מדריך טיולים – לפלנד

לאחרונה פרסמתי פה מדריכי טיולים על ארצות שונות, ואני קצת מרגישה שחרגתי מנושא הבלוג שהוא דיווח על החיים במדינה שאני נמצאת בה עכשיו. אז הפעם אני חוזרת קצת לעצמי ומביאה לכם מדריך טיולים לדרום לפלנד. אז חוץ מההמלצות הרגילות לאיפה לישון ולאן ללכת אני גם אתן אנקדוטות על פינלנד.

למה דרום לפלנד? כי פינלנד גדולה מתברר, זו לא ישראל שאחרי שש שעות הגעתם לקצה שלה… אז כדי להגיע מדרום פינלנד לדרום לפלנד צריך יומיים נסיעה (או יום אם אין לכם כלב עם חרדת נסיעה ומכונית צרפתייה עם  attitud). לבאים לפינלנד מחו"ל (חה חה אתם חו"ל בשבילי!) כדאי אולי לצמצם טווח ולקחת טיסה פנימית לצפון. בכל מקרה חייבים אוטו, אין מה להסתמך על תחבורה ציבורית במקרה הזה לדעתי, היא לא זולה ונוחה מספיק. אנחנו בחרנו ללכת לדרום-מזרח לפלנד ולא לדרום-מערב כי שמענו שבמזרח הנופים יהיו קצת יותר מעניינים ויותר טיפוסיים לצפון. עיקר הטיול התמקד בפארקים לאומיים עם מסלולי הליכה מעגליים ברמה קלה עד בינונית, כל המקומות שיצויינו פה קיבלו בשמחה את נוכחות הכלב שלנו אלא אם צוין אחרת.

אז העמסנו את האוטו, תדלקנו ויצאנו לדרך לכיוון צפון מזרח. נתחיל בנקודה חשובה לגבי נסיעה בין עירונית בפינלנד: כמות הרכבים בפינלנד קטנה באופן משמעותי מכמות הכבישים. התוצאה – אין מצב להתקע בפקק, להיפך, עלולים להיות מקטעים ארוכים של נסיעה בלי לראות אף אוטו מקדימה או מאחורה…. מגניב! אגב גם שוטרי תנועה לא תראו פה, יש מצלמות אבל בינינו לא ממש צריך, פינים פשוט נוהגים כחוק ברוב המקרים. הבעיה היחידה שהיתה לי בנסיעה ברחבי פינלנד היתה השעמום, הנוף נשאר אותו דבר לא משנה לאן נוסעים, מזל לפחות שזה נוף יפה. אני משערת שלחו"לניקים כמותכם זה ישמע מוזר, תחשבו לעצמכם: "מה היא מתלוננת על יערות ואגמים???". אה ועוד מילת אזהרה היא שבצפון פינלנד ישנה אפשרות סבירה להתקע באייל צפון שהולך על הכביש, אז לסוע בזהירות. לאורך כל הכבישים בפינלנד יהיו שלטי אזהרה ממוסים (אייל קורא), אבל את תיאורית הקונספירציה שלי על מוסים אני אכתוב בפעם אחרת.

IMG_2669

איילים תופסים טרמפים בצידי הדרך

בגלל שמדובר בשעות רבות של נסיעה מומלץ למצוא מקומות נחמדים לעצור בהם כמה שיותר "על הדרך", למי שבא מדרום על כביש E75 הראשי ימצא את הפארק Leivonmäki ממש על הדרך, אנחנו עשינו את המסלול הכחול הקל של 5.5 ק"מ בערך. פארק חביב, סך הכל נוף פיני טיפוסי, קצת מחסור לטעמי במקומות לשבת לפיקניק. תחילת וסוף מסלול בכתובת: Syysniementie 1071, Joutsa.

