל בונציה כל מי שנמצא עם מזוודה עושה פרצוף מיואש. אם אתם בעלי כסף עודף אתם מוזמנים לקחת אוטובוס-תעלה או מונית-תעלה. בכל מקרה אני ממליצה להצטייד במפה טובה של העיר, תייר שלא בוכה כי הוא צריך להרים מזוודה של 20 קילו ב-15 מדרגות בוכה כי הוא לא יודע איפה הוא. לגבי לינה לדעתי תבחרו מלון בעיר העתיקה, נכון שתשלמו יותר אבל לפחות לא תצטרכו לקחת אוטובוס או רכבת כדי להגיע כל יום למקום שבעצם אליו באתם… טיפ: תבקשו חדר בקומה גבוהה, אחרת אתם עלולים למצוא עצמכם בחדר עם רחוב לחלון, שהכוונה שהרחוב מסתכל לכם לחדר.

ה"גראנד קאנאל", קלאסי

אז מה עושים שם?
העיר העתיקה של ונציה היא סך הכל מקום קטן שאפשר לחרוש ברגל אם אתם קצת בכושר. אין בעיר העתיקה מקומות לא יפים, כל העיר מהממת, אז פשוט לנעול נעליים נוחות ולטייל בעיר. מקומות שלא לוותר עליהם הם כמובן כיכר סן מרקו ולחובבי אינדיאנה ג'ונס: הכנסייה שצילמו אותה מבחוץ לסרט "מסע הצלב האחרון" וכמובן עוד איזה 13 כנסיות אחרות…. כמובן שיש מוזיאונים ועוד דברים שאפשר לעמוד בתור אליהם, אבל אם הזמן קצוב לדעתי אפשר לוותר על רובם. לפעילות רומנטית אני מציעה להגיע לכיכר סן מרקו גם בערב, הכיכר יפה מאד בחושך כשהיא מוארת בפנסים והמסעדות שוכרות להקות נגנים שמספקים פסקול רומנטי במיוחד.
עכשיו לגבי הגונדולות… לשוט בגונדולה זה כמו לעשות ילדים: כולם אומרים לך שאתה חייב לעשות את זה, שלא באמת היית בונציה אם לא שטת בגונדולה… אבל המציאות היא ששיט בגונדולות זה יקר, נטול פרטיות ולא ראיתי אף אחד מחייך בגונדולה. אתם בעצם לא נהנים מחוויה תיירותית אלא הופכים להיות חוויה תיירותית בשביל אחרים שיצלמו אתכם. בנוסף הדמות של הגונדולייר המקסים היא שקר, הגונדוליירים הם די ערסים, סך הכל נהגי מוניות.

גונדולה!!! say cheese!!!!

יש עצות קולינריות?
אני יכולה להמליץ על מסעדה אבל הסיכוי שבאמת תמצאו אותה ותשבו בה אם תגיעו לונציה נמוכים… העיר מפוצצת מסעדות, והסיכוי שתצליחו לנווט לסמטה הספציפית שאני אמליץ לכם גם הוא נמוך. אבל אני חייבת להמליץ על מסעדה אחת כי כל כך נהנתי בה: Osteria alla Frasca, תוכלו למצוא אותם בפייסבוק וב-tripadvisor. הלכנו בסמטאות החשוכות והשקטות של ונציה, מורעבים, ופתאום בזוית העין ראינו אור ונגלתה לעינינו מסעדה קטנטנה. העיצוב נקי ופשוט, הצוות מקסים ואדיב, החתול שמנמן ומפונק והאוכל מהטובים שאכלתי… אני הזמנתי ניוקי עם סקאלופס ופטריות שהיה כעקרון מנה ראשונה אבל הוא בהחלט היה מספיק ממלא כעיקרית, היה מדהים. החצי השני הזמין פילה דג ברוטב עם ג'ינג'ר שהיה מפיל מהרגליים. קינחנו כמובן בטירמיסו שבמקום קקאו מלמעלה פוזר שטרוייזל קקאו לקראנצ'יות, מגניב ביותר.
עכשיו, אני יודעת שכנראה לא תגיעו למסעדה הזו אלא תשבו במסעדה רנדומלית שתתקלו בה במהלך השיטוטים שלכם. לנוחיותכם אפרט פה לפניכם את הדרך לאתר את המסעדות שהן מלכודות תיירים ושמומלץ להמנע מהן:
1. יש למסעדה יותר מ-10 שולחנות. מסעדות עם הרבה שולחנות הן בפירוש מלכודת תיירים, הם מצפים לכמויות של סועדים ולכן הם ינסו לעגל פינות כדי לחסוך זמן, כמו למשל לטגן שרימפס מראש (!!!)…
2. הם מגישים גריסיני בשקיות פלסטיק. כן כן, לפני שאתם מתישבים הציצו בסלסלות הלחם שעל השולחנות, אם אתם רואים לחם/צנימים/גריסיני קנויים בשקיות- תתרחקו!!!
3. תפריט גדול מאד/תמונות בתפריט. העדיפו מסעדות עם תפריט מצומצם, זה אומר שכל מנה תהיה מוצלחת כי נתנו לה המון תשומת לב. תמונות בתפריט גם הן אינדיקציה לרמת המוסד הקולינרי.
ג'לטריות יש המון… הספקתי לאכול רק בשתיים ולכן אין לי דרך להבחין בין איכותיות יותר ופחות, אבל יש לי הרגשה שכל גלידה באיטליה תהיה טובה. מה שכן יש כאלו שלא מאפשרות טעימות, תזמינו כדור ולא תצטערו, הם צודקים – הגלידה טובה ומי אנחנו שנבקש לטעום ולהעמיד אותם במבחן, we are not worthy!!!

