אני לא בטוחה שהמוח האנושי נועד לבצע את הפעולות שאני דורשת ממנו בימים טרופים אלו. אני חושדת שאם אני אנסה לקבל עליו refund יגידו לי בחנות: "סליחה, אבל השתמשת בו בניגוד להוראות היצרן, את לא אמורה לשים בהגדרות השפה שלוש שפות שונות".
אז אם הבנתם לאן אני חותרת, אני כרגע נאלצת לנווט בים החיים שלי באמצעות שלוש שפות: עברית (מה לעשות, נולדתי בישראל), אנגלית (מה לעשות, זו עדיין השפה מהשימושיות בעולם) ופינית (מה לעשות, משום מה הפינים האלה מתעקשים שזו באמת שפה).
אתן לכם דוגמה ליום בחיי….
בבוקר אני הולכת לבית הספר בו אני רוכשת בימים אלו את מקצוע האפייה, וזה אגב נושא לפוסט נפרד, שם כולם מתעקשים לדבר רק פינית. חלקם אגב יודעים אנגלית, אבל היחס של הפינים לאנגלית הוא בעיקר גדוש חרדה. קרה לי אגב כבר כמה פעמים שהלכתי לחנות כלשהי וכששאלתי את המוכרת אם היא מדברת אנגלית היא התחילה לבכות והתפטרה בו במקום. סתם, זה לא נכון, אבל הם כן נהיים אדומים, מזיעים ורועדים קצת.
אז בבית הספר המורה מתעקשת לדבר פינית ולצערי גם מתעקשת לתת לי את המבחנים, כמו לכולם, בפינית. מזלי אני ציירת לא רעה וכשחסרה לי מילה אני פשוט מציירת במקום. נראה אתכם מציירים את המילה "קיפול".
גם חברי ללימודים מתעקשים לדבר בפינית, פה אגב באים לידי ביטוי כישורי הפנטומימה והמשחק שלי. אני חייבת להתוודות שהכי קשה לי כשאני לא מבינה את ה-small talk, הם כולם מרכלים להם בחדר המנוחה ואני בנתיים יושבת בצד ומפתחת פרנויה.
אחרי הצהריים אני בבית, מדברת עם משפחה, חברים, הכלב ועם החצי השני בעברית.
בימי חמישי בערב, אני הולכת ל"מתנ"ס" המקומי ושם אני מלמדת עברית…. באנגלית… לפינים….
אתם לא תאמינו (גם אני לא האמנתי), כמה פינים דוברי אנגלית שרוצים ללמוד עברית יש בחור הקטן והמושתן שאני כרגע גרה בו. אבל הם קיימים ואני מלמדת אותם. מי היה מאמין שהתואר שלי בחינוך מיוחד באמת יביא לי תועלת? אבל אני חושבת שחינוך מיוחד הולם ללימודי העברית, כי מי שרוצה ללמוד עברית הוא כנראה "מיוחד"….
אגב, כשמתחילים ללמד עברית פתאום שמים לב עד כמה העברית היומיומית שלנו היא מלאת טעויות. ואתם יודעים מה? אני צוחקת על הפינית, אבל אולי אין לי זכות, עברית היא שפה איומה ואני מצדיעה ומודה לתלמידים שלי שאשכרה משלמים לי כדי ללמוד אותה.
כמובן שהזיגזוג התמידי בין שלוש השפות גורם לתופעות לוואי מטרידות, כשהעיקרית והמטרידה מביניהן היא שהרמה שלי בכל שלושת השפות מדרדרת. זה אולי נשמע מופרך, אבל אני בהחלט מרגישה ככה. אני מוצאת את עצמי מגמגמת ומתקשה למצוא את המילה הנכונה, לא משנה באיזו שפה אני מדברת, אפילו עברית.
להלן עוד אנקדוטה שתוכיח לכם את חומרת המצב: ישבתי בסלון עם החצי השני ורציתי שיעביר לי את שלט הטלויזיה, אבל לא יכולתי לבקש כי לא זכרתי איך אומרים בפינית שלט. אז ישבתי שם, נשבעת בכל היקר לי, ובמשך חצי דקה ניסיתי להזכר איך אומרים בפינית את המילה שלט כדי לבקש מבעלי דובר העברית שיעביר לי את השלט.
ומקרה זה הוא רק אחד מיני רבים, כמו שבבית הספר קוראים לי ואני עונה בעברית "מה?". כבר איימתי על חברי ללימודים שיום אחד אני פשוט אתחיל לדבר עברית והם יצטרכו לנסות להתמודד.
התיאוריה שלי היא שאחרי שלוש שנים בפינלנד המוח שלי הפך לסוציאליסט, העובדה שרמת הפינית שלי לא שווה לרמתם של שתי השפות האחרות מטרידה את מנוחתו ולכן הוא החליט לאזן את עצמו ופשוט לגרוע משתי השפות החזקות…. הבעיה שהוא שכח לחזק את הפינית… אז אולי הוא בעצם ביבי.
יום בחייה של "נפולת של נמושות" 