IMG_2516

ימינה לבית של סבתא של כיפה אדומה ושמאלה לבית של עמי ותמי

אחרי שתזנחו את כביש E75 שפונה לצפון מערב ותלכו לכביש E63 שנוטה לצפון מזרח תוכלו לעצור בעוד פארק סימפטי בשם Kylmäluoma, בפארק הזה יש גם מקום ללינת קראוונים. אגב מתברר שקראוונים זה סוג של דת בפינלנד ואני מנחשת שכל כספי הפנסיה של הפינים הולכים על קראוון שנקנה בגיל הפרישה, וואלה נשמע לי כמו רעיון טוב. אז בפארק הזה המסלול המומלץ הוא Hukanharjunpolku Trail באורך של כ-5 ק"מ שכולל עליה אחת מאסיבית אבל קצרה בשביל נוף נחמד מאד. מתחם הלינה, ותחילת וסוף המסלול בכתובת: Pajuluomantie 20 Taivalkoski.

IMG_2545

הי אגם!

עכשיו טיפה על לינה… אני הייתי נאיבית למדי, אני חשבתי שאני מספיק מגניבה בשביל לישון באוהל, אבל טעיתי. אולי בישראל אני מספיק מגניבה בשביל זה אבל לא בפינלנד בחודש יוני הכי קר מזה 50 שנה. לישון באוהל בפינלנד אומר שאתם צריכים להיות חסיני קור, יתושים, גשם ואור! אם יש לכם קושי להרדם עם מנורה דולקת אז תשכחו מלישון באוהל בפינלנד. כשמגיעים בקיץ לקו רוחב מסויים בפינלנד המשמעות של זה היא שהשמש לא תשקע. אני לא מתכוונת שהיא שוקעת ועדיין יש אור כזה של אחרי שקיעה אלא שהיא פשוט ל-א שוקעת, היא נשארת לה שם למעלה מבסוטה מעצמה. אז רק אתם מכירים את עצמכם בשביל לדעת אם אתם יכולים לעמוד בשינה באוהל, אם כן אז תוכלו לחסוך לעצמכם הון קטן, אם לא אז אל תרגישו רע עם עצמכם… תתכסו בפוך, תסיטו וילון ותרחמו על המסכנים שבאוהל.

מטרת הטיול והנקודה הצפונית ביותר שהגענו אליה היא איזור העיירה kuusamo. קרוב לעיירה זו ישנם שני פארקים שבהחלט היו המוצלחים ביותר בטיול. הראשון הוא Pieni karhunkierros שהיה המועדף עלי, נופים פשוט מהממים. מסלול ההליכה הוא של כ-12 ק"מ והייתי מגדירה אותו קל-בינוני, כלומר שרוב ההליכה היא קלה ונוחה ובמקומות הקשים להליכה שמו מדרגות עם מעקה. במסלול יש שלב אחד שהיה קשה במיוחד שגרם לנו לנפוח את נשמתנו והוא עליה של מעל 250 מדרגות, המטיילים החכמים עשו את המסלול בכיוון ההפוך… למרות שאני חושבת שאם לא מתאמצים קצת אז אין תחושת הצלחה… אז אם אתם לא חולי לב אין לכם תירוץ להיות פדלאות ותעשו את המסלול כמומלץ לפי המפה. נקודת התחלה וסוף מסלול ומקום לישון בו עם אוהל (יש מקלחות נקיות) בכתובת: juumantie 132 kuusamo.

IMG_2578

הי! למה האגם הזה זז?? אההה… זה מפל!

הפארק השני הוא Riisitunturi, וגם את המסלול המומלץ בו בשם Riisin Rietas היתי מגדירה כקל-בינוני (כ-11 ק"מ), פה השבילים אבל יותר טבעיים מה שטיפה מקשה על ההליכה, אבל במקומות קשים יש מדרגות. בתחילת המסלול (ובסופו) עולים על גבעה גבוהה ורואים יערות ואגמים (נו דה), תביאו מעיל רוח. כשאתם מנסים להגיע עם האוטו לנקודת ההתחלה אל תסתמכו על ניווט של גוגל שעלול להביא אתכם לדרך עפר באמצע שום מקום, סעו על כביש E63 מ-kuusamo לכיוון צפון, יהיה לכם שלט שיכוון אתכם לפארק (פניה שמאלה לכיוון מערב) ואז תסעו על הכביש הזה עד שיהיה שלט שוב לפארק מצד ימין, אז תגיעו למה שנראה כמו חניה נטושה אבל הכוונה שתמשיכו עם הכביש למעלה ואז תגיעו לחניה האמיתית ותחילת המסלול.