תמונה של אוכל כי זו אני…

הייתי יכולה לברבר עוד ועוד על ונציה… אבל היריעה קצרה למרות שהיא וירטואלית. אז נעבור למילאנו… העברנו יום אחד במילאנו, כנראה שלא צריך יותר מזה.. אבל בהחלט מומלץ! מילאנו היא המכה של הנשים, נשים מכל העולם עולות לרגל להיכלים של לואי ויטון, למקדשים של פראדה ולקתדרלות של ארמאני. לעולם לא תראו ריכוז כזה של מותגי אופנה בשום מקום אחר, זה משכר!  אבל כמובן שתוכלו למצוא מגוון חנויות לכל עומק של כיס. ממליצה אבל שתזכרו גם להתרשם מהמבנים ההיסטוריים וכמובן מהדואומו (Duomo), הקתדרלה השניה בגודלה בעולם, אחד מהמבנים המרשימים שאי פעם ראיתי. תזכרו אבל שלצלם בפנים מותר רק בתשלום אז תנסו שלא לעצבן את המשגיחים (אופס…). במילאנו יש מטרו שתביא אתכם מהתחנה המרכזית לאיזור התיירותי, אנחנו כרגיל העדפנו ללכת ברגל כדי לחוות את העיר ואת האדריכלות, פשוט ללכת כחצי שעה בקו ישר.

הדואומו של מילאנו, כי מבחוץ מותר לצלם כמה שרוצים

לסיכום, הטיול השאיר טעם של עוד… לא בהכרח עוד ונציה או מילאנו, אבל עוד איטליה… צפון, דרום, מרכז… לא משנה… אבל עוד…

מדריך טיולים – לפלנד

לאחרונה פרסמתי פה מדריכי טיולים על ארצות שונות, ואני קצת מרגישה שחרגתי מנושא הבלוג שהוא דיווח על החיים במדינה שאני נמצאת בה עכשיו. אז הפעם אני חוזרת קצת לעצמי ומביאה לכם מדריך טיולים לדרום לפלנד. אז חוץ מההמלצות הרגילות לאיפה לישון ולאן ללכת אני גם אתן אנקדוטות על פינלנד.

למה דרום לפלנד? כי פינלנד גדולה מתברר, זו לא ישראל שאחרי שש שעות הגעתם לקצה שלה… אז כדי להגיע מדרום פינלנד לדרום לפלנד צריך יומיים נסיעה (או יום אם אין לכם כלב עם חרדת נסיעה ומכונית צרפתייה עם  attitud). לבאים לפינלנד מחו"ל (חה חה אתם חו"ל בשבילי!) כדאי אולי לצמצם טווח ולקחת טיסה פנימית לצפון. בכל מקרה חייבים אוטו, אין מה להסתמך על תחבורה ציבורית במקרה הזה לדעתי, היא לא זולה ונוחה מספיק. אנחנו בחרנו ללכת לדרום-מזרח לפלנד ולא לדרום-מערב כי שמענו שבמזרח הנופים יהיו קצת יותר מעניינים ויותר טיפוסיים לצפון. עיקר הטיול התמקד בפארקים לאומיים עם מסלולי הליכה מעגליים ברמה קלה עד בינונית, כל המקומות שיצויינו פה קיבלו בשמחה את נוכחות הכלב שלנו אלא אם צוין אחרת.

אז העמסנו את האוטו, תדלקנו ויצאנו לדרך לכיוון צפון מזרח. נתחיל בנקודה חשובה לגבי נסיעה בין עירונית בפינלנד: כמות הרכבים בפינלנד קטנה באופן משמעותי מכמות הכבישים. התוצאה – אין מצב להתקע בפקק, להיפך, עלולים להיות מקטעים ארוכים של נסיעה בלי לראות אף אוטו מקדימה או מאחורה…. מגניב! אגב גם שוטרי תנועה לא תראו פה, יש מצלמות אבל בינינו לא ממש צריך, פינים פשוט נוהגים כחוק ברוב המקרים. הבעיה היחידה שהיתה לי בנסיעה ברחבי פינלנד היתה השעמום, הנוף נשאר אותו דבר לא משנה לאן נוסעים, מזל לפחות שזה נוף יפה. אני משערת שלחו"לניקים כמותכם זה ישמע מוזר, תחשבו לעצמכם: "מה היא מתלוננת על יערות ואגמים???". אה ועוד מילת אזהרה היא שבצפון פינלנד ישנה אפשרות סבירה להתקע באייל צפון שהולך על הכביש, אז לסוע בזהירות. לאורך כל הכבישים בפינלנד יהיו שלטי אזהרה ממוסים (אייל קורא), אבל את תיאורית הקונספירציה שלי על מוסים אני אכתוב בפעם אחרת.

