מדריך טיולים – פריז

המדריך הבא מוקדש באהבה רבה לפוסט הבלונדיני, שעזרה לי לתכנן בערך כל צעד ושעל שלי בפריז.

לא חשבתי שאמצא מקום שאוהב כמו שאהבתי את רומא, אבל פריז נגעה בדיוק בעצב חשוף: פטיסרי. בשבילי להגיע לפריז, בירת הקינוחים העולמית, זה כמו אמסטרדם בשביל סטלנים או מילאנו לחובבות הנעליים. מודה שלפני הנסיעה חששתי מעט, כי שמעתי על סינדרום פריז, מה אם הבתים יהיו אפורים ומשעממים? מה אם הרחובות יהיו מטונפים? מה אם הצרפתים יהיו גסי רוח שיסרבו לתקשר איתי בכל שפה שאינה צרפתית? שמחה לבשר שהחששות הספציפיים הללו התבדו. כל עוד באים עם ציפיות ריאליסטיות, פריז היא אכן עיר מענגת עם אופי וקסם משלה.
אני נאלצת להתנצל מראש, אם בדרך כלל אני חופרת על אוכל, הפעם אני אציב כנראה רף חדש… אבל זו פריז! אם לא באתם בשביל לאכול, אז למה באתם??? … שנתחיל?

IMG_8387

לא ראיתם? לא הייתם

לינה

גיסתי היקרה היא פריזאית במקור והיא כיוונה אותנו למצוא מלון ברובעים החמישי או השישי. הקשבנו לעצתה ומצאנו מלון בוטיק חמוד בשם Les Bulles de Paris. המיקום שלו היה מושלם עבורנו, השירות היה נהדר (כבר לפני ההגעה קיבלנו למייל שאלון העדפות ורצונות לקראת הביקור), העיצוב מקורי ומושקע עד הפרטים הקטנים… אבל אני מוכרחה להזהיר שהחדר היה זעיר! שני אנשים ושתי מזוודות טרולי אתגרו את שני המטרים הרבועים של הרצפה עד מאד. בכל מקרה, ברדיוס של 500 מטר מהמלון הזה ישנם עוד כשלושה מלונות נוספים שאתם יכולים לבדוק, כמו שאמרתי המיקום מומלץ: רחוב נעים ויפה, מטרו קרוב, מרחק הליכה קצרצר מהסורבון, מהפנתאון ומנוטרדאם. והכי חשוב: 3 דקות הליכה ממאפייה של אריק קייזר, אז אל תבזבזו כסף על ארוחת בוקר במלון! (רואים איך כבר דחפתי המלצת אוכל?) קרואסון השקדים-שוקולד היה מוצלח במיוחד.
בכל מקרה, כל בתי המלון בצרפת מדורגים ע"י אותו גוף, אז שלא כמו בבודפשט, בפריז מספר הכוכבים שקיבל המלון תיתן אינדיקציה מהימנה לרמתו.

תחבורה

פריז לא קטנה, ללכת אותה ברגל זה אתגר לרגליים ואפילו מטיבי לכת שכמונו לפעמים נעזרו במטרו. המטרו של פריז גדוש תחנות והן נמצאות בכל פינה (עד שיורד גשם ואז הן למרבה הקסם נעלמות, אולי הן נמסות במים?) והתדירות של הרכבות טובה אף היא. ביום הראשון שלנו עם המטרו התקשנו מעט עם השילוט ופשוט עלינו על רכבות באופן שרירותי וקיווינו שזה הכיוון הנכון, אתם יודעים, זה סיכוי של 50-50… אבל מהר מאד השתלטנו על הנושא ובעזרת אפליקציה של המטרו הגענו לכל מקום שרצינו. אם יתמזל מזלכם, אולי תזכו לשמוע את אחד מנגני המטרו, אנחנו תמיד פספסנו אותם והם ירדו מהרכבת כשאנחנו עלינו.
ההגעה למרכז פריז משדה התעופה שארל דה גול קלה ונוחה, פשוט עולים על קו RER B.

מה עושים?

רוב מדריכי הטיולים לפריז יכתבו מסלולי טיול או יחלקו את האטרקציות בפריז לפי רובעים. לפני הנסיעה גם אני הכנתי לי מסלולים מדוייקים, תוך 3 שעות בפריז יכולתי לזרוק את הכל לפח. בסופו של דבר חשוב להשאר גמישים כדי להיות מותאמים למזג האויר. ביום הראשון שלנו היה חם ושמשי, אז ניצלנו זאת ופשוט הלכנו כמעט את כל העיר, תוך שאנחנו מסמנים וי על האתרים החשובים ביותר. ביום הלפני אחרון ירד גשם כמעט כל היום אז דחפנו לתוכו את כל המוזיאונים.
אני משערת שההמלצה שלי היא לרשום לכם על דף את כל המקומות שאתם רוצים ללכת אליהם וכל המידע שתצטרכו (כתובת, מטרו קרוב, שעות פתיחה…), ונגיד לסדר אותם לפי קרבה גיאוגרפית. ואז אם אתם מטיילים לכם בגני טיולרי בצהריים ופתאום מתחיל גשם, אז תוכלו להכנס למוזיאון האורנז'רי… ואם התחזית מראה ששמשי אז תמשיכו על השאנז אליזה עד לשער הניצחון!

IMG_8536

…aux champs elysees

 

ובכל זאת על מה אני ממליצה?

מוזיאונים – עקב זמננו הקצוב (שהיה צריך להכיל בתוכו גם ארבעה פטיסרי, שוקולטרי ובולנז'רי), נאלצתי לבחור רק 2 מוזיאוני אומנות… בגלל שאני פריקית של מונה בחרתי באורנז'רי, היכן שנמצאים החדרים העגולים עם תמונות נופרי המים הגדולות, אני מודה שדמעתי קלות. המוזיאון השני היה בחירה קשה בין הלובר לבין ד'אורסיי, כיוון שהמוניטין של התור ללובר הפחיד אותי בחרתי בד'אורסיי שגם קיבל המלצות חמות מהבלונדינית. כמובן שגם למוזיאונים הללו יש תור, כי בידוק בטחוני הפך למציאות הקשה של צרפת, אבל אם תגיעו בשעות מסויימות ו/או תקנו כרטיסים מראש (יש כרטיס משולב לשניהם) אז זה לא נורא. לד'אורסיי הייתי ממליצה להקדיש כשעתיים, אלא אם אתם ממש בעניין ורוצים להסתובב עם המדריך האלקטרוני ולשמוע על ההיסטוריה של כל יצירה, במקרה הזה תצטרכו יותר זמן. בד'אורסיי תוכלו לראות מספר לא מבוטל של יצירות מהמפורסמות בעולם.
בית האופרה (באו נקרא לזה גם מוזיאון), היה מרשים מאד ואני שמחה שנכנסתי, את הפנטום לא מצאתי. תשלום בכרטיס אשראי במכונה יסייע לכם לדלג על עוד תור (או כרטיס קנוי מראש).

לא הספקנו: הלובר כמובן, מוזיאון הצבא עם קבר נפולאון וגן הפסלים של רודן… פעם הבאה… מרכז פומפידו לאומנות מודרנית לא בא אצלי החשבון, כי לצבוע קנבס באדום אני גם יכולה.

IMG_8360

אם לא מבפנים אז לפחות מבחוץ… ועם חתול

כנסיות – לכנסיות הצרפתיות בהחלט יש אופי שונה מאלו של רומא. הפאר שלהן (בהכללה כמובן) יותר מטיל מורא, כיאה לסגנון הגותי ששולט. המפורסמת מכולן היא כמובן נוטרדם דה פריז שהיא אכן אתר חובה, כמובן שחובה לראות מבחוץ, אבל מומלץ גם להכנס (בחינם) פנימה, התור אורך כ- 10-15 דקות. כמובן שתוכלו לעלות למעלה, אבל זה דורש תשלום, עמידה בעוד תור ואז טיפוס בהמון מדרגות צרות, ויתרנו. עוד כנסיות מומלצות הן סנט איסטאש (גם גותית) ומדלן שהיא בסגנון ניאו-קלאסי.
ברובע המונמרטאר ישנן עוד שתי כנסיות: בזיליקת הלב הקדוש המפורסמת וסנט פייר מהעתיקות בפריז. חוץ מהכנסיות הללו מונמרטאר לא הרשימה אותי במיוחד, אולי זה היה מזג האוויר הגשום שתפס אותנו ואולי עומס התיירים, אבל עדיין מדובר ברובע שהוא חובה ובעל חשיבות היסטורית ותרבותית.

IMG_8462

מעניין אם גם הם נשמעים כמו ג'ורג' קוסטנזה

עוד "אטרקציות"
-בית הקברות פר לשז, שם תוכלו למצוא את קבריהם של מפורסמי פריז, וכמובן הכי חשוב: ג'ים מוריסון. גם עם מפה מציאת הקברים היא עניין מסובך, אז אל תותרו עליה.
-טיול בגני לוקסמבורג וגני טיולרי, לראות איך מכסחים דשא עם סרגל ופלס, יהיה בילוי מומלץ ליום שמשי.
-רובע מונפרנס, איזור נחמד להסתובב בו בערב, מאד צעיר ואנרגטי. שם ישנו מגדל מונפרנס שיכול לתת את התצפית הטובה ביותר על העיר.

קניות – האמת שאני לא הטיפוס להמליץ על מקומות לקניות במיוחד… גלריה לאפייט היתה אכן מרשימה, במיוחד הרשימו אותי הסינים שעמדו בתור (כן כן אפילו פה יש תור) מחוץ לחנויות של לואי ויטון. השאנז אליזה לא הפיל אותי מהרגליים, ציפיתי ליותר מותגי יוקרה וסך הכל זה היה כמו רחוב קניות רגיל. מה שכן, קרוב לכנסיית סנט אסטאש ישנם רחובות משופעים בחנויות לכלים ומוצרים למטבח, כמו Mora, G. Detou ועוד… לא בהכרח זול יותר, אבל תמיד כיף להסתובב בחנות ולייבב לבעלך "אבל… אני רוצה כזה…..". חבל שטסתי עם טרולי 😦 .