IMG_2641

הי. אגם.

בגלל שנסיכה שכמותי ויתרה על שינה באוהל מצאנו לנו סידור אחר באיזור kuusamo, מצפון לעיירה ישנו מעין מתחם סקי בשם Ruka, תשאלו למה הלכתי לישון במתחם סקי ביוני? כי ככה נהנים מתנאים גבוהים במחיר נמוך! באמת שזה מקום נחמד להיות בו גם בקיץ… שילמנו 85 יורו ללילה ל"דירונת" קטנטנה ברמת 4 כוכבים עם סאונה פרטית. בגלל שנשארנו עוד לילה קיבלנו 4 עליות וירידות לגבעה במעלית הסקי, בלי הכלב כמובן. את הירידה אפשר לעשות ברכבל או (בהחלט בהחלט מומלץ) לרדת במגלשת הקיץ, מקבלים מן משטח עם גלגלים וידית לשליטה במהירות ומתגלגלים במגלשה במסלול עד למטה – כיף! מבחינה קולינרית יש ב-Ruka הרבה מסעדות אך בקיץ רובן סגורות. מאלו שנשארו פתוחות אני ממליצה על Piste שקיבלה אצלנו ציון גבוה על מקוריות (עוף עם גבינת עיזים וריזוטו שעורה קרמי), ביצוע (צ'יפס) ועל טעם מעולה (מרק ארטישוק ירושלמי עם מוס סלמון), גם המחיר היה שווה לכל נפש (מפונקת קצת).

באיזור ישנם המון פעילויות לעשות בחורף אך גם בקיץ. אנחנו הלכנו, שוב בלי הכלב, למרכז הטורפים בכתובת: Keronrannantie 31, Kuusamo. שם תוכלו לקבל סיור (אין הליכה עצמאית) והסבר על הטורפים המקומיים. במתחם ישנם כ-6 דובים, 4 כלבי-זאב, שונר או שניים ושועל. אה ואיילי צפון אם עוד לא דרסתם אחד. הסיור הוא 45 דקות והוא בפינית למרות שהמדריכה תדאג לעדכן אתכם בקצרה באנגלית בין כלוב לכלוב. תזכו לראות את החיות מקרוב (אם יבוא להן) ולראות את המדריכה מאכילה אותם, עלות הסיור 10 יורו שהולכים בעיקר ללקנות דבש לדובים.

IMG_2678

"מה, בלי צמצום רוטב בלסמי וגבינת חלומי מוקפצת???"

בדרך חזרה עצרנו ללילה באי בשם Manamansalo, כתובת: Teeriniementie 156, 88340 Manamansalo.  גם שם היה מתחם קראוונים מרשים ביותר עם מקלחות משותפות ברמת בית מלון. אנחנו אבל מפונקים ושכרנו צריפון קטן עם מקלחת ושירותים פרטיים במחיר קצת מופקע בשביל התמורה, אבל מה לעשות לעומת מתחם הסקי פה זה high season. המתחם מציע גם סאונה על שפת האגם כדי שתוכלו לקפוץ ממנה ישר למים כמנהג המקומיים וגם חופים פרטיים שלא היו מביישים חוף תאילנדי. מהמתחם תוכלו לצאת לסיורים, האיזור מרושת במסלולים קלים ונוחים להליכה כך שאתם יכולים לתפור לעצמכם מסלול באורך הרצוי לכם, קחו מפה מהקבלה. כשיוצאים או נכנסים לאי מכיוון דרום יש להשתמש במעבורת שיוצאת כל חצי שעה בערך והיא חינם (הידד כספי מיסים בפעולה!).