איילים תופסים טרמפים בצידי הדרך

בגלל שמדובר בשעות רבות של נסיעה מומלץ למצוא מקומות נחמדים לעצור בהם כמה שיותר "על הדרך", למי שבא מדרום על כביש E75 הראשי ימצא את הפארק Leivonmäki ממש על הדרך, אנחנו עשינו את המסלול הכחול הקל של 5.5 ק"מ בערך. פארק חביב, סך הכל נוף פיני טיפוסי, קצת מחסור לטעמי במקומות לשבת לפיקניק. תחילת וסוף מסלול בכתובת: Syysniementie 1071, Joutsa.

ימינה לבית של סבתא של כיפה אדומה ושמאלה לבית של עמי ותמי

אחרי שתזנחו את כביש E75 שפונה לצפון מערב ותלכו לכביש E63 שנוטה לצפון מזרח תוכלו לעצור בעוד פארק סימפטי בשם Kylmäluoma, בפארק הזה יש גם מקום ללינת קראוונים. אגב מתברר שקראוונים זה סוג של דת בפינלנד ואני מנחשת שכל כספי הפנסיה של הפינים הולכים על קראוון שנקנה בגיל הפרישה, וואלה נשמע לי כמו רעיון טוב. אז בפארק הזה המסלול המומלץ הוא Hukanharjunpolku Trail באורך של כ-5 ק"מ שכולל עליה אחת מאסיבית אבל קצרה בשביל נוף נחמד מאד. מתחם הלינה, ותחילת וסוף המסלול בכתובת: Pajuluomantie 20 Taivalkoski.

הי אגם!

עכשיו טיפה על לינה… אני הייתי נאיבית למדי, אני חשבתי שאני מספיק מגניבה בשביל לישון באוהל, אבל טעיתי. אולי בישראל אני מספיק מגניבה בשביל זה אבל לא בפינלנד בחודש יוני הכי קר מזה 50 שנה. לישון באוהל בפינלנד אומר שאתם צריכים להיות חסיני קור, יתושים, גשם ואור! אם יש לכם קושי להרדם עם מנורה דולקת אז תשכחו מלישון באוהל בפינלנד. כשמגיעים בקיץ לקו רוחב מסויים בפינלנד המשמעות של זה היא שהשמש לא תשקע. אני לא מתכוונת שהיא שוקעת ועדיין יש אור כזה של אחרי שקיעה אלא שהיא פשוט ל-א שוקעת, היא נשארת לה שם למעלה מבסוטה מעצמה. אז רק אתם מכירים את עצמכם בשביל לדעת אם אתם יכולים לעמוד בשינה באוהל, אם כן אז תוכלו לחסוך לעצמכם הון קטן, אם לא אז אל תרגישו רע עם עצמכם… תתכסו בפוך, תסיטו וילון ותרחמו על המסכנים שבאוהל.

מטרת הטיול והנקודה הצפונית ביותר שהגענו אליה היא איזור העיירה kuusamo. קרוב לעיירה זו ישנם שני פארקים שבהחלט היו המוצלחים ביותר בטיול. הראשון הוא Pieni karhunkierros שהיה המועדף עלי, נופים פשוט מהממים. מסלול ההליכה הוא של כ-12 ק"מ והייתי מגדירה אותו קל-בינוני, כלומר שרוב ההליכה היא קלה ונוחה ובמקומות הקשים להליכה שמו מדרגות עם מעקה. במסלול יש שלב אחד שהיה קשה במיוחד שגרם לנו לנפוח את נשמתנו והוא עליה של מעל 250 מדרגות, המטיילים החכמים עשו את המסלול בכיוון ההפוך… למרות שאני חושבת שאם לא מתאמצים קצת אז אין תחושת הצלחה… אז אם אתם לא חולי לב אין לכם תירוץ להיות פדלאות ותעשו את המסלול כמומלץ לפי המפה. נקודת התחלה וסוף מסלול ומקום לישון בו עם אוהל (יש מקלחות נקיות) בכתובת: juumantie 132 kuusamo.

הי! למה האגם הזה זז?? אההה… זה מפל!

הפארק השני הוא Riisitunturi, וגם את המסלול המומלץ בו בשם Riisin Rietas היתי מגדירה כקל-בינוני (כ-11 ק"מ), פה השבילים אבל יותר טבעיים מה שטיפה מקשה על ההליכה, אבל במקומות קשים יש מדרגות. בתחילת המסלול (ובסופו) עולים על גבעה גבוהה ורואים יערות ואגמים (נו דה), תביאו מעיל רוח. כשאתם מנסים להגיע עם האוטו לנקודת ההתחלה אל תסתמכו על ניווט של גוגל שעלול להביא אתכם לדרך עפר באמצע שום מקום, סעו על כביש E63 מ-kuusamo לכיוון צפון, יהיה לכם שלט שיכוון אתכם לפארק (פניה שמאלה לכיוון מערב) ואז תסעו על הכביש הזה עד שיהיה שלט שוב לפארק מצד ימין, אז תגיעו למה שנראה כמו חניה נטושה אבל הכוונה שתמשיכו עם הכביש למעלה ואז תגיעו לחניה האמיתית ותחילת המסלול.

הי. אגם.

