קור או נההההה

בימים אלו אני מתקשה שלא לתהות האם קוראי המדריכים שלי לתאילנד, איטליה ושאר מדינות נגועות נמצאים בבידוד. אם אתם בבידוד אני יכולה רק לתמוך מרחוק ולתת לכם קצת חומר קריאה…. זה לא יהיה הרבה חומר קריאה, פשוט קשה לשבת לכתוב כשבנתיים הילדה זוחלת ברחבי הבית כמו חייל פצוע בנורמנדי (כולל זעקות השבר).

אז איך זה לגדל תינוקת בחורף הפיני? וואלה לא נורא. כלומר, זה לא נורא כי החורף האחרון היה החורף החם ביותר מאז התחילו את המדידות. אז יכולתי להוציא את הילדה החוצה כשהיא עטופה רק בארבע שכבות. אני מודה שאני מרגישה קצת אשמה… כאילו חבל לי על כדור הארץ, התחממות גלובלית, כולנו נמות, ידה ידה ידה… אבל ביולי כשהוצאתי אותה החוצה מבית החולים (עטופה בשתי שכבות) נשאתי תפילה קצרה לחורף חם. מה אתם יודעים, זה עבד.
ב Babybox המהולל קיבלנו למשל מעיל חורף. מה הבעיה? שאת המידות של הבגדים שבקופסה חישבו לפי גודל ממוצע של תינוק פיני. מתברר שהם גדולים. באמת, בטיפת חלב כשהם מכניסים את המדידות שלה לעקומת הגדילה היא מגרדת את הגרף מלמטה. כשאני מכניסה את אותם נתונים לאתר של קופת חולים בישראל היא יושבת יפה באמצע.
גם בבית החולים, כשבדקו אותה לצהבת יילודים בעזרת מכשיר שבודק את צבע העור, האחות התבלבלה. היא הסתכלה על הילדה ואז עלי ואמרה "טוב, אולי זה צבע העור שלה…". המכשיר שלה היה מכוייל לתינוקות נורדיים שקופים, לא לתינוקות עם גנים של אנשים שמסוגלים להשתזף בים בלי לעלות בלהבות.

כנראה הדבר הכי מתסכל בתינוק חורף זה שגם ככה כל יציאה מהבית דורשת התארגנות כמו למסע כומתה, אז תוסיפו לזה להלביש תינוקת שבדיוק למדה לזחול ומנסה להשוויץ בזה ותבינו את הקושי. בעיה מספר שתיים שצצה היא שאחרי שהילדה כבר עטופה בעגלה, אנחנו נכנסים למרכז קניות ועכשיו היא בסכנת אידוי. אז עכשיו צריך לקלף את השכבות. ניחא לקלף, אבל מה אם היא נרדמה? מצידי שהיא תקום כמו צימוק, אני לא מעירה אותה.
בעיה מספר שתיים היא שהילדה אוהבת להיות עירומה. סך הכל אני מבינה אותה, היא נראית טוב לגילה ואין לה עדיין את המודעות העצמית וחוסר הבטחון שיש לכל אישה. היא צודקת, הבגדים מסרבלים לה את התנועה. אבל גם אני צודקת שהרצפה קרה ובל נשכח מלוכלכת ורטובה משלג שנכנס עם הנעליים של אנשים שלא מורידים בכניסה לבית (אהמ…). אז בנתיים במאבק על החולצה והמכנסיים אני מנצחת כי אני יותר גדולה, אבל לפעמים היא לוקחת אותי במלחמות הגרביים… מה לעשות, כפות הרגליים שלה חמודות מידי בשביל לכסות אותן.

אז אני מאחלת לכולכם פורים שמח ואביב נעים ובריא. נכון לעכשיו משבר הקורונה לא מייצר בפינלנד אנקדוטות משעשעות. אבל בואו ניתן לזה עוד שבוע שבועיים ונראה אם נצליח לסחוט מהמגיפה הזו איזה סיפור או תובנה מבדרת.

moi moi

קר. קר שם בחוץ…

הפוסט הבא מוקדש לזוג נפולת נמושות החביב עלי במיוחד שבימים אלו לומד להתמודד עם חורף… אמיתי, לא מה שיש לכם בארץ.

אחת התהיות הגדולות שהיו לנו לפני שהגענו לפינלנד היתה: "האם מרגישים הבדל בקור בין מינוס 5 מעלות למינוס 10? או שבאיזשהו שלב הכל פשוט קר וזהו?". אז כבר בשנה הראשונה שלנו כאן קיבלנו תשובה: מרגישים, ועוד איך מרגישים. אתה יוצא החוצה במינוס 7 מעלות ואומר: "לעזאזל זה קר!" וחושב לתומך שיותר קר מזה לא באמת יכול להיות…. אווו… אבל יכול…. כי כמה שבועות אחר כך כבר מינוס 15 מעלות ואתה מתרפק על המינוס 7 ההוא , מתגעגע ועורג לשובו… ואז מגיע מינוס 20 ובא לך למות.