א ו כ ל

אז הנה החלק המעניין! נתחיל מפטיסרי ואז נעבור למסעדות… הכנתי לי רשימה מראש של הפטיסרי שהם מקום ביקור חובה, להלן הפטיסרי, מה אכלתי שם וביקורת:

כריסטוף אדם L'ECLAIR DE GENIE – האמת לא היה ברשימה שלי, אבל עברתי ליד סניף במקרה אז למה לא. מוקדשת לאקלר לכמובן. האמת, לא התרגשתי. בחרתי באקלר וניל מדגסקר עם פקאנים מוזהבים מלמעלה. היה טעים, אבל הטעמים היו די חד מימדיים, אולי הבחירה שלי לא הייתה מוצלחת?

פושון – בפושון האווירה מעט דיסקוטקית שכזו, עיצוב בגווני שחור וורוד צעקני, מאד מודרני… גם המוכרות נראות קצת עייפות. המקום גדול מאד וגם מוכרים בו יינות, תה, ריבות וכד'…
בחרתי באקלר קרמל מלוח ובקרואסון מפוספס בירוק במילוי פיסטוק. האקלר האמת היה מוצלח לטעמי יותר מהאקלר של אדם, אבל הקרואסון היה נפילה קשה: הדבר הירוק שהם שמים על הקרואסון כדי ליצור את הפסים היפים בסך הכל מייבש את הקרואסון, זה היה עובד אם הוא היה מפוצץ במלית פיסטוק מלאת טעם, אבל לא…
החנות נמצאת ממש ליד כנסיית מדלן אז כדאי לשלב.

La Maison du Chocolat – שוקולטרי שגם היא לא רחוקה מכנסיית מדלן, אז קיבלתם כבר שלושה במחיר של אחד! המקום היה נעים, מוכרים חביבים ומקצוענים, חילקו טעימות 😛 ומים לניקוי החיך… אני כבר ממש לא זוכרת אילו שוקולדים טעמתי וקניתי. אני יכולה אבל להגיד שסך הכל היה מוצלח. כזכור לי לא מדובר בשוקולדים מקוריים ויצירתיים, אבל הם איכותיים ואכן יתעלו על רבים אחרים.

ל'אדורה – מקום הולדתו (כך לפחות הם טוענים) של המקרון. יש להם מספר סניפים, בידקו איזה מתאים לכם למסלול, רק קחו בחשבון שלא כולם באותו הגודל ולא בכולם ישנה גם מסעדה אם תרצו לשבת לאכול משהו יותר מזין.
הקופסא הכי קטנה למכירה מכילה שישה מקרונים. אני בחרתי: קפה, וניל, שוקולד, פיסטוק, קרמל מלוח ולבנדר. אין ספק שככה אמור להיעשות מקרון, מבחינה טכנית היה מדובר בשלמות. רק הקפה לטעמי לא היה מוצלח, הוא היה מר מאד, לא מאוזן. הטעם האהוב עלי היה הקרמל המלוח (אבל זו החולשה שלי…), אבל אין ספק שהמעניין ביותר היה הלבנדר.
חוץ ממקרונים גם טעמתי קרואסון שהיה פיצוי על הקרואסון היבש והמדכא של פושון, קרואסון קלאסי שהיה לא פחות ממה שציפיתי לקבל בפריז.

IMG_8450

ז'ק ז'נה – העילוי התורן של פריז, ובצדק. לז'ק ישנם שני סניפים, אך רק באחד מהם תוכלו לשבת ולשתות את השוקו הטוב בפריז, 133 rue de turenne ברובע השלישי. ישנו מספר קטן למדי של שולחנות אז תזמון לא טוב ידרוש ממכם לחכות, אבל זה שווה את זה.
אז כמובן ששתיתי שוקו, ניתן להזמין גם עם קצפת, למרות שלדעתי זה מיותר. הוא אכן היה מהטובים ששתיתי, סמיכות מושלמת וטעם נהדר, אבל אני עדיין חושבת ששלי יותר טוב. עם השוקו יביאו לכם קערה עם סוכר (שלא תעיזו להוסיף!!!) ועליה קצת שוקולדים לטעימה. חוץ מזה לקחתי גם טארט אגוזים דבש וקרמל, שהיה טעים אבל לא יוצא מן הכלל. חבל שלא לקחתי את טארט הלימון-בזיליקום, סתם היה לי חשק לאגוזים. בכל מקרה התפריט משתנה ולא כל יום יוצעו אותם דברים, אז זה גם עניין של מזל (הפריז ברסט שהומלץ לי לדוגמה לא היה באותו יום).
וכמובן שיצאתי משם גם עם קופסת שוקולדים, הכי קטנה מכילה תשעה. לעומת השוקולדים של לה מייסון דו שוקולד, פה מדובר על שוקולדים ייחודיים, מלאי יצירתיות ודמיון, כאלו שלא תטעמו בשום מקום אחר: שוקולד עם בזיליקום, שוקולד עם טימין ועוד… וכולם, גם המיוחדים וגם הפשוטים הם פשוט מעולים! כל הטעמים מאוזנים והרמוניים, והכל מחומרי גלם טובים וטבעיים. את השוקולדים ארזו לי בתוך עטיפה ששומרת עליהם מהבדלי הטמפרטורות, כדי שיחזיקו לי מושלמים עד הבית.

פייר הרמה – מיוצאי חלציה של ל'אדורה, ואכן ניכר שהוא לקח את הידע שלו משם ושידרג אותו. הרמה הוא אחד מהשמות החמים בעולם הפטיסרי וכל קונדיטור מקצועני או חובבן חייב להכיר ולטעום. גם לפייר הרמה יש המון סניפים, אז תבחרו לפי המסלול שלכם ולפי מה שאתם רוצים לאכול, אנחנו הלכנו לסניף שליד כנסיית סן סולפיס ולא רחוק מגני לוקסמבורג, שניהם מהווים מיקומים נחמדים לשבת ולדגום את מה שקניתם.
אז אני לקחתי לי קופסת מקרונים קטנה, שבעה אם אני לא טועה, לצערי אני לא זוכרת אילו טעמים. אכלתי אותם יום למחרת, ועדיין, למרות היותם מעט חמים ומעוכים, עדיין היה ברור שמלך המקרונים קיבל את הכתר בצדק. גם האיכות הטכנית וגם יצירתיות ומקוריות בטעמים, תמצאו שם שילובים שיאתגרו את המוח שלכם ויוציאו את הפה שלכם להרפתקה.
חוץ ממקרונים גם לקחתי את טארט הוניל האינסופי שהוא אכן קינוח סגידה לוניל, כל אלמנט בקינוח הזה חוגג את הוניל. ת ע נ ו ג.

ואם אתם רוצים אוכל שהוא גם אוכל, אז כמובן שיש לי המלצות גם כאן…. בגדול אין מה להתלהב ממקום שמתהדר בזה שהמינגווי וויקטור הוגו היו בו, עושה רושם שהשתיינים האלה ישבו בכל מקום.

לא רחוק מידי מהמלון שלנו היו שתי מסעדות שגם הגישו אוכל טעים וגם הן בעלות ערך מוסף והן נכנסו לרשימה שהוכנה מבעוד מועד:
Le Procopeנוסדה ב-1686, מהבראסרי הותיקים בפריס, מציגים לגאווה את כובעו של נפולאון. האגדה מספרת שהוא השאיר שם את כובעו במקום לשלם, הנה רעיון לביבי. אנחנו ישבנו לעסקית הצהריים, היה טעים ונעים.
Le Polidor – גם זו מסעדה ותיקה (1845). חוץ מסועדים מפורסמים, המסעדה הזו גם היוותה לוקיישן לצילום בסרטו של וודי אלן "חצות בפריז" (שאגב, כדאי לראות לפני הנסיעה). הסגנון של המסעדה הזו יותר נינוח, לצד שולחנות עץ כבדים וארוכים יושבים סועדים בסגנון חופשי ומשפחתי. גם האוכל באותו סגנון: ביתי. אכלתי מרק עדשים עם פואה גרה לראשונה, ביף בורגיניון לעיקרית וטארט טאטן לקינוח. הכל היה טעים מאד (רק הטארט טאטן היה ביתי במובן הפחות חיובי של המילה). העגל של בעלי היקר היה נא מידי, אבל ברגע שהדבר הגיע לידיעת המלצרית המנה נלקחה מיד ותוקנה, והיה מעולה!

חוץ משתי המסעדות הללו, היו עוד שתי מסעדות מומלצות שמצאנו במקרה:
Aux Vieux Garçons – נמצאת ב 213 Boulevard Saint-Germain, מקום קטן עם תפריט מצומצם ואיכותי. כל מנה שהגיעה לשולחן היתה מיוחדת ועשירה בטעמים.
Brasserie Relais Madeleine – לפי שמה אתם כבר יודעים שהיא נמצאת ליד כנסיית מדלן:      9 Rue du Chevalier de Saint-George. המקום היה גדוש סועדים, בעיקר מקומיים בהפסקת צהריים. לא מנות ייחודיות על הנייר, אבל עשויות היטב ומביאות נחת של ארוחה טובה.

בנוסף אני ממליצה להגיע לרובע מונפרנאס ולרחוב Rue du Montparnasse, הרחוב משופע בקרפריות (יענו מסעדות שמגישות רק קרפ) ותיקות יותר ופחות, קחו לכם אחד מלוח ואחד מתוק לארוחת בוקר או צהריים קלילה.

IMG_8537

אין מילים…

הנה כתבתי כבר 2000 מילים, הייתי יכולה לכתוב עוד 1000 לפחות, אבל אני חוששת שקוראי היקרים יקבלו שבץ. לסיכום: מבחינתי פריז מצדיקה את ההתרגשות סביבה. אני מבינה מאיפה נובעת האהבה של אנשים לתרבות, לשפה וכמובן לאוכל הצרפתיים. הייתי בפריז כחמישה ימים ועדיין לא סיימתי לחקור אותה, עדיין נשארו לי מקומות חדשים לראות ומקומות שאהבתי כל כך שאני חייבת לבקר שוב. כולי קנאה באלו מביניכם שקוראים מילים אלו כהכנה לטיול לפריז… אני בטוחה שתהנו!