בגלל שנסיכה שכמותי ויתרה על שינה באוהל מצאנו לנו סידור אחר באיזור kuusamo, מצפון לעיירה ישנו מעין מתחם סקי בשם Ruka, תשאלו למה הלכתי לישון במתחם סקי ביוני? כי ככה נהנים מתנאים גבוהים במחיר נמוך! באמת שזה מקום נחמד להיות בו גם בקיץ… שילמנו 85 יורו ללילה ל"דירונת" קטנטנה ברמת 4 כוכבים עם סאונה פרטית. בגלל שנשארנו עוד לילה קיבלנו 4 עליות וירידות לגבעה במעלית הסקי, בלי הכלב כמובן. את הירידה אפשר לעשות ברכבל או (בהחלט בהחלט מומלץ) לרדת במגלשת הקיץ, מקבלים מן משטח עם גלגלים וידית לשליטה במהירות ומתגלגלים במגלשה במסלול עד למטה – כיף! מבחינה קולינרית יש ב-Ruka הרבה מסעדות אך בקיץ רובן סגורות. מאלו שנשארו פתוחות אני ממליצה על Piste שקיבלה אצלנו ציון גבוה על מקוריות (עוף עם גבינת עיזים וריזוטו שעורה קרמי), ביצוע (צ'יפס) ועל טעם מעולה (מרק ארטישוק ירושלמי עם מוס סלמון), גם המחיר היה שווה לכל נפש (מפונקת קצת).

באיזור ישנם המון פעילויות לעשות בחורף אך גם בקיץ. אנחנו הלכנו, שוב בלי הכלב, למרכז הטורפים בכתובת: Keronrannantie 31, Kuusamo. שם תוכלו לקבל סיור (אין הליכה עצמאית) והסבר על הטורפים המקומיים. במתחם ישנם כ-6 דובים, 4 כלבי-זאב, שונר או שניים ושועל. אה ואיילי צפון אם עוד לא דרסתם אחד. הסיור הוא 45 דקות והוא בפינית למרות שהמדריכה תדאג לעדכן אתכם בקצרה באנגלית בין כלוב לכלוב. תזכו לראות את החיות מקרוב (אם יבוא להן) ולראות את המדריכה מאכילה אותם, עלות הסיור 10 יורו שהולכים בעיקר ללקנות דבש לדובים.

"מה, בלי צמצום רוטב בלסמי וגבינת חלומי מוקפצת???"

בדרך חזרה עצרנו ללילה באי בשם Manamansalo, כתובת: Teeriniementie 156, 88340 Manamansalo.  גם שם היה מתחם קראוונים מרשים ביותר עם מקלחות משותפות ברמת בית מלון. אנחנו אבל מפונקים ושכרנו צריפון קטן עם מקלחת ושירותים פרטיים במחיר קצת מופקע בשביל התמורה, אבל מה לעשות לעומת מתחם הסקי פה זה high season. המתחם מציע גם סאונה על שפת האגם כדי שתוכלו לקפוץ ממנה ישר למים כמנהג המקומיים וגם חופים פרטיים שלא היו מביישים חוף תאילנדי. מהמתחם תוכלו לצאת לסיורים, האיזור מרושת במסלולים קלים ונוחים להליכה כך שאתם יכולים לתפור לעצמכם מסלול באורך הרצוי לכם, קחו מפה מהקבלה. כשיוצאים או נכנסים לאי מכיוון דרום יש להשתמש במעבורת שיוצאת כל חצי שעה בערך והיא חינם (הידד כספי מיסים בפעולה!).

אם רק לא היו 13 מעלות בחוץ…

זהו… נראה לי חפרתי לכם מספיק…. כל הכבוד אם הצלחתם לקרוא הכל…. אם קראתם ברפרוף אני מבינה. בכל מקרה אני מקווה שקיבלתם קצת תמונה על איך זה להיות תייר בפינלנד וגם תושב קבוע…

 

מדריך טיולים – תאילנד

בגלל שאני בשוונג אני אסיים כבר עכשיו את סקירת ירח הדבש. מלבד לאוס טיילנו גם קצת בתאילנד, התחלנו וסיימנו בבנגקוק ובנוסף היינו בקו-סמוי וקו-פאנגן. אגב טיפ, המזגנים בשדה התעופה בבנגקוק מכוונים ל"ארקטי", אז תביאו משהו ארוך.

נתחיל בבנגקוק. אין ספק שאני אמליץ על לינה באיזור הקוואסן, שימו לב: ב-א-י-ז-ו-ר לא באמצע שלו!!! במקרה הזה אני יכולה להמליץ  על Rambuttri Village Inn, המיקום נהדר, מרחק הליכה מכל הבלאגן אבל באיזור רגוע ושקט וגולת הכותרת: בריכה על הגג. באמת שזה נכס… החדרים נקיים יחסית והמחיר לא מוגזם, פקידת קבלה קצת כלבה. מה עוד יש לעשות בבנגקוק אתם שואלים? שופינג. המוח לא קולט את גודל הקניונים והדעת אינה נותנת לתפוס מה אפשר למצוא שם, ה-MBK הוא הקניון לקניות אבל אל תוותרו על הפאראגון בשביל לעצור קצת את הנשימה (חנות של למבורגיני באמצע הקניון!), בנוסף במרתף ישנו "אקווריום סיאם" שהוא נחמד ומרשים למדי בהתחשב במיקום. מוזיאון השעווה בקניון שליד נחמד אבל יותר לבילוי משפחתי. בקוואסן אל תוותרו על foot massage  וקצת פדיקור דגים, מגיע לרגליים פינוק אחרי ההליכה בקניון… בערב מומלץ לחפש בר נחמד עם מוזיקה חיה ולהנות מתאילנדי ששר wake me up when september rains. אבל אם רוצים לשמוע מוזיקה טובה באמת, לכו לבר עם הופעות ג'אז חיות בשם brown sugar מרחק הליכה מהקוואסן- אני לא יכולה להדגיש מספיק כמה ההופעה שאני ראיתי היתה מוצלחת, שם הלהקה היה JUNE & THE MOTHER FUNKY BAND, אם אתם טיפה מבינים במוזיקה אתם תבינו את הכשרון שנשפך שם.
מתנצלת שזה כל מה שאני יכולה לספר על בנגקוק אבל לא היינו שם הרבה זמן.