סתם סתם… זה לא כזה נורא… לפחות בנתיים הטמפרטורות הקיצוניות היו לתקופה יחסית קצרה, אז יכולנו להסתגר טיפה בבית עם פאזל טוב וכוס תה ולחכות שזה יעבור. חוץ מטיולים קצרים מ-א-ד עם הכלב שלא מבין מה בדיוק הבעיה שלנו. מתברר שיש לו סבא האסקי סיבירי.
אז לא רק שניתן להרגיש בהבדל בין מינוס 7 למינוס 15, גם מרגישים בהבדל בין מינוס 17 לבין מינוס 20. כשיוצאים מפתח הבית המחומם (אין על חימום רצפתי) אנו שואלים את עצמנו מספר שאלות:

1. כמה כואב לי לקחת אוויר לריאות כרגע?

2. כמה זמן עד שאני לא מרגיש את קצה האף?

3. כמה זמן עד שאני לא מרגיש את אמצע האף? (אנחנו יהודים יש לנו הרבה אף למדוד איתו).

4. איזה איבר בגוף שלך היית מוכן לתת בתמורה ללחזור לצבא ולחתום על דובון? (אם ענית איבר שיש לך יותר מאחד ממנו אז לא קר לך מספיק).

אחרי כמה פעמים שעונים על השאלות הללו ניתן לראות דפוסים שחוזרים על עצמם וכך לשער את הטמפרטורה שבחוץ עד לדיוק של מעלה וחצי.

בקור קיצוני גם נתקלים ב"מלכוד 22" שכזה: אתה בחוץ. קר. מינוס 19 מעלות. היעד שלך נמצא במרחק של כקילומטר. עכשיו מגיעה הבעיה… האינסטינקט הוא לרוץ מהר ולהגיע למקום בו אפשר שוב למצמץ בלי שהעפעפיים ידבקו בקרח. אבל אז אחרי שרצים מתנשמים ומתנשפים, ותאמינו לי שזה לא אוויר בטמפרטורה שאתם רוצים בתוך הריאות שלכם. מה תעשו? ולפני שאתם מאשימים אותי שאני פדלאה כי אני לא יכולה לרוץ קילומטר בלי למות אז שתדעו שקשה לרוץ עם 5 קילו ביגוד על קרח… אה וכן אני פדלאה…

אז שיהיה לנו בהצלחה… במיוחד למתורגלים פחות שלובשים חולצה תרמית ב 5+ מעלות…
moi moi

Happy Holidays!!!

אצלכם נגמר כבר חג החנוכה אבל אצלנו רק מתחיל ה-חג! חג המולד הוא כמו ראש השנה ופסח משולבים יחד מבחינת רמת ההתרגשות הכוללת. רמזים לבואו התחילו כבר לבצבץ בסוף אוקטובר: עץ פה, נורות שם, sale כאן… בגלל שאנחנו לא אמריקאים ואין לנו את חג ההודיה אז אנחנו מתחילים להריח כריסמס עוד לפני נובמבר. עוד הסבר הוא שפה מאד מאד חשוך בחורף, אז נורות חג מולד נתלות בבתים מאד מאד מוקדם. אנחנו תלינו את שלנו בנובמבר, בגלל שלקח לנו כמעט שעה לתלות וללפף אותם כנראה נוריד אותם באפריל.

הכתרנו את האורות שלנו ליפים בבלוק שלנו. לא חכמה כי השכנים שמו אורות אדומים של האלווין..

עכשיו, לפני שכולכם עפים עלי וכותבים לי "מה את חוגגת חג מולד?? את יהודיה!!" אז אפנה אתכם שוב לעמוד ה-about בבלוג זה שבו כתוב שאני אתאיסטית שמאמינה רק בשוקולד, וחג מולד הוא חג שלא חסר בו שוקולד… ואז תוכלו לענות לי "אוקי אז את לא מאמינה באלוהים, אז למה לחגוג חג שחוגג את היוולדו של ישו?", אבל אז אני אענה לכם שחג המולד בפינית נקרא יוולו (Joulu), מילה שהגיעה עוד לפני הנצרות והיא קשורה לחגיגות פגאניות המציינות את החורף ואת תחילת חזרתה של השמש, העץ המקושט סימל את נצחון החיים, פעמונים צלצלו על מנת לגרש רוחות רעות שבאות עם החושך וסנטה קלאוס המקורי היה בכלל חצי אדם וחצי עז שפה בפינלנד ממשיך להקרא באותו שם פגאני (joulupukki).