מודעות פרסומת

מדריך טיולים – בודפשט

ברשותכם תנו לי להתחיל בשורה התחתונה: בודפשט היא עיר יפה, נקייה ויחסית זולה לאירופה. אבל הנה מגיע האבל: אבל לא הייתי ממהרת לשם אם אין לי סיבה מיוחדת. כלומר, אם אתם מתכננים חופשה בחו"ל, אולי הייתי ממליצה על מקום עם יותר אטרקציות, כי זה לא תמצאו בשפע בבודפשט. הטיול שלנו לבודפשט תוכנן במטרה להפגש עם קרובי משפחה ששהו שם לצרכי עבודה, בונוס נוסף היה שהטיסה היתה זולה (ריינאייר) ויצאה משדה התעופה הקרוב יותר לביתנו שתקוע בחור. אז אם מצאתם את עצמכם מול דיל טוב, עצירת ביניים או תירוץ ממש טוב – תוכלו ליהנות מאד בבודפשט.

אז בואו נתחיל….

בבודפשט יש שדה תעופה אחד, ההגעה מהשדה למרכז העיר (ובחזרה) בתחבורה ציבורית פשוטה, אך מסורבלת ומעט איטית. בשדה קחו את אוטובוס מספר 200E שהתחנה האחרונה שלו תביא אתכם לתחנת הרכבת התחתית שבעזרתה תוכלו להגיע למרכז. כרטיסים גם לאוטובוס וגם לרכבת התחתית תוכלו לקנות בשדה ובתחנות המטרו, את הכרטיס מחתימים במכונות בתוך האוטובוס/בכניסה לתחנת הרכבת, לכן אם אתם בעלי אופי עברייני תוכלו להסתכן בלא לקנות כרטיסים כלל, אבל מדובר בפחות מ-4 יורו לשני אנשים אז למה? מכיוון שהאוטובוס הנ"ל הוא הדרך היחידה להגיע עם תחבורה ציבורית לשדה, לא משנה כמה התדירות שלו טובה, הוא תמיד היה צפוף…

איפה ישנים?
סליחה, אבל אין לי המלצה פה… המלון שלנו לא היה מוצלח בלשון המעטה… קיבלנו את הרושם שבהונגריה מספר הכוכבים שמוענקים למלון לא בהכרח מייצגים את רמתו האמיתית, אז שימו לב ותנסו לקבל המלצה ממישהו שאתם סומכים עליו.

מה עושים שם? ואיך זזים ממקום למקום?
אז כמו שאמרתי, אין בבודפשט המון אטרקציות. ה"אטרקציות" היחידות הן בעצם הדרכים השונות לראות את העיר: אוטובוס תיירים, סירה, אופניים, סגוואי, קלנועית… אם קראתם כבר מדריך אחר שלי אתם יודעים מה אני הולכת להגיד: אנחנו פשוט הלכנו. ההסתייגות היחידה שלי היא שאכן מדובר בעיר די גדולה, לכן הליכה לא מתאימה לכל אחד. האופציה הזולה והמהירה בוודאי תהיה לקנות כרטיסיה לרכבת התחתית, אבל אם אתם לא לחוצים בזמן לדעתי זה מיותר. המטרה העיקרית של טיול בבודפשט הוא לראות את העיר היפה, ואם תהיו מתחת לאדמה לא תראו אותה! אתם לא רוצים להיות כמו חפרפרות תקועים מתחת לאדמה, יוצאים, מסתכלים על בניין וחוזרים חזרה לחושך! נכון?
אז איפה ללכת ומה לראות?
בודפשט בעצם מחולקת לשני חלקים מרכזיים: בודה מהצד המערבי של הדנובה, ו-פשט מהצד המזרחי שלה. נתחיל מפשט:
בית הכנסת הגדול – לבית הכנסת עצמו לא נכנסתי אני מודה, התכנית הייתה להכנס בזמן התפילה ופספסתי אותה… אבל גם מבחוץ מדובר במבנה מרשים בהחלט, אין לי ספק שמבפנים אף יותר. כמובן שישנם גם סיורים בשפות שונות לאורך היום (גם בעברית כמובן). אגב, לא רחוק ממנו יש פאסאז' בשם Gozsdu שבסופי שבוע תמצאו שם דוכנים שמוכרים עתיקות או דברים תוצרת יד (תכשיטים, תמונות, קשקושים לבית…).
בזיליקת אשטוון – לשם כן נכנסתי, ואכן מדובר במבנה מרשים ויפה, אפילו למישהי כמוני שראתה המון כנסייות מדהימות ברומא. בכניסה תתבקשו יפה לתרום 200 פורינט (פחות מיורו) לשימור הכנסייה. ניתן תמורת תשלום נוסף לעלות לראש הבזיליקה לתצפית על העיר. לדעתי מיותר כי תיכף אמליץ על נקודות תצפית טובות וגבוהות יותר…

IMG_7972
בית האופרה – האמת בודפשט מלאה בתיאטראות ובתי אופרה… נכנסנו רק ללובי והוא אכן היה יפה. תוכלו לשלם ולקבל סיור יותר מקיף ולהתרשם מכל הבניין או שתוכלו לבוא כצופים! אבל היו מוכנים לכך שתצטרכו לקנות כרטיסים הרבה זמן מראש, במיוחד להופעות כמו בלט או קונצרט שבהן אפשר ליהנות גם בלי לדעת הונגרית, אני נזכרתי מאוחר מידי 😦 .
כיכר הגיבורים, מוזיאון האומנויות והפארק העירוני – שלושת אלו נמצאים בסמיכות אחד לשני. מוזיאון האומנויות היה לצערי סגור לשיפוצים 😦 , מקווה שלכם יהיה יותר מזל. הפארק היה נחמד מאד לטייל ביום שמשי. בפארק תמצאו גם טירונת חמודה בסגנון טרנסילבני, כנסייה קטנה ומוזיאונים מונפצים למיניהם (חקלאות הונגרית?!). אנחנו היינו שם בשבת והיו פעילויות כאלו ואחרות שיכולות לשעשע את המטיילים הקטנים שאתכם (טרמפולינות, מגרש משחקים, סירות פדלים…), איני יודעת אם זה כך כל יום. ממש ליד הפארק ישנו גן חיות וגן בוטני ובנוסף תמצאו בקרבת המקום את המרחצאות המפורסמים (לי יש סאונה פרטית בבית, אני לא מתרשמת ממקלחת עם אנשים זרים…).
המדרחוב הראשי והשוק המקורה – המדרחוב הוא עורק התיירים הראשי של בודפשט, גם אם לא תנסו כנראה תגיעו אליו. פה בעיקר תמצאו חנויות ברמות יוקרה כאלה ואחרות ומסעדות לרוב. בקצה אחד של הרחוב יש את כיכר Vörösmarty עם איזה פסל לא מעניין במיוחד ובקצה השני של הרחוב (רחוב ארוך מאד אבל, כן?) ישנו השוק המקורה (Mercado Central), הספקתי להסתובב רק בקומה הראשונה בה מכרו בעיקר פירות וירקות, אבל הבנתי שבקומות העליונות גם תיירים יוכלו למצוא על מה לבזבז כסף. בכל מקרה אני מוכרחה לציין שזה היה השוק הכי נקי שראיתי מימי.

ישנם מספר גשרים עליהם תוכלו לעבור בין פשט ובודה, שכמובן הכי יפה ומפורסם מביניהם הוא גשר השלשלאות המעוטר פסלי אריות אבן. מגשר מרגיט תוכלו להגיע לאי מרגיט שהוא גם מעין פארק (לא הספקתי להסתובב שם…). אז עברתם לצד של בודה, מה יש שם?
סיטדרלה – על גבעה גבוהה מאד שוכן פסל גבוה אף יותר, אבל אתם יודעים, מקום גבוה שווה תצפית עוצרת נשימה, וזה אכן מה שתקבלו: תצפית ולא תוכלו לנשום אחרי העלייה. אבל אני  סתם מקטרת… כן העלייה לא קלה, אבל הדרך נוחה ועוברת בתוך פארק שכזה אז יש המון צל וספסלים. כמובן שתוכלו להגיע גם במונית. אל תדאגו בסוף העליה תמצאו דוכני מזכרות ומקום לקנות שתיה ואוכל. זוהי הנקודה הגבוהה ביותר בעיר, פה תוכלו לראות את כל שאר נקודות התצפית של העיר מלמעלה.

IMG_7868

רובע הטירה: טירת בודפשט, כנסיית מטיאס, באסטיון הדייגים  – אז על גבעה סמוכה לגבעה הקודמת נחים שלל המוניומנטים הללו. בעצם כל הגבעה היא מעין עיר עתיקה שכזו וממש כיף להסתובב בה. אם יש לכם זמן לעשות דבר אחד בבודפשט, זה זה. כמובן אטרקציה מרכזית היא הטירה המכילה מוזיאונים (אומנות, היסטוריה של הונגריה… לא נכנסנו). הכניסה לכנסייה היא בתשלום (מעט מופקע לטעמנו) וגם לבאסטיון הדייגים, שהוא בעצם עוד מעין מרפסת מעוצבת שכזו, צריך לשלם אלא אם תבואו בערב! בכל מקרה אני ממליצה להגיע גם ביום וגם בלילה. עשו לכם ערב רומנטי: תצפית על העיר המוארת ואז ארוחת ערב באחת מהמסעדות שברובע. בערב כל האיזור הרבה יותר שקט ונעים. מפה תוכלו גם לקבל את התצפית הטובה ביותר על בניין הפרלמנט שבגדה ממול. טכנית הפרלמנט הוא אטרקציה בצד של פשט, אבל הכניסה לשם היא רק בסיור מודרך ועל גופתי שאני אעשה את זה.


איך עולים לגבעה? מרחוק תוכלו לראות את הרכבל הקטן שהוא הפתרון הטוב ביותר אם  אתם מסתובבים עם עגלת תינוק (אל תשאלו אותי איך אני יודעת), אבל הוא כמובן בתשלום והאמת קצת איטי. אני ממליצה דווקא להגיע דרך הגנים (Várbazár) שהם גם חמודים, שם יש מדרגות נעות ואחריהם מעלית והופ אתם למעלה! הכניסה דרך הגנים פתוחה משש בבוקר ועד חצות. וכרגיל, לרוטשילדים שביננו, מונית תמיד אפשר.