IMG_2693

אם רק לא היו 13 מעלות בחוץ…

זהו… נראה לי חפרתי לכם מספיק…. כל הכבוד אם הצלחתם לקרוא הכל…. אם קראתם ברפרוף אני מבינה. בכל מקרה אני מקווה שקיבלתם קצת תמונה על איך זה להיות תייר בפינלנד וגם תושב קבוע…

 

זה רק ספורט…

אתלטיקה לא היתה מעולם הצד החזק של מחברת הטקסט שאתם קוראים, לא האתלטיקה הקלה, לא הכבדה ולא ה"קצת שמנמנה אחרי החגים"…

פלאשבק: חדר עם מזרונים אפורים-ירוקים קשים כמו דיקט שלא ברור איך הם אמורים לרכך משהו, מורה לספורט מסתכלת עלי בעין עקומה כשאני לא מוכנה לעמוד על הראש או להתגלגל  (ייתכן שחלק מהתיאור הנ"ל מוגזם או מעוות ולא תואם לגמרי את המציאות).

מכאן החלה מערכת יחסים ארוכה וכואבת עם כל ענפי הספורט באשר הם: בכדורסל הגובה שלי לא פיצה על קואורדינציה לקויה; הרגליים הארוכות לא סייעו בקפיצה לגובה/רוחק; תיאום יד-עין שמונע ממני לגזור ישר מונע ממני גם לתפוס, להשליך לבעוט או לפגוע בכל כדור שסביבי ועוד ועוד ועוד…

פלאשבק: השמש הלוהטת מסנוורת, אגלי זיעה נכנסים לעיני, אני "רצה" ריצת 1000 מטר ומעלי דואים עופות אוכלי נבלות (מילה אחת לא המצאתי או הגזמתי במשפט האחרון, אני נשבעת).

והנה… הפלא ופלא, הגעתי למדינה שהיא כמוני! הפינים כעם אינם אתלטיים במיוחד… וכמו שכבר למדנו על פינים, כשהם מרגישים נחותים במשהו הם מתקנים את זה על ידי המצאות מוזרות, אחרת איך עוד נסביר הופעת תחרויות של סחיבת נשים וזריקת פלאפונים??? אז כשראו הפינים שהם לא מצליחים בענפי הספורט הלגיטימיים כמו כדורסל, כדורגל, ריצה, קפיצה, טניס, שחיה ועוד… הם החליטו להמציא לעצמם ענפים משלהם. עכשיו אני מוכרחה לציין שבענפים שצריך לזרוק בהם דברים הפינים דווקא מראים נוכחות, אבל בינינו לזרוק משהו כבר זה כבר לא נכנס אצלי לקטגוריה של ספורט לגיטימי. לפינים יש מזל שיש דבר כזה כמו ספורט חורף. סוף סוף משהו שהם יכולים לקחת חלק ולהרגיש כמו כולם! כי חורף יש פה… 

ועכשיו לגולת הכותרת: כותבת הטקסט התוודעה לאחרונה לענף ספורט שמפצה בגדול על כל כשלונות העם הפיני בענפי הספורט האחרים: הוקי קרח. מתברר שהענף הנחבא הזה מסתיר בחובו שעות של הנאה לכל המשפחה! דמיינו עצמכם לובשים את הכובעים והצעיפים והסוודרים והכפפות (זו עדיין פינלנד, קר פה) של הקבוצה האהובה עליכם, נוסעים יחד עם האנשים האהובים עליכם לזירת ההוקי ונהנים משעה או יותר של פקיקת עצמות, דם ניתז ושיניים מעופפות…. אושר צרוף אני אומרת לכם… שיא התענוג הוא אם הדסקית עפה ושוברת למי שיושב לידכם את האף.  זה משחק מהיר מאאאאאד, עצבני וגדוש באקשן, המילים העיקריות שתשמעו אותי אומרת במשחק זה: "אאוץ'" ו-"מה קרה עכשיו??". גם החוקים תודה לאל לא מסובכים מידי, מותר לעשות הכל חוץ מלנשוך, וגם אם נשכת אז יוציאו אותך ל-2 דקות להרגע ואז אתה יכול לחזור ולבעוט למישהו בביצים… כי זה מותר… אני די בטוחה שבמשחק כדורסל שראינו בטלויזיה הפרשן הפיני אמר את המשפט: "למה השופט שרק? מה אסור לדחוף את הראש של השחקן לתוך הפרקט?? איזה מן ספורט זה???".