הסיבה האמיתית שאני חוגגת את החג היא כנראה מאותה סיבה שרובכם חוגגים כל חג, מסורת. אני עדיין זוכרת איך בסביבות גיל 3 היינו בבית של סבתא שלי ואח שלי יצא "לחפש את סנטה" כי ירד שלג ופחדנו שהוא הלך לאיבוד. אז היתה דפיקה בדלת ואמרו לי ללכת לפתוח אולי זה סנטה (היינו בבניין בלי ארובה), אני לא אשכח איך עמדתי מול הדלת ודמותו הגבוהה מתנשאת מעלי… אני די בטוחה שפערתי פה והעיניים שלי יצאו מארובותיהן לפני שרצתי להתחבא מאחורי אמא שלי, לא מפחד חלילה, אני פשוט רגישה וביישנית…  אחרי שהוא הלך ואני קיבלתי את המתנות שלי (חמישיית בובות קטנות עם חמש אמבטיות קטנות) אמא שלי שלא מאמינה בלשקר לילדים סיפר לי שזה היה אח שלי. כמו שאתם קוראים זה לא הרס את החוויה… גם את הצעדים הראשונים שלי עשיתי בחג מולד ויש לנו את קלטת הוידאו להוכיח את זה.

אבל את רוב חגי המולד שלי חגגתי בארץ, השנה היתה בעצם פעם ראשונה (מאז גיל 3) שחגגתי בפינלנד ופעם ראשונה שאני חוגגת בבית שלי ובלי המשפחה (דמעה נופלת). אז מה השתנה הלילה הזה? בהחלט נחמד לחגוג במדינה שבה כולם חוגגים יחד איתי ואני לא מרגישה מוזרה, זה גם נוח שיש חופש… השנה גם יכולתי להשתדרג עם עץ אמיתי ולא עץ פלסטיק, לדעתי לפחות מדובר בשדרוג רציני, נכון כל הרצפה שלי מלאה מחטים, אבל אני גם ככה צריכה לטאטא כל יום כי היא מלאה שערות של כלב. גם הריח של העץ מעולה, ולמרות שהוא ישר כמו עמוד השדרה שלי הוא ממש יפה.

זה לא היה העץ שלי אם שליש מהקישוטים לא היו אכילים…

מי שהיה בחתונה שלי או עזר לתכנן אותה יודע שאני קצת פרפקציוניסטית על גבול הפדאנטית. גם חג המולד הראשון שאני אחראית עליו באופן בלעדי נהנה באותה התייחסות. הבית קושט, האוכל תוכנן חודש מראש, המתנות נעטפו בחמישה ניירות עטיפה שונים, עוגיות הג'ינג'ר נאפו ושרשראות האורות כאמור נתלו כבר בנובמבר. הדבר היחידי שחסר לחג מושלם הוא…. שלג. הקושי העיקרי הוא שהדבר לא בשליטתי, מה שהציב אותי במצב לא נוח… כמובן אבל שזו לא רק אני שדאגתי אלא כל המדינה ישבה מול האתר של השירות המטאורולוגי וכססה ציפורניים: יהיה חג לבן או לא יהיה? המתח התחיל לפני שבוע כשעוד היינו מעל האפס וידענו שכל המשקעים שיהיו כרגע הם נוזליים, לפני כחמישה ימים ירדנו מתחת לאפס (כרגע מינוס 7), תנאי ראשון לשלג מולא בהצלחה. שיא המתח היה לפני יומיים כשבתחזית היה מושלג אך המציאות קצת פחות. וככה הגענו לחג המולד, בלי ציפורניים, מחכים לנס…. והנס הגיע!!! כמו בסרטי הכריסמס האמריקאיים השלג הגיע ברגע האחרון, מוציא אותנו לעמוד על המרפסת מחובקים, מחייכים אחד לשני ורצים מהר חזרה הביתה כי מינוס 7 מעלות בחוץ…

אז עושה רושם שפה הולך להיות חג מולד לבן ומושלם, אני מאחלת לכולכם כבר עכשיו שנה אזרחית חדשה וטובה ושיהיה לכולנו חורף קל (שלנו טכנית רק התחיל ושלכם כבר אוטוטו נגמר). שנזכה כולנו לעוד ימים שמחים עם האנשים שאנחנו אוהבים, גם אם חלקם רחוקים פיזית…

חג מולד שמח!
merry christmas!
hyvää joulua!