שאני אפספס הזדמנות לתמונה גלידה??
רשת cream&fudge בפאראגון

אחרי בנגקוק תחילה הגענו לקו-סמוי. בגלל שזה היה ירח דבש התפנקנו (תודה אבא) במלון מפואר ומפנק ברמות שטרם חווינו: centara grand beach, ואני מדברת על פינוק מדרגה ראשונה, לא לכל כיס. עכשיו טיפ קטן לאנשים שבאו להרגע בתאילנד ולא להשתכר עד שמקיאים: נסו לכוון את הזמן שלכם בקו-סמוי לזמן של הפול-מון בפאנגן, אז סמוי כמעט ריקה מאנשים כי כולם עברו לפנגאן השכנה. מה עושים בקו-סמוי? בטן גב בעיקר (לטיגריסים המסוממים לא הלכנו).

happy honeymoon indeed
זהו, תמונת אוכל אחרונה אני נשבעת…

קפיצה קטנה לקו-פאנגן. עיקר ההתרחשות נמצאת האיזור שנקרא הד רין haad rin, בהתחלה הגענו למלון… אוי ואבוי… ישראלים רועשים שרצו בכל פינה, זה היה כמו טיול שנתי של כיתה יב' בבית ספר אשדודי, אני די בטוחה שקראו למלון sunrise resort אבל לא במאה אחוז… מה שאני כן בטוחה זה המלון המוצלח שמצאנו אחרי שברחנו מהישראליאדה ששמו היה neptune's villa והוא היה מוצלח מאד, קצת הליכה ממרכז העניינים אבל מלון ברמה גבוהה, מחיר טוב, בריכה שקטה והכי חשוב: גנרטור. עצה קולינרית: לכו ל-monnalisa, זו מסעדה איטלקית מהמשובחות שאכלתי בהן: פיצה, פסטה, ניוקי וקרם ברולה שעושה פיק ברכיים (לקחתי מתכון!!!). עכשיו הנחיות קצת מוזרות… יש הרבה חופים באיזור הד רין, אנחנו מצאנו שחוף יחסית ריק נמצא ליד מלון ה cocohut, לא הלכנו לישון שם כי בטווח מחירים שלנו הם הציעו לנו לישון בחדר שהיה פעם מחסן, אבל כאמור החוף שלהם נחמד. בקצה החוף מתחיל מן גשר כזה שצמוד לסלעים ונחמד מאד ללכת עליו ולראות סרטנים על הסלעים שמתחת. בסופו מגיעים לעוד איזה מלון פשוט שיש שם גם מסעדונת נחמדת. ישבנו שם לנשנוש צהריים, החלונות הגדולים פתוחים והים פרוש לפנינו…

חוף, גשר וסלעים עם סרטנים

אבל אם ברגיעה ופינוק חפצה נפשכם אני מאמינה שהכי טוב לעזוב את האד רין ולנדוד להאד סאלד, רצועת חוף לבנה ושקטה. היה לנו התענוג לישון ב Salad Buri Resort & Spa, רציתי לעבור לגור שם… החוף יחסית קטן אז אין מגוון גדול של מסעדות ומקומות בילוי אבל אני עדיין זוכרת לטובה שאכלתי דג שלם מטוגן ברוטב צ'ילי… אום נום נום… חוץ מלאכול כל היום תדאגו לשנורקלים, חכו לגאות (אחרת בשפל זה קילומטר עד שמגיעים למים מעל גובה הברך) וצאו לכם לספארי תת מימי (זהירות מאבנונים).

הד סאלד. כל החול הזה יהיה מתחת למים בגאות

אגב כולם יגידו לכם להגיע לאמסטרדם בר. אפשר אבל לא הכרחי, אחרי ששילמתם על מונית מחיר מופקע, עליתם מליון מדרגות, קיבלתם בירה משעממת ונשארתם לעמוד כי אין מקום לשבת – הנוף כבר לא כזה מרשים.

הנה חסכתי לכם

לסיכום, תאילנד היא בהחלט תענוג ומקום מושלם לירח דבש, עם טיול מתוכנן היטב תוכלו להינות מכל העולמות: מסיבות, קניות, חופים, אטרקציות… ולסיום אתן קרדיט ל-d2u שסייעו לנו המון בתכנון וארגון. רביב הוא איש מקסים עם המון ידע ואנחנו חייבים לו ולאחרים במשרד המון תודה..  www.d2utravel.co.il

מדריך טיולים – לאוס

לא קורה לי שום דבר מעניין לאחרונה מהכיוון הפיני ולכן אני אפנק אתכם עם עוד מדריך טיולים שימושי פחות או יותר. כאשר תכננו את ירח הדבש שלנו בתאילנד קיבלנו המלצה להמיר את הטיול של צפון תאילנד בלאוס. הטענה היתה שהג'ונגלים של צפון תאילנד הם כמו לאוס אבל לאוס פחות תיירותית ויותר זולה. לא הייתי בצפון תאילנד כדי להשוות אבל אני שמחה שהקשבנו להמלצה זו.