בקיצור, עבדכתם הנאמנה, אנוכי, התמכרתי גם אני למשחק הדמים, עכשיו צריך לחכות לספטמבר שתתחיל עונה חדשה. מה לעשות צריך לתת לשחקנים כמה חודשים לעשות שתלים בשיניים….

moi moi

השפה… אם אפשר לקרוא לה ככה

אזהרה: בפוסט זה משולבים שקרים מופרכים בין עובדות נכונות. viewer discretion is advised.

בשעה טובה ומוצלחת התחלתי ללמוד את השפה הפינית, אולם מהר מאד הגעתי למסקנה שהיה יותר קל אולי לשכנע את כל הפינים לדבר עברית. השפה הפינית משתייכת למשפחה מאד מצומצמת, קרובות אליה לדוגמה הן האסטונית, ההונגרית ושפת האלפים משר הטבעות. אני חייבת לציין שאני לא רואה את הקשר, אם אראגורן היה אומר לליב טיילר שהוא אוהב אותה בפינית היא היתה עולה על האוניה…

הגעתי למסקנה שפינלנד סובלת ממשבר דימוי עצמי חמור, דומה לזה שנמצא אצל ילדי סנדביץ'. מצד ימין במפה נמצאת רוסיה האחות הגדולה, חזקה מפוארת ובעלת מנהיגים דומיננטיים מעוטרי שפם. מצד שמאל בגלובוס יש עוד אחות בשם שבדיה שמקבלת תשומת לב עולמית בזכות יצירות כגון אבבא, איקאה, אלפרד נובל וכיוצא בזה שגם מנסה לקחת מאיתנו קרדיט על הסאונה. והנה פינלנד האמצעית חסרת ייחוד, רבים לא מכירים אותה כלל, מחפשת לעצמה דרך להיות מיוחדת ושונה.

אז איך באמת נוצרו כללי הדקדוק הפינים? כמו כל סיפור פיני טוב היה אלכוהול מעורב… להלן הסצנה כפי שכנראה התקיימה:

פנים. סאונה. ארבעה פינים עירומים ומזיעים יושבים על מגבות, כל אחד מחזיק בקבוק בירה ביד.

פיני עירום ושיכור א': אוף, השבדים המתרוממים האלה שוב ניצחו אותנו באירוויזיון.

פיני עירום ושיכור ב': הם חושבים שהם כאלה מגניבים…

פיני עירום ושיכור ג': אנחנו צריכים למצוא דרך להיות מיוחדים, אז אף אחד לא יתעלם מאיתנו יותר!

פיני עירום ושיכור ב': מה אם… ותשארו איתי רגע… מה אם ניקח את המילה 'עם' ונשים אותה בסוף המשפט!

פיני עירום ושיכור א': מה… כלומר, במקום להגיד 'אני בסאונה עם אנסי' אני אגיד: 'אני בסאונה אנסי עם'?

פיני עירום ושיכור ב': כן!!!!

פיני עירום ושיכור ג' לוקח שלוק מהבירה. אומר: זה גאוני!!!! רגע יש לי יש לי יש לי… מה אם לפעמים, לא תמיד, לפעמים נוסיף a בסוף מילה כלשהי במשפט?

פיני עירום ושיכור ב': למה?

פיני עירום ושיכור ג': ככה.