קיץ – היה שווה לחכות לו…

הסיבה שאני כותבת על הקיץ רק באוגוסט היא שהקיץ איחר קצת, וכמו כל בחורה שהדבר שהיא חיכתה לו הגיע למרות האיחור, פלטתי אנחת רווחה…

החורף היה קשה וארוך והאביב היה הפכפך ובעיקר מורט עצבים ("למה שוב ירדנו מתחת ל-10 מעלות??? אתמול היה 18!!!!), אבל הכל היה שווה את זה בשביל הקיץ. אחרי חודש יוני הכי קר בחמישים השנה האחרונות קיבלנו את יולי הכי חם בחמישים השנה האחרונות, אני מדמיינת את אמא טבע מחככת את כפות ידיה זו בזו ברשעות ופולטת צחקוק. הפינים נמסו ברחובות, המדינה הזו לא מותאמת לחום של מעל 30 מעלות. מזלי שגדלתי במקום שהקיץ בו יושב על ממוצע של 40 מעלות אז אני מוציאה נחרת בוז למראה הפינים האדומים כלובסטרים מבושלים.

גם כשהטמפרטורה ממריאה פה ל-32 מעלות (ואין מזגנים), החום הוא אחר… אם בישראל אחרי רבע שעה של הליכה אני מנסה לקלף מעצמי את העור שלי כי הוא נהיה חם מידי, אז פה בפינלנד המצב שונה, חם אבל נסבל וסך הכל החום והשמש מתקבלים באושר וויטמין ה-D נספג. אני יכולה להודות בכנות שהיה רק יום אחד שחשבתי שהיה נחמד לו היה לי מזגן, אחד בלבד!

אז מה עושים בפינלנד בקיץ? לא ממש משנה העיקר שזה בחוץ. השווקים חוגגים עם פירות יער מכל הסוגים והצבעים וגם הפטריות התחילו לצוץ… למרות שהרבה יותר כיף לקטוף אותם לבד! הגנים הקדמוניים שלי התעוררו והפכתי למלקטת למופת, רק שאני ליקטתי לתוך כלי טאפרוור. עוד פעילות פנאי אהובה במיוחד היא ללכת לשחות באגם. עלי להקדיש מספר שורות לויכוח הניטש בין חובבי האגם לחובבי הים: אני מודה שלים יש מעלות ייחודיות, הגלים סך הכל כיפיים, החוף לרוב יותר נחמד ויש טעם להביא שנורקל. אבל מבחינתי אלו גם חסרונות… הגלים עשויים להיות גבוהים ומסוכנים ובים יש הרבה יותר חיות שיכולות להכאיב לי… באגם אין מדוזות/קיפודי ים/כרישים וכיוצא בזה. אה וגם זה לא נורא אם בולעים קצת מים.

עוד יתרון של הקיץ הפיני על הישראלי הוא שיש הפוגות. אז היו לנו שבועיים של שמש ו-30 מעלות, אוקי עכשיו הגיע הזמן לקצת גשם! עדיין חם אבל הגשם מצנן, מרענן ועוזר לשמור על הצמחיה ירוקה .

אבל אז מגיע סוף אוגוסט והנה, שוד ושבר, נגמר הקיץ!!!! המעיל שרק עכשיו נכנס לארון כבר יוצא, חזרנו לראות את הירח והכוכבים, העלים שעל העצים הפכו מירוק כהה ובריא לירוק בהיר וחיוור וטמפרטורה שמתחילה בספרה 3 הפכה לחלום רחוק. אנחנו מתחילים להכין את עצמנו לעוד חורף חשוך וקר, הפעם קצת יותר מוכנים והפעם גם יודעים מה מחכה לנו בסופו… אז תאחלו לי חורף קל ומושלג (ושהקיץ הבא יתחיל אשכרה ביוני) ואני אאחל לכם חורף גשום שתתמלא לכם קצת השלולית הזו שאתם קוראים לה "ימת הכנרת"…

moi moi

מדריך טיולים – לפלנד

לאחרונה פרסמתי פה מדריכי טיולים על ארצות שונות, ואני קצת מרגישה שחרגתי מנושא הבלוג שהוא דיווח על החיים במדינה שאני נמצאת בה עכשיו. אז הפעם אני חוזרת קצת לעצמי ומביאה לכם מדריך טיולים לדרום לפלנד. אז חוץ מההמלצות הרגילות לאיפה לישון ולאן ללכת אני גם אתן אנקדוטות על פינלנד.