הנה רואים? ג'ונגל

את הטיול שלנו התחלנו בלואנג פרבנג Luang Prabang (טיסה קצרה מבנגקוק). בעבר לואנג פרבנג היתה עיר הבירה של לאוס… בעבר הרחוק מאד. כיום זו עיירה קטנה ושקטה מאד, לא תמצאו פה חיי לילה סוערים אלא מקדשים ונזירים בודהיסטים ואווירת זן. אחד המנזרים יושב לו על ראש גבעה תלולה: קחו מצלמה ונשימה עמוקה, טפסו ותהנו מהנוף (אם חפצה נפשכם בשקיעה קחו אתכם פנסים כדי שלא תתגלגלו במדרגות בחושך). בעיר ישנם שני שווקים: תיירים ומקומיים. את השוק של התיירים קל למצוא כי הוא בולט לעין ומתפרש על אחד הרחובות הראשיים, שם תוכלו לקנות את כל המזכרות "מעשה היד" בשביל להביא כמתנות הביתה. באחד הרחובות הצדדיים הצלחנו למצוא (בשעות מסוימות וימים מסוימים) את שוק האוכל של המקומיים שנותן הגדרה חדשה למילה אוכל.

שוק אוכל???

שוק לתיירים ומקדש

אחת האטרקציות המוצעות לתיירים בלואנג פרבנג היא נסיעה ל- tad sae waterfalls, שזה איזור בנהר עם המון המון מפלונים קטנים אבל עם זרימת מים מרשימה, ישנה אפילו בריכה קטנה (וקרה!) לשכשוך אז תביאו בגדי ים, מעולה בשביל להצטנן קצת ביום חם. במתחם יש גם רכיבה על פילים לכל מי שרצה לסוע לצפון תאילנד בשביל לרכב על פיל. מומלץ למצוא מקום לישון בקרבת הרחוב הראשי: sisavagnong road שבו יש את השוק, מוזיאון, ושניים שלושה מקדשים וכמובן מסעדות, אל תדאגו רועש לא יהיה לכם בעיירה הזו.

Tad Sea – מפלים ופילים

מלואנג פרבנג לקחנו "אוטובוס" (מיני-ואן) לואנג ויאנג Vang Vieng, הנסיעה קצת ארוכה והדרכים לא תמיד הכי מתוחזקות אז תכינו ריפוד לתחת. ואנג ויאנג היא חור שחור למטיילים, אפשר בקלות לאבד שם כל תחושת זמן ומציאות. חצי מהעיירה היא מסעדות שכולן עובדות על אותו קונספט: הרבה מזרונים וכריות ליד שולחנות נמוכים, טלויזיות גדולות תלויות בכל מקום, די וי די של כל העונות של "חברים". הטלויזיות עובדות כל הזמן ומשדרות ברצף את הסדרה, אתה בוחר איפה לאכול בעיקר לפי הפרק שבא לך לראות כרגע. בקלות אתה תופס את עצמך שוכב על מזרון לארוחת צהריים של 3 שעות ובוכה כשמוניקה וצ'נדלר מתארסים. חוץ מלבהות ולאכול ישנה עוד פעילות החביבה על התיירים הצעירים והיא "tubing", משכירים אבוב גדול ונוסעים למעלה הנהר, נכנסים למים ומתחילים לשוט במורד עד שמגיעים חזרה לעיירה. לאורך הנהר ישנם אתרי מסיבות: מוזיקה ריקודים ואלכוהול. לכל אתר יש לאוסי קטן שהעבודה שלו זה לדוג אותך מהנהר ולהעלות אותך למסיבה שלו, זהירות שהבקבוק בקצה החבל שהוא זורק לא יפגע לכם בראש… מי שמכיר אותי ואת החצי השני שלי יודע שאנחנו לא אנשי מסיבות ולכן היינו המוזרים ששטו בנהר (פעמיים) בשביל הכיף ולא עלו לאף מסיבה. הזרימה לא מהירה מידי ומבחינתי זו היתה פעילות כיפית ומרעננת. בעיירה תמצאו הרבה חנויות שמוכרות תיקים אטומים מים במיוחד לצורך פעילות זו. מבחינה קולינרית רק אציין את הבגטים, לאוס היתה פעם תחת שלטון צרפתי ותודה לאל שהם השאירו להם מתכון לבגט. אגב אם מציעים לכם ללכת ללגונה הכחולה אל תטרחו, זה לא לגונה והיא לא כחולה, זה נהר עם דגים שנושכים לכם את התחת.

ואנג ויאנג. וזה הנהר שיורדים בו באבובים

מואנג ויאנג הדרמנו עוד עד שהגענו לעיר הבירה ויאן טיאן. מודה שאני לא זוכרת מהעיר הזו הרבה… אני רק זוכרת את המוזיאון הלאומי של לאוס שהיה כל כך גרוע שזה כבר היה טוב, הוצגו שם דברים כגון "זה מכשיר הכושר של מנהיגנו הדגול", כיאה לקומוניסטים דיקטטוריים. סך הכל זו עיר במדינת עולם שלישי אז הציפיות צריכות להיות נמוכות יחסית, אל תתכננו את הטיול שלכם עם שהייה ארוכה מידי בעיר הזו, קחו יומיים שלושה לחוות את העיר וצאו משם.