פיני עירום ושיכור א': רגע גם אני רוצה [לוקח שלוק בירה], אולי במקום להגיד שהשעה שלוש וחצי נגיד שחצי לארבע?

פיני עירום ושיכור ג': וואו! כן זה בטח יבלבל אנשים!

פיני עירום ושיכור ב' מסתכל לכיוון פיני עירום ושיכור ד'. אומר: נראה לי יוססי מת.

סוף סצנה.

כן, אני משערת שמשהו כזה בערך קרה באיזשהו שלב בהיסטוריה הפינית, מה שהוליד שפה שיש לה 5 מילים לשלג אבל אין לה מילים נפרדות לגרון ולמלפפון. לימוד הפינית דורש מצח נחושה, קיבה חזקה וזרוע נטויה, אולי זה מסביר למה יש פינים שנראים ככה:
תמונה

הדרך שלי עוד ארוכה ומפותלת, אני נופלת וקמה, נופלת וקמה, נופלת וקמה, אבל אף פעם לא אפסיק ללכת, כי הפינים המחורבנים לא מוכנים לדבר אנגלית…

moi moi

המטבח הפיני

ראשית אתחיל בהתנצלות לפינים באשר הם, ההבחנות שלי לגבי הקולינריה הפינית אינן מבוססות על מחקר מעמיק אלא על התנסות שלי והסקת מסקנות אישיות. ייתכן ואני לא מדייקת, ייתכן ואני מבצעת הכללות מרחיקות לכת וייתכן ואני פשוט טועה באופן בוטה. המידע ההיסטורי שיובא כאן הגיע מויקיפדיה אבל אני מאמינה שהוא מדויק למדי. עם זאת אני לא לוקחת את הנושא החשוב הזה בקלות דעת ואני מתחייבת להמשיך ולחקור אותו לעומק ולעדכן אתכם הקוראים.

כדי להתחיל להבין את המטבח הפיני ואת החשיבה הפינית על אוכל בכלל, צריך קצת להכיר את ההיסטוריה של פינלנד, חוץ מזה שאני מורה ויש לי צורך בלתי נשלט לחנך וללמד אנשים. פינלנד תחילה היתה חלק מן הממלכה השוודית, ב-1809 היא נכבשה על ידי הרוסים והיא קיבלה את עצמאותה ב-1917. לאורך ההיסטוריה שלה פינלנד סבלה מספר פעמים מרעב כבד כשהאחרון היה בשנים 1866-1868. איך לא, הרעב נגרם ממזג אויר מחורבן: בקיץ ירד יותר מידי גשם ואחריו הגיע חורף ממש ממש ארוך. כאילו זה לא מספיק, אחרי מלחמת העולם השניה פינלנד סווגה כמשתפת פעולה עם המשטר הנאצי ולכן אף היא נאלצה לשלם פיצויים מה שאף פעם לא עושה טוב לכלכלה…

עכשיו אני חייבת לקחת עוד שניה ולהגן על כבודה של המדינה החדשה שלי. נכון פינלנד לחמה לצד הנאצים, אבל זה היה כדי להוריד ממנה את הרוסים שהיו מבואסים עליהם וכנראה לא הצליחו להתגבר על העובדה שהפינים אשכרה ניצחו במלחמת העצמאות, כמו שאומרים:

the enemy of my enemy is my friend

במהלך המלחמה פינלנד סרבה להסגיר לידי הנאצים את אזרחיה היהודים, גם מתוך 500 פליטים שהגיעו אליה היא הסגירה רק 8 וגם על זה הם כבר התנצלו. יהודים לחמו בצבא הפיני במהלך המלחמה נגד הרוסים. אגב גם את הפיצויים שלה פינלנד סיימה לשלם. את המידע הזה גם בדקתי אצל חוקרים מומחים (ודי מעצבנים) לשואה אז תהיו בטוחים שאני צודקת.