למה דרום לפלנד? כי פינלנד גדולה מתברר, זו לא ישראל שאחרי שש שעות הגעתם לקצה שלה… אז כדי להגיע מדרום פינלנד לדרום לפלנד צריך יומיים נסיעה (או יום אם אין לכם כלב עם חרדת נסיעה ומכונית צרפתייה עם  attitud). לבאים לפינלנד מחו"ל (חה חה אתם חו"ל בשבילי!) כדאי אולי לצמצם טווח ולקחת טיסה פנימית לצפון. בכל מקרה חייבים אוטו, אין מה להסתמך על תחבורה ציבורית במקרה הזה לדעתי, היא לא זולה ונוחה מספיק. אנחנו בחרנו ללכת לדרום-מזרח לפלנד ולא לדרום-מערב כי שמענו שבמזרח הנופים יהיו קצת יותר מעניינים ויותר טיפוסיים לצפון. עיקר הטיול התמקד בפארקים לאומיים עם מסלולי הליכה מעגליים ברמה קלה עד בינונית, כל המקומות שיצויינו פה קיבלו בשמחה את נוכחות הכלב שלנו אלא אם צוין אחרת.

אז העמסנו את האוטו, תדלקנו ויצאנו לדרך לכיוון צפון מזרח. נתחיל בנקודה חשובה לגבי נסיעה בין עירונית בפינלנד: כמות הרכבים בפינלנד קטנה באופן משמעותי מכמות הכבישים. התוצאה – אין מצב להתקע בפקק, להיפך, עלולים להיות מקטעים ארוכים של נסיעה בלי לראות אף אוטו מקדימה או מאחורה…. מגניב! אגב גם שוטרי תנועה לא תראו פה, יש מצלמות אבל בינינו לא ממש צריך, פינים פשוט נוהגים כחוק ברוב המקרים. הבעיה היחידה שהיתה לי בנסיעה ברחבי פינלנד היתה השעמום, הנוף נשאר אותו דבר לא משנה לאן נוסעים, מזל לפחות שזה נוף יפה. אני משערת שלחו"לניקים כמותכם זה ישמע מוזר, תחשבו לעצמכם: "מה היא מתלוננת על יערות ואגמים???". אה ועוד מילת אזהרה היא שבצפון פינלנד ישנה אפשרות סבירה להתקע באייל צפון שהולך על הכביש, אז לסוע בזהירות. לאורך כל הכבישים בפינלנד יהיו שלטי אזהרה ממוסים (אייל קורא), אבל את תיאורית הקונספירציה שלי על מוסים אני אכתוב בפעם אחרת.

איילים תופסים טרמפים בצידי הדרך

בגלל שמדובר בשעות רבות של נסיעה מומלץ למצוא מקומות נחמדים לעצור בהם כמה שיותר "על הדרך", למי שבא מדרום על כביש E75 הראשי ימצא את הפארק Leivonmäki ממש על הדרך, אנחנו עשינו את המסלול הכחול הקל של 5.5 ק"מ בערך. פארק חביב, סך הכל נוף פיני טיפוסי, קצת מחסור לטעמי במקומות לשבת לפיקניק. תחילת וסוף מסלול בכתובת: Syysniementie 1071, Joutsa.

ימינה לבית של סבתא של כיפה אדומה ושמאלה לבית של עמי ותמי

אחרי שתזנחו את כביש E75 שפונה לצפון מערב ותלכו לכביש E63 שנוטה לצפון מזרח תוכלו לעצור בעוד פארק סימפטי בשם Kylmäluoma, בפארק הזה יש גם מקום ללינת קראוונים. אגב מתברר שקראוונים זה סוג של דת בפינלנד ואני מנחשת שכל כספי הפנסיה של הפינים הולכים על קראוון שנקנה בגיל הפרישה, וואלה נשמע לי כמו רעיון טוב. אז בפארק הזה המסלול המומלץ הוא Hukanharjunpolku Trail באורך של כ-5 ק"מ שכולל עליה אחת מאסיבית אבל קצרה בשביל נוף נחמד מאד. מתחם הלינה, ותחילת וסוף המסלול בכתובת: Pajuluomantie 20 Taivalkoski.

הי אגם!

עכשיו טיפה על לינה… אני הייתי נאיבית למדי, אני חשבתי שאני מספיק מגניבה בשביל לישון באוהל, אבל טעיתי. אולי בישראל אני מספיק מגניבה בשביל זה אבל לא בפינלנד בחודש יוני הכי קר מזה 50 שנה. לישון באוהל בפינלנד אומר שאתם צריכים להיות חסיני קור, יתושים, גשם ואור! אם יש לכם קושי להרדם עם מנורה דולקת אז תשכחו מלישון באוהל בפינלנד. כשמגיעים בקיץ לקו רוחב מסויים בפינלנד המשמעות של זה היא שהשמש לא תשקע. אני לא מתכוונת שהיא שוקעת ועדיין יש אור כזה של אחרי שקיעה אלא שהיא פשוט ל-א שוקעת, היא נשארת לה שם למעלה מבסוטה מעצמה. אז רק אתם מכירים את עצמכם בשביל לדעת אם אתם יכולים לעמוד בשינה באוהל, אם כן אז תוכלו לחסוך לעצמכם הון קטן, אם לא אז אל תרגישו רע עם עצמכם… תתכסו בפוך, תסיטו וילון ותרחמו על המסכנים שבאוהל.