איפה אוכלים?
האמת שלא ישבתי בשום מסעדה שאני רואה צורך להמליץ עליה ספציפית. לא שהן היו גרועות, פשוט לא יוצאות מגדר הרגיל (שזה במשפט אחד כל בודפשט). לא חושבת שהגולאש של אחד יאפיל על הגולאש של השני. אפילו אכלתי בשתי מסעדות כשרות! ושוב, לא נורא אבל לא מרגש. מה שכן, גם אני מצטרפת להמלצות להגיע ל Cafe New York, אכן מדובר בבית קפה מהמפוארים שראיתי, מוזיקה חיה וגם העוגות היו תאווה לעיניים ולחיך. עוד בית קפה שהוא מוסד בבודפשט הוא Gerbeaud והמיקום שלו נוח: בכיכר שבתחילת המדרחוב, אז אין לכם תירוץ! שבו לחתיכת עוגת דובוש! מקום אחרון עליו אמליץ הוא לארוחת בוקר, ארוחה קלה או סתם מאפה לדרך: A table ! Boulangerie – Pâtisserie מתברר שיש להם מספר מיקומים, ארוחת בוקר של ביצים עלומות היתה מעולה והבגט קיבל אישור של צרפתייה אותנטית 🙂 .

חיי לילה
למעוניינים יש בבודפשט חיי לילה סוערים למדי שלפעמים המשיכו גם לתוך היום למחרת… אגב, כמות מסיבות הרווקים/רווקות שראינו הייתה מגוחכת.

הקיצר, בודפשט מתאימה גם לגיחה זריזה וגם לחופשה רגועה מאד של כמה ימים. וכמו שאמרתי, מדובר על עיר יפה, נחמדה ונעימה, אבל לא מרגשת, ואתם יודעים מה? אולי באיזשהו מקום לא יזיק לכולנו להרגע ולהתרגש קצת פחות…

 

 

 

מדריך טיולים – תאילנד: קו לנטה, או נאנג וקאו לק. חלק ב'

שוב שלום לכם! אז בפוסט האחרון היינו בקו לנטה, ועכשיו הגיע הזמן להמשיך את הטיול, הוא רק משתפר תאמינו לי….

או נאנג

או נאנג היא עיירת נופש במחוז קראבי, היא יחסית קטנה (לידה העיירה קראבי נראית כמו עיר גדולה), אבל היא בהחלט שוקקת חיים, במיוחד לבאים מקו לנטה. באו נאנג לא צריך מכונית, הכל מרוכז. מרכז העיירה מעוצב בצורת T הפוכה: רחוב אחד מקביל לחוף הים וממנו יוצא רחוב מרכזי נוסף. רצועת החוף די ארוכה אך מעט צרה. כל מה שתצטרכו נמצא ברחובות הראשיים שציינתי, אז תבחרו מלון בהתאם. ואם כבר מדברים…

לינה

אנחנו לנו ב Krabi Resort והיה תענוג…. החדרים היו ברמה גבוהה, שני מתחמי בריכה שמבטיחים מספיק מקום לכולם, שירות טוב בקבלה, ארוחת בוקר מצויינת והמיקום טוב: מצד אחד המלון נמצא בקצה של רצועת החוף של או נאנג, אז לא מגיעים לשם הרבה אנשים רנדומליים להתנחל ומצד שני הוא עדיין במרכז העיירה וממש על החוף.

מה עושים שם?

כמו בכל חור בתאילנד, כולם מחלטרים גם כמדריכי טיולים, אשכרה כל חנות וכל מכון מסאז' גם מנהלים משרד לאטרקציות המקומיות… חופים, איים, כרישים, שנירקול ומה לא… כאמור, הפעם בחרנו בחופשה לאמבות, אז עצם המחשבה של בכלל לעשות משהו אקטיבי הטרידה אותנו. אבל מסאז' זה תמיד בילוי מועדף 🙂 .

20170217_135716

אחרי כמה ימים בתאילנד, כל מה שאני יכולה לחשוב כשאני רואה כל דג שהוא זה: "נאם"

קניות

אז כמובן שהרחובות הראשיים של או נאנג משובצים חנויות שימכרו לכם את כל מה שמוכרים לכם בכל מקום בתאילנד: חולצות טי שירט לערסים, שמלות וואן סייז לפוסטמות שיכולות ללבוש אותן (סליחה על המרמור, זה לא אישי, גם אני קניתי אחת, אבל עלי זה טוניקה), מזכרות שאף אחד לא באמת שמח לקבל וכו'…
חוץ מזה, יציעו לכם כל אותם משרדי אטרקציות הסעה לשוק של קראבי שפתוח בסופי שבוע בערב. עוד דרך להגיע לשם היא כמובן באוטובוס או אם יש לכם אוטו זו גם אפשרות, אבל במקרה הזה תצטרכו קצת עצבי ברזל, הרחובות שקרובים לשוק מאד עמוסים, מצד שני אם נהגתם פעם בתל אביב אז אתם מתורגלים. מהשוק עצמו לא התלהבתי, האמת שהיה לי קלאוסטרופובי למדי. נכון שלא מדובר בשוק ממש קטן, אך כל הדוכנים ממוקמים בצפיפות וכל התיירים מכל האיזור מגיעים לשם… מבחינתי אפשר לוותר, גם ככה אין שם הרבה דברים שלא תמצאו בכל מקום אחר (אבל הם כן יהיו בזול).

אוכל

עצה ראשונה: אל תלכו למסעדה שמציגה בגאווה את דגל פינלנד. זה אומר שהם הנמיכו את הסטנדרטים שלהם שיתאימו לקהל הפיני (ואלוהים אדירים כמה פינים יש באו נאנג! זו פלישה בקנה מידה צבאי): המנות היו קטנות ולא מרשימות בטעמן והשירות היה איטי. אז לאן כן ללכת?
הרבה מקומות יציעו לכם ארוחת ערב בסגנון All you can eat buffet, שהאמת זה ממש כיף, אולי לא כל ערב כי אנחנו לא אווזים לפואה גרה, אבל ערב אחד של התפטמות זה כיף. אנחנו אכלנו ב Aonang Buffet ונהננו מאד.
ממש ממול אליהם הייתה עוד מסעדה שעליה אני ממליצה ברגשות מעורבים. שמה הוא Thailandia. העיצוב והאווירה נחמדים ממש (כמו לשבת בג'ונגל!), אבל במקרה שלנו השירות לא היה מוצלח והאוכל האמת לא התעלה על מקומות אחרים, עדיין טעים אבל אכלתי יותר טוב.
המקום האחרון, שעליו אני כן ממליצה בתקיפות הוא Divers Inn Steak House. פעם ראשונה נכנסנו כי ראינו שהם מגישים בירות בלגיות ולחצי השני שלי קצת נמאס מ-chang. אני הזמנתי פאי תפוחים שהיה טעים מאד! אז ראינו בשולחן ליד שמישהו הזמין ספייריבס שנראו מעולה! שיחה קצרה עם בעל המקום הנחמד שהסביר איך הם מכינים את הספייריבס גרמה לנו לחזור למחרת לארוחת צהריים: ספייריבס כמובן לחצי השני, ואני הזמנתי חזה ברווז ברוטב תפוזים שהיה משגע! ואפילו המלצרית עמדה לידי כשחתכתי אותו ווידאה שהוא עשוי לשביעות רצוני! חוץ מזה היה בר סלטים עם ביצי שליו קשות וסלט תפוחי אדמה טעים טעים. לקינוח הזמנתי פונדנט שוקולד שהיה שווה את ההמתנה הארוכה.

חיי לילה

אז לעומת קו לנטה, כאן החנויות נסגרות יותר לקראת 11 בלילה, אבל פה יש מגוון עצום של ברים ומסיבות אל תוך הלילה. בנוסף, המון ברים ומסעדות מציעים הופעות חיות שזה תמיד כיף.

קאו לק

קאו לאק הוא איזור שבו כמה כפרים קטנים המחוברים בכביש אחד המקביל לחוף (אבל לא על החוף…), אז שוב תמצאו איזורים עם יותר ריכוז חנויות ומסעדות ואיזורים עם פחות, שוב אוטו היה נוח למדי, מצד שני בקושי יצאנו מהמלון, אבל עוד על זה מיד…
קאו לק אגב היה האיזור שספג את הפגיעה הקשה והקטלנית ביותר בצונאמי של 2004. תוכלו למצוא מספר "מוזיאונים" המוקדשים לצונאמי, שם תוכלו לקרוא מידע ולראות תמונות וסרטים המתעדים את הקטסטרופה. אחד ה"מוניומנטים" המקומיים הוא סירת המשטרה שהגל העצום סחף מספר קילומטרים לתוך היבשה והיא נשארה שם עד היום. אגב הסרט The Impossible מתרחש בקאו לק וחלקים רבים ממנו אף צולמו שם בעזרת המקומיים כניצבים. סרט טוב ושווה צפייה למקרה וטרם עשיתם זאת.

לינה

אין על המלון שהיינו בו. נשבעת זה אחד המקומות היותר טובים שהייתי בהם, שמו Beyond Resort, ואתם יודעים למה הוא היה כל כך טוב? הוא למבוגרים בלבד! אז אם אתם משום מה מתעקשים לנסוע עם הילדים, תמצאו מקום אחר… אבל אם אתם חכמים, זה המקום בשבילכם… נתחיל מזה שהמקום יפיפה ופסטורלי, החוף הצמוד שקט והיה הכי טוב בטיול הזה, פשוט מושלם (הרבה צדפים וקונכיות יפות). happy hour פעמיים ביום, בריכה גדולה עם המון כיסאות, ג'קוזי (כזה אמיתי, כי אין ילדים שצריך לחשוש לבטחונם), ארוחת בוקר טובה, שקט, לא יכולה להדגיש כמה שקט… וכמה פעמים בשבוע (אני קצת לא מאמינה שאני ממליצה על זה, אני מרגישה זקנה) המלון מארגן ארוחת ערב בסגנון בופה עם הופעת ריקודים ושירה, בלילה שעזבנו היתה גם טעימת יינות…

20170218_173756

שעה שמחה בהחלט!