וחזרה לעינינו…. אחרי שאנחנו יודעים קצת יותר על פינלנד אפשר להבין יותר טוב את התפיסה שלהם לאוכל. אוכל זה דלק, אוכלים כי הגוף צריך. הפינים מתקדמים לאט עם התפיסה הזו ולאט לאט יוצאים ממנה כיאה למדינה בעולם המערבי שאוכל כי זה כיף לו והתוצאות נראות במקומות אסטרטגיים בגוף. אפשר לראות בטלויזיה יותר ויותר תכניות בישול מרחבי העולם ויותר ויותר מסעדות גורמה, אבל עדיין רואים רמזים לחשיבה הישנה. לא מעט ראיתי אנשים יושבים לבד במסעדה, כי המטרה של מסעדה זה לתת אוכל ואני עכשיו רעב אז אני אוכל במסעדה, יש פחות דגש על האלמנט החברתי.

הרעב במדינה יצר מטבח שחוגג על שאריות. הרבה מאכלים פינים מסורתיים מבוססים על המתכון של: קח את מה שאכלת ביום שני ואת מה שאכלת ביום שלישי, תערבב, שים בתבנית ותאפה בתנור. עכשיו תאכל את זה בימים רביעי וחמישי. אין שום בעיה לקחת פסטה, גבינה, שאריות נקניק ואולי קצת ירקות ולהכין פשטידה. היוגורט או השמנת כבר גבוליים על סף ה-"גבר אולי עדיף שלא…"? הנה לכם מתכון כדי להציל את המצב! :

מצרכים:

  • כ-200 גרם יוגורט/שמנת חמוצה יותר או פחות/שמנת מתוקה/לבן… בעצם באמת פשוט כל מה שנשאר במקרר שהוא לבן ודי נוזלי ובא לכם להפטר ממנו
  • 2 ביצים
  • קצת סוכר, באמת שזה לפי הטעם ולפי מה שאתם מתכננים לשים על זה…
  • כחצי כף שמן
  • קצת קמח, את האמת אף פעם לא טרחתי למדוד… אני פשוט שמה עד שזה מגיע לסמיכות הרצויה שזה קצת פחות מבלילה של פאנקייק, למי שלא מכין פאנקייק אני אסביר שזה אומר שכשאני מרימה כף עם התערובת ושופכת חזרה אני אראה לשניה את הסימנים שהבלילה ששפכתי השאירה לפני שהם נעלמים לתוך הבלילה.

הכנה:

ועכשיו שימו לב כי זה "מסובך"… מערבבים הכל, שמים בתבנית משומנת ולתנור בחום בינוני! תוציאו כשזה זהוב יפה. יוצא מזה משהו דומה לפאנקייק, על כן שמו הפיני: פאנוקאקו (pannukakku), אנחנו במשפחה קוראים לו "טומי לי ג'ונס", "רוברט רדפורד" ושאר שמות מפורסמים זקנים ומקומטים, כי בתנור המאפה תופח וכשהוא יוצא מהתנור הוא נופל ואז הוא נהיה "מקומט", זהירות לפעמים הממזר תופח ומנסה לברוח מהתבנית. אפשר לאכול בגרסה המתוקה עם גלידה, דבש או ריבה ואפילו אפשר גרסה מלוחה עם גבינה צהובה (מתוק ומלוח זה שילוב מעולה! בעצם מתוק משתלב עם הכל לדעתי…).

מוגש עם חמאה וריבת פטל

מוגש עם חמאה וריבת פטל

הרעיון זה לזרוק כמה שפחות אוכל, אפשר להשתמש בהכל. גם בלחם שהתייבש אפשר להפיח רוח חיים ולאכול. זה בדיוק המקרה שקרה לי, נשארו לי שתי פרוסות לחם שהתקשו (גם כשהוא טרי הלחם הפיני קשה אז תאמינו לי שזה היה קשה כמו לוגריתמים), ולכן עשיתי מה שכל פיני טוב עושה, או במילים אחרות מה שאמא שלי עשתה בשבילי כשהייתי קטנה, להלן ה"מתכון":