ויאן טיאן. את מכשיר הכושר במוזיאון אסור לצלם 😦

לסיכום, נהנתי מאד בלאוס! אני חושבת שהמדינה נמצאת בנקודה טובה מאד מבחינה תיירותית: יש תיירות מספקת כדי שיהיה קל ונוח וידידותי אבל עדיין לא תיירותי מידי כדי שתרגיש שהתיירים השתלטו לגמרי על המדינה (חוץ מואנג ויאנג שנראה כאילו היא נוצרה בשביל תיירים). בנוסף המדינה אכן יותר זולה מתאילנד כך שהיא יכולה להוות אלטרנטיבה לא רעה, מבחינה קולינרית החך המערבי שלנו לא ישאר רעב ותוכלו למצוא בקלות אוכל מוכר ואפילו באיכות טובה.

הנה רואים? אוכל מערבי.

מדריך טיולים – אמסטרדם

לאחרונה הגעתי למסקנה שצברתי ידע ונסיון רב בתיירות ונופש, אם נוסיף את זה לכשרון הכתיבה המתפרץ שלי אני יכולה לצאת עם מדריך טיולים ססגוני ושימושי. על מנת שכל העצות, ההמלצות והביקורות שלי לא ישככו… ישכחו….ישחכו… לא זוכרת איך כותבים את זה… הקיצר, כדי לשמר את אותו נסיון רב החלטתי שהבלוג שלי יהיה פלטפורמה מצויינת. פרופיל המטייל שלנו: זוג, צעירים אבל בוגרים ותרבותיים, אוהבים לאכול וחוות את המקום באופן ישיר (כלומר בלי טיולים מאורגנים), לא מפחדים מהליכה ברגל. אם אתם מזדהים אז כדאי שתמשיכו לקרוא.

המדריך הראשון שלי יהיה על אמסטרדם והוא לא יהיה משופע בתמונות, עמכם הסליחה. ראשית עלי לחדד טעות נפוצה: אמסטרדם היא אכן בירת הולנד, שנים הייתי בטוחה שזו האג אבל מתברר ששם רק שמו את כל הבניינים הממשלתיים כי לאמסטרדם נדבק (ובצדק) מוניטין לא מוסרי במיוחד.

שדה התעופה של אמסטרדם נקרא סכיפול (שזו מילה שכיף להגיד), הוא בהחלט סימפטי. משדה התעופה יש שתי אפשרויות כדי להגיע לעיר: רכבת או אוטובוס. איך תבחרו בין השניים? אני אגלה לכם…
אני אוהבת לחלק את אמסטרדם לשני חלקים: "אירופה הקלאסית" ו-"סדום ועמורה". תחנת הרכבת נמצאת במרכז העיר, מרחק הליכה מאותו "סדום ועמורה". בטיול הראשון שלנו באמסטרדם ישנו במלון שיותר קרוב למרכז, זה נוח כי הכל במרחק הליכה אבל לא מומלץ לחופשות משפחתיות או רומנטיות, אם אתם ישנים שם קחו את הרכבת. בפעם השניה באמסטרדם ישנו ב-Apollo Museumhotel , שלושה כוכבים קלאסי והוא נמצא באיזור היותר.. אהה.. תרבותי ונקי באמסטרדם. ממש ממש קרוב למוזיאונים ועדיין באיזור שוקק חיים, מספר דקות הליכה מה-Leidseplein. ואם אתם מפונקים והיורו מצוי בכיסכם אז אמליץ על מלון בוטיק נחמד (היינו בו כבר פעמיים), לא רחוק מהמלון הקודם ולמעשה יותר קרוב לליידספליין, בשם Hotel Vondel, החדרים אמנם פצפוניים אבל המיטות הן מהנוחות שישנתי עליהן מימי! למלונות הללו לקחנו אוטובוס משדה התעופה, קו 197 לתחנת האוטובוס של ליידספליין (הנהג יכריז, לא תפספסו).

טוב אז עכשיו הגעתם למלון והתלהבתם מהשמפו הפצפון, צאו לחוות את העיר. גם לסדום ועמורה לכו… באמת… אני פשוט לא הייתי ממליצה לישון שם אם המטרה שלכם זה לזכור מה עשיתם בטיול הזה. הייתי ממליצה להשאר יותר באיזור של Leidsplein, שזה עדיין מאד תיירותי עם מסעדות וחנויות. עכשיו לגבי האטרקציות המרכזיות: התורים ארוכים! כל מה שאפשר לקנות כרטיס מראש – עשו זאת, כמו למוזיאון ואן-גוך שהוא מומלץ. לבית של אנה פראנק ולמוזיאון השעווה כדאי ללכת רק כדי לראות את התור בחוץ ולשמוח שאתם לא עומדים בו. בטיול האחרון אפילו הלכתי ל Amsterdam Dungeon, היה נחמד בהחלט, אבל מדובר במעין הצגה אינטרקטיבית, אז זה לא מתאים לכל אחד, וכמובן שנדרשת שליטה באנגלית על מנת להינות… אם אתם נוסעים עם הזאטוטים אז גן החיות הוא קומפקטי וחביב ("ארטיס"). חוץ מאלה, באמת שפשוט כיף להסתובב ברגל ולחוות את העיר עם הקצב הייחודי שלה. וכמובן הכי כיף ליפול על איזה שוק כמו waterlooplein על שלל פרחיו, Artplein-Spui שהוא שוק קטן של אמנים בימי ראשון וכמובן אל תפספסו את שוק Albert Cyup שבו תמצאו את הפנקייקים הקטנים והחמודים של ההולנדים, אל תתפתו לתוספות מקוריות ותשמרו על זה פשוט עם חמאה ואבקת סוכר! וחובה חובה חובה עליכם לטעום Stroopwafel, הופלים ההולנדיים הדקים עם מלית הקרמל… אלו שקונים בחנות הם לא אותו דבר כמו הטריים שמכינים בשוק!