אוכל

אז מלבד המסעדה של המלון שסך הכל היתה חוויה מוצלחת (אם כי גריאטרית), אם תלכו מהמלון על החוף תמצאו מסעדות קטנות וביתיות יותר או פחות. אני ממליצה ללכת על המסעדות שהיו מצפון למלון, היו יותר טובות… הכי כיף היה לאכול דג טרי במסעדה כזו עם נוף לים ובריזה בשעות הצהריים החמות. אבל האוכל הכי מגניב וטעים היה בשוק של קאו לק…

שוק

השוק של קאו לק פתוח בימי ב', ד' ובשבתות החל מאחרי הצהריים, חלק מהדוכנים נסגרים כבר בסביבות שמונה בערב וחלק ישארו פתוחים אפילו עד 10 בלילה, לפי המצב רוח שלהם. לעומת השוק של קראבי, פה מדובר בשוק מרווח ונעים מאד להליכה, וכשכיף להסתובב, אז כיף גם לקנות, גם אם זה שוב אותם דברים כמו בכל מקום.
אבל ההיי לייט של השוק מבחינתי היה האוכל… בשוק יש כמה מסעדות עם סגנון מיוחד: אתה מקבל צלחת ומלקחיים ובוחר מהתצוגה שמולך מה אתה רוצה לאכול: שיפודי סטאיי, שניצל, אגרול, ספייריבס, שרימפס ועוד חיות ים, שיפודי עוף וחזיר ברוטב ברביקיו… אתה ממלא את הצלחת ומגיש להם לצלייה וטיגון ומקבל את מה שלקחת לשולחן עם רוטב בוטנים ורוטב צ'ילי. עשינו כמה סיבובים כאלה… נאמי!

20170222_203950

ואם אתם חושבים שהיא מחייכת אז חבל שאתם לא רואים אותי…

מה עוד עושים שם?

בקצה הדרומי של קאו לק ישנה שמורת Khao Lak-Lam Ru שבה יש מסלול הליכה שלקח לנו בערך שעתיים לעבור. פה מדובר מסלול טבעי ולא סלול אז נעלי הליכה נוחות זה מומלץ, מלבד זאת המסלול היה מוצל ברובו וצמוד לחוף (אז הבריזה מסייעת להליכה). לאורך הדרך תמצאו שלטי מידע שהיו יותר מצחיקים מאינפורמטיביים אחרי שגוגל טרנסלייט עשה בהם שמות.
לקראת סוף המסלול תגיעו לחוף שנקרא Small Sandy Beach ושמו הולם אותו מאד, הוא אכן חולי ואכן קטן, אז עלול להיות צפוף בשעות מסוימות. שם גם תמצאו מסעדונת קטנה שתוכלו לקנות בה גלידה מרעננת ושתיה, אך לא אלכוהול! אם אתם רוצים להגיע רק לחוף ולא לעבור את כל המסלול פשוט תדאגו להגיע לכניסה השניה (הדרומית יותר) שהיא קרובה לחוף וההליכה בה קלה. בין שתי הכניסות לפארק אגב יש מתחם אומגות שעשה רושם מקצועי, לא ניסיתי אבל לא הייתי פוסלת.

IMG_7785

מגדלי אבנים בשמורה בקאו לק – הוסיפו אחד משלכם!

המלצה אחרונה: אם אתם אכן במלון שהמלצתי עליו, תלכו קצת צפונה על החוף ותגיעו ל Apissara Massage, כל פעם כשעשינו שם מסאז', וזה בערך חמש פעמים, הוא היה מעולה (אולי תתפלאו אבל ישנם מקומות שנופלים בהם על מסאז'יסטית שמחפפת). תזהו את המקום לפי המנהלת שחובשת לראשה זר פרחים.

זהו, אני סיימתי. את הלילות האחרונים שהיו לנו היינו בבנגקוק ב-Mandarin Hotel, מלון טוב במרחק עשר דקות הליכה משוק הלילה של הפטפונג. מלון ארבעה כוכבים קלאסי שהיינו מרוצים ממנו. החיסרון היחיד הוא שהבריכה מוקפת בניינים ולכן אין בה כמעט שמש. אז שוב אגיד תודה רבה לרביב ולשאר העובדים ב-D2U ששוב הצליחו לתכנן לנו חופשה שקלעה בול למה שרצינו… היה תענוג!

מדריך טיולים – תאילנד: קו לנטה, או נאנג וקאו לק. חלק א'

פרולוג

אין מה לעשות, כשרוצים באמת להתפנק הולכים לתאילנד. נכון שהיללתי את ויטנאם: האנשים, האוכל… אבל כשרוצים לשכב על החוף עם ספר טוב, להושיט יד ולקבל קוקטייל ממלצר חביב – תאילנד. בנוסף, נראה שהושלמה הטרנספורמציה שלנו לפינים, שתאילנד היא יעד מספר אחד בשבילהם (ישראל אגב לא הרבה אחרי).

אז כרגיל הטיול מתחיל בשיחת טלפון לרביב מ-D2U שעוזר לנו לתכנן מסלול בהתאם לצרכינו:
בטן בבוקר, גב אחרי צהריים וביניהם ארוחה של דג טרי, והפעם רצינו להיות בצד המערבי (כי בצד המזרחי היינו פעם קודמת). רביב הציע את המסלול שבכותרת לעיל. ולגבי התניידות ממקום למקום:

"תשכרו אוטו" אומר לי רביב.
"השמש התאילנדית טיגנה לך את הראש רביב? מה זאת אומרת לשכור אוטו? איך אני אמורה לנהוג בתאילנד???" אני מזדעזעת.
"שלי, את מכירה אותי, אני בקושי נוהג {רביב חי בבנגקוק, שם באמת משוגע מי שנוהג}, אבל את המסלול הזה אפילו אני עשיתי עם אוטו. אתם תהיו בסדר, אל תדאגי".
אתם יודעים מה? הוא צדק. נתחיל מהעובדה שניתן לשכור אוטו בתאילנד במחיר זול למדי, כל עוד מזמינים מספיק מוקדם, אנחנו השתמשנו באתר הזה. נמשיך בזה שסך הכל הדרכים נוחות (תשמעו, לפעמים אפילו יותר טובות משל פינלנד) ויחסית פשוט להתמצא. הפלוס האחרון הוא שבמקרים מסויימים זו פשוט הדרך ההגיונית היחידה להתנייד, אבל עוד על זה בהמשך.

אבל קודם קצת על הטיסה לתאילנד. הפעם, כדי לחסוך בהוצאות, בחרנו בטיסה לא מאד ישירה… שתי עצירות ביניים ליתר דיוק… אבל זכינו לטוס באחת החברות הטובות בעולם: קתאי פסיפיק. החברה ממש לאחרונה פתחה קו לישראל, אני ממליצה בחום לטוס איתם. נכון שזו לא תהיה טיסה ישירה כמו עם אל על, אבל היתרון זה שלא תטוסו עם אל על. חוויית הטיסה היתה נהדרת, מערכת בידור עם מסך מגע (ואם אתם חובבי קולנוע אסייתי צפוי לכם תענוג במיוחד), השירות מעולה, אפילו האוכל היה טוב לפחות כמו בכמה מסעדות פיניות! בתחילת הטיסה קיבלנו תפריט שפירט את אפשרויות האוכל שלנו לטיסה זו, כולל גלידה של האגן דאז 🙂 וכמובן עוד אוכל ונשנושים כמה שרוצים לאורך כל הטיסה. עוד יתרון הוא שאת עצירת הביניים תעשו בנמל התעופה של הונג קונג. נכון שזה נשמע מוזר שאני מציינת את זה כפלוס, אבל אין ספק שזה אחד משדות התעופה הטובים שהייתי בהם! המון אפשרויות אוכל וקניות מגוונות, המון מקומות ישיבה (יש שדות תעופה מאותגרים בנושא), המון עמדות למים קרים ואפילו חמים בשביל תה או מנה חמה (בכל זאת אתם בסין), פינת ילדים והכי חשוב: נקי נקי נקי. ושלא תחשבו שהסינים נחים על שמריהם, כשנחתנו פנו אלינו שתי סיניות חביבות וביקשו שנענה על שאלון: כיצד שדה התעופה יכול להשתפר, מה חסר בו? לא מצאנו שום דבר לכתוב להן, אבל הן נתנו לנו קיטקט בכל זאת 🙂 .

בעידן הסמארטפונים כשלא ניתן לעבור חצי שעה בלי חיבור אינטרנט, הדבר הראשון שעושים כשנוחתים בבנגקוק הוא כרטיס סים. כבר בשדה יהיו לכם עמדות של חברות הסלולר המקומיות שיציעו לכם כרטיסי סים עם אינטרנט ללא הגבלה לתקופה מוגבלת, כמו שמציעה החברה הזו . במקרה שלנו האינטרנט היה גם הכרחי בשביל להפעיל את ה-GPS שישמש אותנו בנהיגה.

אז אחרי המון טיסות בינלאומיות ופנימיות נחתנו סוף סוף בשדה התעופה של קרבי שהוא האידאלי למסלול זה (יש גם בפוקט אבל אם אתם רוצים לשלב במסלול את קו לנטה אז הוא קצת רחוק). מהשדה לקחנו את הרכב השכור שלנו ויצאנו עם ה-GPS יד ביד לדרך. אגב למקרה ששכחתם, בתאילנד נוהגים בצד שמאל… אכן עוד משהו שאני יכולה למחוק מה-Bucket list שלי… לכן אני מציעה לכם לקחת אוטו אוטומטי ולא ידני, יש לכם מספיק דברים לנסות להתרכז בהם גם בלי הקלאץ' וההילוכים.