מטרת הטיול והנקודה הצפונית ביותר שהגענו אליה היא איזור העיירה kuusamo. קרוב לעיירה זו ישנם שני פארקים שבהחלט היו המוצלחים ביותר בטיול. הראשון הוא Pieni karhunkierros שהיה המועדף עלי, נופים פשוט מהממים. מסלול ההליכה הוא של כ-12 ק"מ והייתי מגדירה אותו קל-בינוני, כלומר שרוב ההליכה היא קלה ונוחה ובמקומות הקשים להליכה שמו מדרגות עם מעקה. במסלול יש שלב אחד שהיה קשה במיוחד שגרם לנו לנפוח את נשמתנו והוא עליה של מעל 250 מדרגות, המטיילים החכמים עשו את המסלול בכיוון ההפוך… למרות שאני חושבת שאם לא מתאמצים קצת אז אין תחושת הצלחה… אז אם אתם לא חולי לב אין לכם תירוץ להיות פדלאות ותעשו את המסלול כמומלץ לפי המפה. נקודת התחלה וסוף מסלול ומקום לישון בו עם אוהל (יש מקלחות נקיות) בכתובת: juumantie 132 kuusamo.

הי! למה האגם הזה זז?? אההה… זה מפל!

הפארק השני הוא Riisitunturi, וגם את המסלול המומלץ בו בשם Riisin Rietas היתי מגדירה כקל-בינוני (כ-11 ק"מ), פה השבילים אבל יותר טבעיים מה שטיפה מקשה על ההליכה, אבל במקומות קשים יש מדרגות. בתחילת המסלול (ובסופו) עולים על גבעה גבוהה ורואים יערות ואגמים (נו דה), תביאו מעיל רוח. כשאתם מנסים להגיע עם האוטו לנקודת ההתחלה אל תסתמכו על ניווט של גוגל שעלול להביא אתכם לדרך עפר באמצע שום מקום, סעו על כביש E63 מ-kuusamo לכיוון צפון, יהיה לכם שלט שיכוון אתכם לפארק (פניה שמאלה לכיוון מערב) ואז תסעו על הכביש הזה עד שיהיה שלט שוב לפארק מצד ימין, אז תגיעו למה שנראה כמו חניה נטושה אבל הכוונה שתמשיכו עם הכביש למעלה ואז תגיעו לחניה האמיתית ותחילת המסלול.

הי. אגם.

בגלל שנסיכה שכמותי ויתרה על שינה באוהל מצאנו לנו סידור אחר באיזור kuusamo, מצפון לעיירה ישנו מעין מתחם סקי בשם Ruka, תשאלו למה הלכתי לישון במתחם סקי ביוני? כי ככה נהנים מתנאים גבוהים במחיר נמוך! באמת שזה מקום נחמד להיות בו גם בקיץ… שילמנו 85 יורו ללילה ל"דירונת" קטנטנה ברמת 4 כוכבים עם סאונה פרטית. בגלל שנשארנו עוד לילה קיבלנו 4 עליות וירידות לגבעה במעלית הסקי, בלי הכלב כמובן. את הירידה אפשר לעשות ברכבל או (בהחלט בהחלט מומלץ) לרדת במגלשת הקיץ, מקבלים מן משטח עם גלגלים וידית לשליטה במהירות ומתגלגלים במגלשה במסלול עד למטה – כיף! מבחינה קולינרית יש ב-Ruka הרבה מסעדות אך בקיץ רובן סגורות. מאלו שנשארו פתוחות אני ממליצה על Piste שקיבלה אצלנו ציון גבוה על מקוריות (עוף עם גבינת עיזים וריזוטו שעורה קרמי), ביצוע (צ'יפס) ועל טעם מעולה (מרק ארטישוק ירושלמי עם מוס סלמון), גם המחיר היה שווה לכל נפש (מפונקת קצת).

באיזור ישנם המון פעילויות לעשות בחורף אך גם בקיץ. אנחנו הלכנו, שוב בלי הכלב, למרכז הטורפים בכתובת: Keronrannantie 31, Kuusamo. שם תוכלו לקבל סיור (אין הליכה עצמאית) והסבר על הטורפים המקומיים. במתחם ישנם כ-6 דובים, 4 כלבי-זאב, שונר או שניים ושועל. אה ואיילי צפון אם עוד לא דרסתם אחד. הסיור הוא 45 דקות והוא בפינית למרות שהמדריכה תדאג לעדכן אתכם בקצרה באנגלית בין כלוב לכלוב. תזכו לראות את החיות מקרוב (אם יבוא להן) ולראות את המדריכה מאכילה אותם, עלות הסיור 10 יורו שהולכים בעיקר ללקנות דבש לדובים.