אטרקציה קבועה שלי היא לעבור מחנות גבינה לחנות גבינה 🙂 לכו תטעמו וקנו לכם גלגל גאודה – אני ממליצה על הגאודת עיזים.

לגבי תחבורה והתניידות בעיר, יש מעין שרשרת מזון שכזו: מי שהולך ברגל צריך רק לשמור שלא ידרסו אותו, מי שנוסע באופניים צריך לדאוג לא לדרוס הולכי רגל ולא להדרס ממכונית או מחשמלית ומי שנוסע במכונית צריך לדאוג לא לדרוס אף אחד ולא ליפול לתעלה כשהוא עושה חניה מקבילה. אישית אופניים בעיר כזו מלחיצים אותי, ולפי מה שהבנתי גם המקומיים משתגעים כבר מהתיירים שלא יודעים לסוע כחוק…
כמובן שישנה האופציה של הטראם, אבל באמת שאני ממליצה פשוט ללכת ברגל ולהינות מהאווירה של העיר, ואז כשהרגליים שלכם נושרות לשבת באיזה קופי שופ כי זו עיר עם מצוקת ספסלים. לגבי שיט בתעלות, אני לא מצאתי בזה טעם, במיוחד כי לא רציתי להתקרב למים שאין ספק שהם יותר ביוב מאשר מים… סתם סתם אני מרשעת… אם אתם פדלאות ואוהבים לשבת צפופים עם המון אנשים לכו על זה…

לגבי הקופי שופס: גם אותם אפשר לחלק ולקטלג: חשוכים ומפוקפקים; זולים ולא מושקעים ולבסוף יחידי סגולה שהם קופי שופס עם אוירה נעימה שכיף לשבת. אני ממליצה על קופי שופ בשם "jolly joker", הוא מואר ומאוורר ובאמת מגישים בו קפה ותה. עוד קופי שופ מומלץ הוא The Dolphins Coffeeshop גם הוא נקי ונעים והעיצוב ייחודי, בואו נגיד שזה מקום אליו הייתי שולחת את אמא שלי. Abraxas הוא קופי שופ מפורסם למדי, מה שאומר שהוא עלול להיות צפוף בשעות מסויימות, אנחנו תפסנו אותו ריק והוא היה ממש נחמד. קופי שופ נוסף מפורסם הוא ה-Green House, הוא כל כך מפורסם שהוא מלא בשני דברים: תמונות של סלבס שהיו שם ואנשים שמתרגשים להתמסטל במקום שסלבס היו שם, הקיצר עזבו…

אם בבתי קפה אמיתיים עסקינן, אסור לכם להגיע לאמסטרדם ולא ללכת לאכול עוגת תפוחים בבית הקפה "winkel 43". צמוד לבית קפה בימי שני בבוקר יש שוק יד שניה (NOORDER) חביב בהחלט אז תוכלו לחבר בין השניים, אבל אז תצפו לתור (כן כן, אבל שווה את זה) בבית הקפה. קחו לכם פרוסה עם קצפת ותודו לי ששלחתי אתכם לשם.

ונמשיך במוטיב האוכל כי בזה אני הכי טובה. ממליצה בשיטוטים שלכם להגיע לרחוב Zeedijk, שזה מעין צ'יינה טאון שכזה, וספציפית על מסעדה בשם "new king", אכלנו ברווז פקינג וחזיר חמוץ מתוק ובאמת שהיה מושלם. אם בא לכם ללכת לכיוון אוכל איטלקי אני ממליצה בחום על מסעדה קטנה בשם Gusto, כל מנה שאכלנו שם (ואכלנו כמה וכמה) היתה טעימה. עכשיו לגבי ארוחת בוקר… ההולנדים סטלנים ומתעוררים רק ב-10, אם אתם משכימי קום ובא לכם לאכול כדאי להתארגן על ארוחת בוקר במלון או שתסתובבו עם בטן מקרקרת עד 11, מקום מומלץ לארוחת בוקר (ואפילו בשעה הגיונית): luxemburg cafe בכתובת- Spui 24 (כן כן, שם השוק שדיברתי עליו).

לסיכום: אמסטרדם היא עיר עם אווירה נינוחה ורגועה (מעניין למה), טובה מאד לביקור קצר כי לדעתי אין כל כך הרבה אטרקציות שצריך לרוץ מאחת לשניה כדי להספיק. אם יש לכם כמה ימים, או אפילו כמה שעות של חניית ביניים בדרך למקום אחר (כי רכבת משדה התעופה למרכז העיר זה רק 20 דקות), קפצו לאמסטרדם.