קו לנטה

לאי נחמד זה כרגע עדיין צריך להגיע במעבורת, החדשות הטובות הן שהאישור להקמת הגשר כבר ניתן, אז זה רק עניין של איזה עשור עד שזה יבנה… נקודת היציאה של המעבורת נקראת Hua Hin Pier ותדירות המעבורת די רציפה, אז כנראה תצטרו לחכות ממוצע של כעשרים דקות. המחיר הוא 100 בהט לרכב ו-10 בהט לבן אדם.
קו לנטה זה בעצם שני איים המחוברים בגשר: קו לנטה נוי  ו-קו לנטה יאי. הראשון אינו תיירותי והוא מציע רק סיורים כדי לראות את דרך חייהם של המקומיים. הדעה שלי: אתם רוצים לראות תאילנדים עובדים בשדה? סעו לערבה. האי השני הוא האי בו תישנו, תאכלו ותרבצו על החוף.
אגב מקומיים, בערך 90% מתושבי האי מוסלמים. הדרך היחידה שזה ישפיע עליכם זה שברוב המקומות לא יגישו חזיר וכשיגישו בירה אולי לא יתנו לכם כוס. נראה לי תסתדרו…
קו לנטה בנויה במקבצים: כפרים ורצועות חוף עם אתרי נופש, חנויות ומסעדות שבין לבין אין כלום. משמע, אם אתם לא רוצים להשתעמם למוות באותה רצועת חוף קטנה, אתם צריכים להיות ניידים. טוקטוק הוא תמיד אפשרי, אבל למען האמת זה לא כלכלי ולא ממוזג, פה היתרון של האוטו באמת בא לידי ביטוי. המציאות היא שרוב האנשים בקו לנטה (ובתאילנד בכלל) שוכרים אופנוע. אני לא מרגישה בנוח להמליץ על כך, מדובר בכלי תחבורה לא בטיחותי בעליל שתנהגו בו על כבישים רעועים, מתפתלים וצרים תוך ניווט בין מאות נהגים גרועים מאד וקופים וחיות אחרות. ראיתי כמה וכמה אנשים שחצי הגוף שלהם חבוש כולו… על אחריותכם. אגב, אם אתם לוקחים אוטו ואתם יותר משני אנשים, אולי כדאי להשקיע ברכב 4X4 שהמנוע שלו מתמודד טוב יותר בכביש מתפורר והררי.

IMG_7664

והוא עדיין נוהג יותר טוב מרוב התאילנדים…

 

אוכל

כמעט כל המסעדות בקו לנטה (ושוב, בתאילנד בכלל) מציעות את אותו התפריט. אין ספק שאם אתם רוצים אוכל תאילנדי טוב עדיף לבחור במסעדה כמה שיותר קטנה וכמה שיותר עממית. אבל אני אמליץ על מסעדה אחת לאוכל שאינו תאילנדי: Red Snapper. המסעדה פתוחה משעות הצהריים ומציעה טאפאס, החל מחמש בערב מוצע גם תפריט הערב, והאוכל טוב, ממש טוב! מדובר במנות מתוחכמות עם נגיעות מכל העולם. אנחנו אכלנו שם בוולנטיינ'ס ובמזל הסכימו לשמור לנו מקום, אני לא יודעת אם כל ערב זה ככה אז אני ממליצה להזמין מקום מראש בכל מקרה. גם השירות היה מעולה והחתולה חמודה.

מה עושים שם?

חוץ מלהתהפך מהגב לבטן? אם בא לכם לחלץ עצמות אז תמיד תוכלו למצוא סיורים שונים ומשונים, לימודי בישול, צלילות, מפלים, מערות…. אנחנו רק ביקרנו בשמורה בקצה הדרומי של האי. הדרך לשם תלולה ומתפתלת מאד אז זהירות בנהיגה. השמורה עצמה חמודה, יש חוף נחמד וגם מסלול הליכה של קצת יותר משני קילומטר לתוך היער. המסלול סלול אך הררי, אבל סך הכל כל אחד יוכל לעבור אותו. המון קופים מסתובבים במקום ותוקפים אנשים עם אוכל, ראו הוזהרתם. כניסה לשמורה עולה 200 בהט, תשלום נוסף לרכב.

IMG_7678

אחרי הליכה במסלול, אתם תרצו להכנס למים האלה

שוק

אני לא בטוחה, אבל נראה לי שיש שוק נוסף כלשהו שפספסנו. אנחנו קיבלנו הנחיות מעובדי המלון להגיע לשוק שכל יום נמצא במקום אחר באי, מדובר על שוק מאד קטן ויותר למקומיים. הפלוס הוא שזה הביא הזדמנות לאכול אוכל מעניין, כמו לחמניות מאודות ממולאות במלית טארו! נאמי!

חיי לילה

 תוכלו למצוא פה ושם ברים באווירה רגועה שפתוחים עד שעות יותר מאוחרות, אבל בגדול אחרי 10 בלילה הדבר היחידי שפתוח הוא ה- 7/11. חוץ מזה בכל מקום בתאילנד תוכלו למצוא חוף עם מסיבת פול מון אם רק תחפשו.

כל מידע נוסף שאתם רוצים בנוגע לקו לנטה תוכלו למצוא במדריך היעיל ביותר הזה Koh Lanta Pocket Guide, בין אם בגרסת האון ליין ובין אם תמצאו את הספר במלון.

עברית hard kieli

אני לא בטוחה שהמוח האנושי נועד לבצע את הפעולות שאני דורשת ממנו בימים טרופים אלו. אני חושדת שאם אני אנסה לקבל עליו refund יגידו לי בחנות: "סליחה, אבל השתמשת בו בניגוד להוראות היצרן, את לא אמורה לשים בהגדרות השפה שלוש שפות שונות".
אז אם הבנתם לאן אני חותרת, אני כרגע נאלצת לנווט בים החיים שלי באמצעות שלוש שפות: עברית (מה לעשות, נולדתי בישראל), אנגלית (מה לעשות, זו עדיין השפה מהשימושיות בעולם) ופינית (מה לעשות, משום מה הפינים האלה מתעקשים שזו באמת שפה).

אתן לכם דוגמה ליום בחיי….
בבוקר אני הולכת לבית הספר בו אני רוכשת בימים אלו את מקצוע האפייה,  וזה אגב נושא לפוסט נפרד, שם כולם מתעקשים לדבר רק פינית. חלקם אגב יודעים אנגלית, אבל היחס של הפינים לאנגלית הוא בעיקר גדוש חרדה. קרה לי אגב כבר כמה פעמים שהלכתי לחנות כלשהי וכששאלתי את המוכרת אם היא מדברת אנגלית היא התחילה לבכות והתפטרה בו במקום. סתם, זה לא נכון, אבל הם כן נהיים אדומים, מזיעים ורועדים קצת.
אז בבית הספר המורה מתעקשת לדבר פינית ולצערי גם מתעקשת לתת לי את המבחנים, כמו לכולם, בפינית. מזלי אני ציירת לא רעה וכשחסרה לי מילה אני פשוט מציירת במקום. נראה אתכם מציירים את המילה "קיפול".
גם חברי ללימודים מתעקשים לדבר בפינית, פה אגב באים לידי ביטוי כישורי הפנטומימה והמשחק שלי. אני חייבת להתוודות שהכי קשה לי כשאני לא מבינה את ה-small talk, הם כולם מרכלים להם בחדר המנוחה ואני בנתיים יושבת בצד ומפתחת פרנויה.
אחרי הצהריים אני בבית, מדברת עם משפחה, חברים, הכלב ועם החצי השני בעברית.
בימי חמישי בערב, אני הולכת ל"מתנ"ס" המקומי ושם אני מלמדת עברית…. באנגלית… לפינים….
אתם לא תאמינו (גם אני לא האמנתי), כמה פינים דוברי אנגלית שרוצים ללמוד עברית יש בחור הקטן והמושתן שאני כרגע גרה בו. אבל הם קיימים ואני מלמדת אותם. מי היה מאמין שהתואר שלי בחינוך מיוחד באמת יביא לי תועלת? אבל אני חושבת שחינוך מיוחד הולם ללימודי העברית, כי מי שרוצה ללמוד עברית הוא כנראה "מיוחד"….
אגב, כשמתחילים ללמד עברית פתאום שמים לב עד כמה העברית היומיומית שלנו היא מלאת טעויות. ואתם יודעים מה? אני צוחקת על הפינית, אבל אולי אין לי זכות, עברית היא שפה איומה ואני מצדיעה ומודה לתלמידים שלי שאשכרה משלמים לי כדי ללמוד אותה.

כמובן שהזיגזוג התמידי בין שלוש השפות גורם לתופעות לוואי מטרידות, כשהעיקרית והמטרידה מביניהן היא שהרמה שלי בכל שלושת השפות מדרדרת. זה אולי נשמע מופרך, אבל אני בהחלט מרגישה ככה. אני מוצאת את עצמי מגמגמת ומתקשה למצוא את המילה הנכונה, לא משנה באיזו שפה אני מדברת, אפילו עברית.
להלן עוד אנקדוטה שתוכיח לכם את חומרת המצב: ישבתי בסלון עם החצי השני ורציתי שיעביר לי את שלט הטלויזיה, אבל לא יכולתי לבקש כי לא זכרתי איך אומרים בפינית שלט. אז ישבתי שם, נשבעת בכל היקר לי, ובמשך חצי דקה ניסיתי להזכר איך אומרים בפינית את המילה שלט כדי לבקש מבעלי דובר העברית שיעביר לי את השלט.
ומקרה זה הוא רק אחד מיני רבים, כמו שבבית הספר קוראים לי ואני עונה בעברית "מה?". כבר איימתי על חברי ללימודים שיום אחד אני פשוט אתחיל לדבר עברית והם יצטרכו לנסות להתמודד.

התיאוריה שלי היא שאחרי שלוש שנים בפינלנד המוח שלי הפך לסוציאליסט, העובדה שרמת הפינית שלי לא שווה לרמתם של שתי השפות האחרות מטרידה את מנוחתו ולכן הוא החליט לאזן את עצמו ופשוט לגרוע משתי השפות החזקות…. הבעיה שהוא שכח לחזק את הפינית… אז אולי הוא בעצם ביבי.