"מה, בלי צמצום רוטב בלסמי וגבינת חלומי מוקפצת???"

בדרך חזרה עצרנו ללילה באי בשם Manamansalo, כתובת: Teeriniementie 156, 88340 Manamansalo.  גם שם היה מתחם קראוונים מרשים ביותר עם מקלחות משותפות ברמת בית מלון. אנחנו אבל מפונקים ושכרנו צריפון קטן עם מקלחת ושירותים פרטיים במחיר קצת מופקע בשביל התמורה, אבל מה לעשות לעומת מתחם הסקי פה זה high season. המתחם מציע גם סאונה על שפת האגם כדי שתוכלו לקפוץ ממנה ישר למים כמנהג המקומיים וגם חופים פרטיים שלא היו מביישים חוף תאילנדי. מהמתחם תוכלו לצאת לסיורים, האיזור מרושת במסלולים קלים ונוחים להליכה כך שאתם יכולים לתפור לעצמכם מסלול באורך הרצוי לכם, קחו מפה מהקבלה. כשיוצאים או נכנסים לאי מכיוון דרום יש להשתמש במעבורת שיוצאת כל חצי שעה בערך והיא חינם (הידד כספי מיסים בפעולה!).

אם רק לא היו 13 מעלות בחוץ…

זהו… נראה לי חפרתי לכם מספיק…. כל הכבוד אם הצלחתם לקרוא הכל…. אם קראתם ברפרוף אני מבינה. בכל מקרה אני מקווה שקיבלתם קצת תמונה על איך זה להיות תייר בפינלנד וגם תושב קבוע…

 

"שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע" תודה לאל!!!

עם הופעתם של סימנים שונים בטבע, מגיע לו סוף כל סוף האביב הפיני. שעות האור התארכו, הצמחים התחילו ללבלב, הציפורים חוזרות ובראשן הנחליאלי! עובדה זו גרמה לי אגב לחשוב מה טוב לו ושמח לו לנחליאלי שכולם תמיד שמחים לראותו. בישראל הנחליאלי מסמל את תחילת גשמי הברכה ואת ההפוגה מהשרב שגרם לנו לרצות לבכות (ולו כדי שזה יקרר אותנו) ואילו פה בפינלנד הנחליאלי מסמל את בוא האביב ושעכשיו אפשר ללבוש רק סוודר ומעיל (!!!).

הסימן הראשון לבוא האביב הוא הופעתם של גושי "פרווה" רכים על העצי הערבה שכיף לאסוף ולהתלטף איתם (אתם מוזמנים לחפש salix caprea). רק אחר כך מתגלה שלעצי הערבה יש מוח של גבר מצוי, דבר ראשון שהם חושבים עליו כשהם קמים זה רבייה, ואני חושבת לעצמי: רק קמתם! לא בא לכם להתעורר, לצחצח שיניים, ללבלב טיפה, לשתות קפה??? אז לא, מתברר שאותם חלקים פרוותיים שלפני שבוע חיככתי בהם את הפרצוף הם אברי הרביה של העץ, כלומר הפרחים.

אברי מין פרוותיים של עץ

הראשונים להוציא עלים ירוקים הם אותם עשבים שוטים שבדרך כלל ממהרים לנכש. למה זה? אתם שואלים? ובכן הממזרים הללו חכמים, הם יודעים שזה הסיכוי הכי טוב שלהם, כי למי יש לב לעקור את הדבר הירוק הראשון שהוא רואה בחצי שנה האחרונה? לא, האינסטינקט הראשוני והמוטעה שלי היה ללכת לאותו סרפד ולנשק אותו תוך צעקות: "It's alive!!!! It's alaaaaaaaive!!!". תחושת הצריבה תעבור אחרי חצי שעה. אז ככה לאט לאט מופיעים להם יותר ויותר עשבים ירוקים מתוך האדמה. הנוף שבשבועות האחרונים היה נראה כמו רמת הגולן באוגוסט (רק בלי פרות ומוקשים), כלומר חום ויבש, הופך בהדרגה ליותר ויותר ירוק.