מצרכים:

  • לחם שהתייבש לרמה שוברת שיניים. עדיף לחם שחור כמה שיותר, בארץ הוא ידוע כלחם רוסי
  • חמאה
  • חלב

הכנה:

תבצעו את הלחם לחתיכות בגודל ביס בערך. על כל חתיכה תמרחו מעט חמאה ושימו בקערה. בסיר קטן תחממו חלב, אין צורך להרתיח, רק שיהיה חמים ונעים… שיפכו לקערה עם הלחם ותאכלו כמו קורנפלקס. רק כדאי לאכול מהר לפני שכל החמאה נמסה לגמרי. פשוט פשוט אבל טעים. מתאים כארוחת בוקר ביום קר או כפינוק בערב אחרי הסאונה.

IMG_2394

כמובן שלא כל המטבח הפיני מתבסס על שאריות, הרי צריך שמשהו ייצר את שאריות לא? אז אל תדאגו, יום יבוא ותשמעו גם על המאכלים הללו. זהו להיום, מקווה שעכשיו אתם מכירים את המדינה החדשה שלי יותר טוב, מקווה נתתי לכם רעיון לארוחת בוקר או לפחות גרמתי לכם לחייך לשניה..

*22/07/2020 – בשעה טובה פורסם החלק השני

moi moi

יום העצמאות

ביום שישי האחרון חל יום העצמאות ה-96 של פינלנד. נעשתה בדיקה מדוקדקת של מנהגים המקומיים וסינון קפדני של האפשרויות העומדות בפנינו, לדוגמה: להשתכר – לא, לראות זיקוקים – כן, להדליק נר כחול ונר לבן ולהניח על אדן החלון – לא השנה, לראות בטלויזיה את החגיגות בארמון הנשיאות – רק השנה ולעולם לא שוב

יצאנו אני והחצי השני שלי לכיכר העיר לשמוח ולצהול. מה רבה היתה הפתעתנו כשגילינו ששמחה וצהלה אינן ממנהגי החג. תבינו, הפינים הם אנשים רציניים. יציאה לעצמאות אינה עניין של מה בכך, יש אחריות רבה ויש עבודה קשה. אל תבינו לא נכון, הם שמחים וגאים בעצמם מאד, הם פשוט עושים את זה בשקט…

למעשה הכל היה בשקט, לא תאמינו כמה שקט היה בכיכר קטנה שהיו באה מאות אם לא אלפי אנשים. פרץ ההתרגשות הרב ביותר שראינו היה כשבשלב מסוים בנאום ראש העיר כולם קראו בקול (אבל חלילה לא צעקו כי זה עושה רעש) משהו בסנגון: "הידד! הידד! הידד!". גם כאשר המסכנים ניסו למחוא כפיים הם לא הצליחו להרעיש, שמעתם פעם מחיאות כפיים של קהל עם כפפות? זה נשמע קצת כמו רעם רחוק או כמו מלחמת כריות.

אחרי הנאום היתה נהירה המונית לכיוון האגם כדי לצפות במופע הזיקוקים. המופע היה מרשים ונחמד מאד אבל שוב לא נצפתה התרגשות מצד הקהל שנהנה בשקט ובסוף מחא כפיים ("פאף פאף פאף") בנימוס. רק אני כמובן עשיתי פאדיחות וגררתי תשומת לב כשכל זיקוק טרחתי להביע איך אני מרגישה  ("וואווווווו", "אהההה!!!", "אוי זה היה יפה!"), כרגיל אני הייתי אטרקציה

עכשיו לגבי המופע והארוחה בארמון הנשיאות. עושה רושם שזה טקס האוסקרים של הפינים. כל ימי החורף הארוכים הפינים יישבו בסאונה וידברו על מי היה שם, עם מי הוא בא ומה הוא לבש

אין ספק שזו היתה חוויה אנתרופולוגית מעניינת ביותר, אני מחכה לראות מה יקרה בחגיגות ה-100