מדריך טיולים – רומא

התאהבתי. איך אפשר שלא? רומא היא העיר המושלמת בשבילי: בכל רחוב ברומא יש פיצה, ג'לטו וכנסייה מהממת. ברומא ישנה אווירה שונה מכל מקום אחר שהייתי בו, זוגות האוהבים המתמזמזים בכל פינת רחוב יוצרים אווירה רומנטית מצד אחד, וחבורות של נזירות ונחילים של כמרים משרים אווירת קדושה מצד שני. בנוסף, כל העיר סך הכל שמורה היטב ונקייה למדי, אז אפשר להגיד שהתפאורה של הטיול שלכם מוכנה 🙂 לעומת נגיד, ברלין, שממנה קצת התאכזבתי.

img_7402

התניידות

אם קראתם אפילו מדריך אחד שכתבתי אתם כבר יודעים: הכי כיף ללכת ברגל. כמו שכבר אמרתי, הבניינים ברומא שמורים במצב טוב אז ההליכה מאפשרת להינות מהם בצורה מיטבית. ואם אתם בענייני כנסיות אז הליכה ברגל מאפשרת לכם להכנס באופן ספונטני לכל כנסיה שנקרית בדרככם (ויש המון כאלה). ככה במקרה מצאתי את הכנסיה האהובה עלי ברומא: כנסיית Gesù.
אבל אם יש לכם רק מעט כוחות ואתם רוצים לשמור אותם… לפי מה שאני ראיתי מערכת האוטובוסים די פשוטה להבנה, אבל שמתי לב שקוים מסויימים בשעות מסויימות יהפכו אתכם לסרדינים. אזהרה: אל תעלו על אוטובוס תיירים!!! לפני שנים כשטיילתי בלונדון השתמשתי באוטובוס שכזה והחוויה היתה סבירה. ניסיתי לשחזר את ההצלחה היחסית ברומא, ואוי ואבוי…. לאוטובוס התיירים ברומא יש מעט מאד תחנות, באחת התחנות האוטובוס עצר ל-20 דקות! ישבנו באוטובוס בלי מזגן וצפוף למשך 20 דקות!!! ההתנהלות של הצוות גם מאד מסורבלת, היה שלב שמוכרת הכרטיסים בכניסה לאוטובוס כל כך הסתבכה שבנתיים הגיעו שני אוטובוסים אחרים. אז שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם. כאשר מזג האוויר דרש (מבול סוחף או שרב כבד), עלינו על מונית, אבל כל פעם כשעשינו זאת הרגשנו כאילו הנהג מנצל אותנו בדרך כמו או אחרת (נוסע בדרך ארוכה יותר, הפעיל מונה עוד לפני שנכנסנו למונית…), אז למרות שהמחיר לא תמיד גבוה, ממליצה לצמצם. הטרנד הנוכחי אגב הוא סיורי סגווי, אופניים לעומת זאת פחות תמצאו, הן לא כלי מומלץ ברומא.

לינה

בשמחה אמליץ לכם על המלון שאנחנו ישנו בו Starhotels Michelangelo, המיקום מעולה למי שרואה את עצמו מקדיש הרבה זמן לותיקן והצוות היה אדיב ועשה הכל תמיד מעל ומעבר. אבל תג המחיר לא נמוך… מצד שני כל המלונות ברומא לא ממש זולים…

אוכל

תודו שחיכיתם לקטגוריה הזו… גם אני 😛  . אז ככה, בעיר עם אינפלציה של מסעדות קשה לי להאמין שאני מצאתי את המסעדות הטובות ביותר ברומא. השמועה אומרת שהמסעדות הביתיות עם האוכל האיטלקי האמיתי לא נקראות ristorante אלא trattoria, הבעיה שבעלי מסעדות עלו על השמועה הזו ועכשיו תמצאו מסעדות שמתחזות ל-trattoria, אז הסממן הזה כבר לא ממש רלוונטי. אבל למרות זאת אמליץ על שתי טרטוריות…
הראשונה נמצאת קרוב מאד למלון עליו המלצתי (ולכן גם קרובה לותיקן) ושמה Perdincibacco בכתובת Via delle Fornaci, 5: אכלנו ברומא שלוש פיצות וכאן היתה הטובה מביניהם. גם הפסטה היתה נהדרת, ניכר שהיה שימוש בחומרי גלם טובים. חוץ מהאוכל אציין לטובה את המחירים שהיו נוחים ואת העובדה שאם תגיעו לכוס יין מאוחר בערב אולי תפגשו את הכלב של הבעלים, לברדור שוקולד בשם ברונו, שנהנה להפגין חיבה ולחפש שאריות מתחת לשולחן.
הטרטוריה השניה היתה ממש ליד כיכר ונציה ונקראת All Ara Coeli וניכר בה שהמטבח הוא עדיין ביתי, עם לזניה שמוגשת חצי מפורקת (ככה זה לזניה, יותר מכוערת יותר טעימה) והחצי השני שלי אכל מנת פסטה עם דג ברוטב עגבניות שהחזיר אותו למטבח הטרופוליטאי של סבתא שלו (נו, קפיצה קטנה מעל לים). גם הטירמיסו היה מוצלח. הדבר המעצבן היחידי היה (ובזה נתקלנו בכמה מסעדות ברומא) שהוגש לנו לחם לשולחן מבלי שהזמנו, אבל בכל זאת חוייבנו עליו.
אבל אם בחופשה רומנטית ומפנקת עסקינן, אז אמליץ גם על Al Ceppo, זו כבר מסעדה בקליבר אחר… למנה ראשונה התכבדנו ב"מילפיי פרחי דלעת במילוי מוצרלת בפאלו וקונפי עגבניות", והחצי השני עם חזה ברווז ופואה גרה. למנה עיקרית קיבלתי דג שאודה בתוך כיסון בצק (ונפתח לעיני בשולחן) עם פירה סגול ובעלי היקר התענג על שקדי עגל שנמסו בפה על מצע של משהו צהוב (לא זוכרת מה אבל היה מעולה). קינוח היה מעין בלוק שוקולדי עם קולי פטל (נחמד אבל לא מקורי). אם אתם קבוצה בקשו שולחן ליד הגריל שפתוח לעיני הזוללים.

ג'לטו

גלידה, או יותר נכון ג'לטו, ראויה לפסקה משל עצמה. סך הכל, כמעט כל ג'לטריה שתמצאו תגיש לכם גלידה טובה, אבל בשביל גלידה "טובה" לא באנו לאיטליה, באנו בשביל גלידה מהממת. אז במקרה הזה אני כן ממליצה לחפש המלצות, אבל יש לי הסתייגות… ברומא אכלתי בשלוש גלידריות (באחרונה פעמיים). הראשונה היתה מעולה, אני לא יכולה להמליץ עליה כי אין לי מושג מה שמה ואיפה היא נמצאת, קצת הלכנו לאיבוד והיא היתה שם כאואזיס במדבר… השניה היתה Venchi שקרובה למדרגות הספרדיות, אליה נכנסתי כי היא נראית יוקרתית ואיכותית והיה תור ארוך, אבל סך הכל היא היתה הכי פחות מוצלחת מבן השלוש, ציפיתי ליותר. אז אחרי הנפילה החלטתי ללכת על בטוח ואין יותר בטוח מאלוהים. הלכתי ל-Giolitti  שם נצפו אוכלים גלידה גם מישל אובמה וגם האפיפיור. אכן מדובר בגלידה איכותית, לא הספקתי לטעום משאר המטעמים שמכינים במקום, בהחלט יקרה פעם הבאה. אני ממליצה על גלידת הערמונים המסוכרים (Marron Glace) שלקחה את כל הטעמים האחרים בסיבוב.

אטרקציות

שלא תעיזו לוותר על מוזיאון הותיקן! ושלא תעיזו ללכת בלי לקנות כרטיס מראש… היה שם פשוט מדהים… כמות יצירות שהותיקן אסף (או החרים) לאורך מאות שנים היא מהממת, וכמובן הקפלה הסיסטינית. כל תמונה או פסל הכי שולי בותיקן היה מקבל מקום של מיצג ראשי במוזיאון אחר, שזו אגב רומא במשפט… למה אני מתכוונת? בכל רחבי רומא פזורות להן כנסיות או עיי חורבות, עכשיו ברומא אלו סתם "כנסיות שכונתיות" קטנות, או סתם "אבן פינה של מקדש" לאל כזה או אחר, בכל מקום אחר זו היתה אטרקציה מרכזית שתוזכר בכל מדריכי הטיולים. מדובר בעיר עם עושר בלתי נתפס של היסטוריה ואומנות.
כל אותם מקומות שצריך לראות כדי לסמן עליהם וי, אלו באמת מקומות שמצדיקים את ההתלהבות.. כיכר ונציה, הקולוסאום, מזרקת טרווי, הפנתאון, קרית הותיקן, פיאצה נבונה ועוד… כל המקומות הללו באמת עוצרים את הנשימה ביופיים. אבל תהיו מוכנים להשתמש במרפקים כדי לזוז ולהגן על התיק מכייסים.

img_7139

מזרקת טרווי – זרקו מטבע אחורנית כדי לחזור לבקר שוב ברומא (או לפחות לממן משכורת של עובד נקיון), לי זה עבד!

חוץ ממוזיאון הותיקן גם אמליץ על המוזיאונים הקפיטוליניים שגם שם אוסף מסחרר של פסלים עתיקים. המוזיאון הזה גם הרבה יותר שקט ורגוע לעומת מוזאון הותיקן שדחוס באנשים עד שלא נותר לך אלא לפתח קלסטרופוביה. משם גם תוכלו לקבל מבט על של מתחם הפורום, שער טיטוס ועוד… בפעם השניה ברומא נכנסתי אל המתחם ובסופו של דבר התרשמתי שבעיקר רואים ערימות של אבנים שפעם היו משהו מעניין. יצא לנו לצותת טיפה לקבוצות עם מדריך, וזה בהחלט הרבה יותר מעניין. אם יש מדריך טוב הוא יצליח להביא לחיים את כל האבנים העצובות ששוכבות סביב ובאמת ללמד אתכם משהו חדש.
הקולוסאום מבחינתי הוא גם משהו לעשות בפעם השניה ברומא, כי הוא לא ריגש אותי במיוחד, אז אליו הייתי ממליצה ללכת אם כבר סיימתם את כל האטרקציות האחרות ואתם רוצים לסמן וי. אגב, הכרטיס לקולוסאום (כמו גם למוזיאון הותיקן) הוא לשעה מסויימת, אז תכננו את הלו"ז בהתאם.
אגב אם יוצא לכם להיות ברומא ביום ראשון, אני ממליצה ללכת למיסה של יום ראשון בותיקן (בתנאי שהאפיפיור בבית), כנסו, תעשו בוק קטן לאפיפיור ואז תלכו לטפס על גג הבזיליקה כשכולם בפנים עוד מתפללים, בשביל לקבל תצפית על רומא. טיפ קטן: יציעו לכם לשלם 2 יורו יותר בכניסה ולהשתמש במעלית, אבל האמת היא שהמעלית תעלה אתכם רק כ-200 מתוך ה-500 מדרגות, את השאר חייבים לטפס כמו כולם, ולא רק זה אלא שה-200 המדרגות הראשונות הן מאד קלות ומתונות…

img_7366

כנסיית פטר הקדוש, הכי קרוב לאלוהים (של הקתולים…)

מקום מומלץ אחרון הוא Largo di Torre Argentina, הריסות שכיום משמשות כמקום אחסון לחתולי רחוב, אם תרדו קצת במדרגות תמצאו את בית המחסה ושם תוכלו ללטף חתולים ולקנות משהו כשכל ההכנסות מגיעות לרווחת חתולי הרחוב של רומא (או פשוט לתרום בלי לקנות כלום).