ועם התעוררות הטבע מתחילה גם התעוררות הפינים, הגנים הדוביים שלהם קוראים להם לקום משנת החורף, לזרוק את החולצה, המכנסיים, הכפפות והגרביים התרמיים ולצאת החוצה. הזקנים מוציאים את מקלות ההליכה שלהם, הילדים שולפים את האופניים ודוכני גלידה צצים כמו פטריות אחרי הגשם. כל פעילות שאפשר לעשות בחוץ נעשית, אירוע רודף אירוע: שוק דגים, אליפות קראטה, חג מומצא, תערוכת כלבים….

ואז פתאום חזרנו ל-0 מעלות. כבר הועלתה על ידינו הסברה שבעצם אותם שבועיים שחשבנו אותם לאביב בעצם היו הקיץ ושהנה הוא נגמר… אבל יש עוד תקווה שיוני ויולי יגיעו ועימם יעלו הטמפרטורות… אולי אז נוכל לצאת החוצה רק עם סוודר!

moi moi

הכיני בעלך לחורף

מחקרים רבים כבר נעשו על ההבדל בין נשים לגברים וכמובן שגם הבדלי הטמפרטורות נכנסו למשוואות המרובות. לנו תמיד קר ולהם תמיד חם. זה נכון. עד שמגיעים לפינלנד…

נשים אמנם סובלות יותר מקור, אולם אנחנו גם יודעות כיצד להתמודד איתו. בזמן תקופת האבן והאדם הקדמון, כשהגברים יצאו לצוד, אנו הנשים נשארנו במערה הקרה והתלוננו שקר לנו: "בררר…. לאוגה יש פרוות שועל… זה כל כך חורף שעבר… בררר…". ההתמודדות הזו ציידה אותנו ביכולת להבין שקר לנו ולהבין מה אפשר לעשות כדי לפתור בעיה מציקה זו. אך לא כך הגברים.

הגבר הישראלי לא מוכן לקור מכיוון שהוא לא רגיל אליו, אעיז אף לחשוד שהוא לא מבין שקר לו? "איזה מצחיק" יאמר לו הישראלי "אני לא מרגיש את קצות האצבעות, מעניין מה קרה שם". על האישה להיות סובלנית וסבלנית, ההכרה בעובדה שקר תגיע בערך כשיהיה מינוס חמש מעלות בחוץ. אולם גם אז התמודדות הבעל עשויה להתנהל באיטיות, עליך לסייע לבעל! קני זוג כפפות בשבילך (רצוי צבע יוניסקס, את הכפפות הורודות תקני פעם הבאה) והציעי לבעל להשתמש בהן. עליך להיות מוכנה להציע שוב ושוב (כולנו יודעים שלנדנד לא אכפת לך) עד שהבעל ישתמש בכפפות, אז הוא יראה שהפעם לשם שינוי האצבעות לא נושרות לו ומשם הדרך לקנות לו כפפות משלו קצרה. טכניקה זו ניתנת לשימוש גם על פרטי לבוש אחרים כגון כובע, גטקעס וכיוצא בזה.

גם ברגליים הסיפור דומה. לרוב הנשים יש מה שנקרא "גרבי בית", אלו אותן גרביים רכות, צמריריות ומלטפות שהאישה גורבת כדי לשמור את רגליה חמות, והרי ידוע שכפות הרגליים הן התרמוסטט של הגוף. לבעל לא יהיו גרביים כאלה, הרי מבחינתו גרבי בית הן דבר נשי כמו לק לציפורניים או לשים את הבגדים בסל כביסה. שוב תפקידך כאישה טובה הוא לסייע לבעל, השיגי לו גרבי צמר בצבעים גבריים: שחור, כחול, צהוב… וחלילה שהגרביים יהיו רכות! חפשי גרביים מצמר גס ומגרד שמרגיש כמו נמלים שהולכות על הרגליים. אם בחרת גרביים נכונות הבעל יקח אותן בעצמו מן הארון.

טריק נוסף הוא יצירת קשר רגשי, גם אם מזוייף, לפריטי הלבוש. קני את פריט הלבוש הרצוי וגרמי לו להיות בעל ערך רגשי ותני אותו לבעל כמתנה. את יכולה להדפיס עליו תמונה או משפט, לתת אותו כמתנה באירוע מיוחד או אם יש בך הכישרון: הכיני אותו בעצמך! כעת תוכלי להגיד לבעל: "מה לא תלבש את החולצה/כובע שקניתי/הכנתי לך?!?", על מנת להמנע מויכוח הבעל יתלבש ואת ניצלת מלטפל בו כשהוא חולה.

לא רחוק אבולוציונית מהבעל הוא הכלב. גם לו צריך להסביר שקר עכשיו. מאמצים רבים מושקעים בו עכשיו כדי להסביר לו שהוא לא יכול לשבת על השלג חצי שעה ושהוא כבר לא צריך להנשיר כל כך הרבה שערות…