קניות

רומא לא ידועה בחנויותיה, אבל עדיין אם תתהלכו תוכלו למצוא חנויות אטרקטיביות. ואם הכסף נשפך לכם מהכיסים אז בקרבת המדרגות הספרדיות תמצאו את השמות הכי נחשבים, אלו שאני קונה רק חיקויים שלהם בתאילנד. במקרה ובא לכם לקנות פסטה בצורת בולבול תמצאו המון חנויות ברחבי העיר ועוד פסטות גם בשדה התעופה. אבל בכל זאת מליץ על חנות אחת לדברי מאכל בגלל השירות:
Food & Liquid Market, שם תקבלו טעימה והסברים על המטעמים האיטלקיים כמו פטריית הכמהין והפסטו והמחירים שווי נפש.

זהו, אני אעצור את עצמי מלהמשיך, כולי מלאת קנאה מאלו מכם שמתכננים נסיעה בקרוב. אני יודעת שרומא היא מקום שאחזור אליו מתישהו, אבל היעד הבא באיטליה כנראה יהיה טוסקנה, יש למה לצפות (גם אם זה יהיה בעשור הבא)…

מדריך טיולים – ברלין

שוב אני נתקלת בבעיה לכתוב מדריך טיולים. כי בינינו, למי מכם אין חבר שגר בברלין ויכול לתת לכם המלצות יותר טובות ממני? בנוסף, כיעד פופולרי להחריד עבור ישראלים, ישנם מאות אתרים הכתובים בעברית צחה יותר או פחות אודות ברלין. אבל בגלל שאני חושבת שאני הכי מוצלחת וחכמה אני אכתוב בכל זאת… נתחיל?

תחבורה

עד שלא מגיעים לברלין ומתחילים להשתמש בתחבורה הציבורית שלה, לא מבינים באמת איך היא עובדת וכמה היא מופלאה. כהכנה לנסיעה חיפשנו מפות של הרכבת התחתית, והאמת? קצת נבהלנו. אבל כשהתחלנו להשתמש ברכבת הכל נהיה הגיוני.
ברלין מחולקת לשלוש טבעות: A,B,C. כנראה תהיו רק ב-A ו-B, ל-C אולי תגיעו אם אתם ממריאים או נוחתים משדה התעופה שונפלד (שהוא קטן ומעפן, Tegel הוא השדה המוצלח יותר). קנו כרטיס חופשי-יומי/שבועי ותוכלו לנסוע ולהתברבר בכל כלי הרכב הציבוריים (לא מוניות כמובן) כמה שתרצו. במיוחד אם אתם כמו החצי השני שלי שאוהב לעלות מהר על רכבת בלי לבדוק לאיזה כיוון היא נוסעת. כשתקנו כרטיס קחו גם מפה! מאד חשוב!
בברלין יש מספר דרכים להתנייד: אוטובוס, טראם (חשמלית) ורכבת. לעומת מדריכים קודמים שבהם יעצתי תמיד ללכת ברגל, הפעם אני נמנעת מלעשות כן: ברלין ענקית, אל תבזבזו זמן וכוח על הליכה, לא כשיש תחבורה ציבורית אמינה, תדירה (רכבת מגיעה כל חמש דקות בממוצע!) וזולה. אז אוטובוס וחשמלית זה טוב, אבל אנחנו נמנענו מהם משתי סיבות:
א. הם פועלים מעל האדמה,בכבישים רגילים, ונתונים לחסדי מצב התנועה. אני בטוחה שיש יעדים ושעות שבהם הנסיעה בהם תהיה יותר חסכונית בזמן, אז אם חברכם הברלינאי מכוון אתכם למקום כלשהו באמצעות אוטובוס או טראם הוא כנראה יודע… אבל…
ב. רכבת תחתית זה כיף! אוטובוס יש גם בירוחם, זה לא מרגש. באנו לחופשה, לחוויה!
אז בתחום הרכבות, בברלין פועלות שתי מערכות: U-Bahn  ו- S-Bahn. בהתחלה חשבתי ש ה-U זה רק רכבת שמתחת לאדמה (יענו under), אבל גם ה-U וגם ה-S נמצאות מתחת ומעל האדמה. אז מה ההבדל ביניהן? רכבות ה-S מגיעות גם לאיזורים יותר מרוחקים בברלין, לפרוורים, אז הן יותר הכלאה בין רכבת רגילה ורכבת תחתית. מה שעושה אותן יותר גדולות ומרווחות מאשר ה-U, אבל גם טיפה יותר איטיות. אבל שתי המערכות יהיו שימושיות, תלוי לאן צריך להגיע.

גיאוגרפיה

כמו לכולכם, גם לנו נאמר שהרובע ששווה להיות בו הוא רובע המיטה (Mitte). אז שאלנו את פקידת הקבלה במלון אם תוכל להצביע לנו על המפה איפה בדיוק הרובע הזה נמצא, היא נתנה לנו מבט מבולבל ופחות או יותר הצביעה על כל המפה… באופן כללי אחרי כמה שעות בברלין מקבלים את ההרגשה שברלין היא רובע בתוך המיטה ולא להיפך. האמת שאין ממש מה להסתכל על ברלין ברובעים, אלא על שכונות, בכל רובע תמצאו שכונות מגניבות יותר ופחות. לדוגמה ברובע קרויצברג נהנתי במיוחד להסתובב בשכונת bergmannkiez, המון מסעדות וחנויות קטנות. תחנת ה-U הקרובה היא Gneisenaustrsse (קו U7).
אגב אני ממש התאכזבתי שגיליתי שמזרח ברלין לא נראית כמו איזו לנינגרד… ברלין היא פשוט עיר, עם איזורים מודרניים יותר ומודרניים פחות, ואיזורים מטופחים יותר ואיזורים שהרבה פחות.

אטרקציות

אין לי מה לחדש לכם. הנסיעה הזו בשבילי הייתה לסמן וי על כל המקומות שכל מדריכי הטיולים אומרים שצריך ללכת אליהם: צ'ק פוינט צ'רלי, הרייכסטאג (רק מבחוץ, לא הלכתי לכנסת אז אין סיבה ללכת גם לשם), אלכסנדרפלאץ, הפארק של טִירגַארְטן ובו עמוד הנצחון (בבסיסו יש מוזיאון קטן וניתן לטפס עד למעלה, תביאו משאף), וכו' וכו'…

IMG_6941

העמוד נבנה לכבוד הניצחון על דנמרק… חכמה גדולה, אני מנצחת את דנמרק….

לאי המוזיאונים לא הלכנו כי התור הפחיד אותנו (חשבנו שגרמנים יותר יעילים מזה..), והאמת שכנראה לא מדובר על מוזיאונים ברמה של לונדון ופריז אז לא נורא.
האיסט סייד גלרי היה מאכזב למדי עבורי. מדובר בחלק הארוך ביותר של החומה שנשמר ועליו נתנו ל"אומנים" לצייר. או שעל היצירות רוסס גרפיטי (כמו על כל הבניינים בברלין) או שהיתה גדר שהפריעה ליהנות מהאומנות (ולצייר עליה גרפיטי). אבל קשה לי לקרוא למה שהיה שם אומנות. גם אני יכולה לשפוך קצת צבע ולכתוב בגדול מילים כמו love או tolerance….


עוד מקום מומלץ היה מוזיאון הטופוגרפיה של הטרור (חינם). התערוכה המלאה נמצאת בתוך הבניין, שנבנה במקום בו עמדה מפקדת הגסטפו בעבר. התערוכה מביאה בעיקר תמונות ומסמכים שמספרים כיצד עלתה המפלגה הנאצית לשלטון וכיצד נראו החיים בברלין באותה התקופה (לא רק ליהודים). התערוכה עם הרבה מלל ולא מראה יותר מידי זוועות, אבל כמובן שהנושא כבד… גרסא יותר מקוצרת של התערוכה נמצאת בחצר מחוץ לבניין.
אם אתם משפחה שמתכננת ללכת להמון אטרקציות אז אולי שווה לכם לקחת את Berlin WelcomeCard שמאפשר לכם גם נסיעה בתחבורה הציבורית וגם הנחות לאטרקציות מרכזיות.

 

קניות או לא להיות

תעשו חיפוש בגוגל ותמצאו מליון כתבות על נושא הקניות. גם אני אמליץ להגיע לרחוב Kurfürstendamm, אך אני גם אמליץ על חנות מגניבה באותו הרחוב שרבים פספסו: Käthe Wohlfahrt, חנות חג מולד שפתוחה כל השנה. גם אם אתם לא חוגגים בעצמכם (אולי אחרי שתבקרו שם תתחילו), מדובר על חנות מטריפה ששווה ביקור. בנוסף הם מוכרים גם שעוני קוקיה, למקרה והבית שלכם שקט מידי.

אוכל (סליחה מראש על החפירה)

כמו שאתם יודעים אני מאוהבת במטבח הויטנאמי. אז לפני הנסיעה חיפשתי בגוגל מסעדות ויטנאמיות בברלין ומצאתי כמה, רשמתי לי את הכתובות ונסענו. כשנחתנו בברלין גילינו שברלין נהנית מפלישה ויטנאמית: מסעדות ויטנאמיות בכל פינה! אני בוחרת אחת בלבד להמליץ עליה כי היא היתה באמת מיוחדת: Cô Cô bánh mì deli, כי רק שם מצאנו את הבאן מי המפורסם שאנחנו אוהבים כל כל. קרוב לתחנת U בשם Rosenthaler Platz (קו U8).
את הויטנאמיות הייתי שומרת כארוחות צהריים קלילות וזולות. אבל אם בא לכם להתפנק בארוחת ערב רומנטית, אני מתחננת שתלכו ל-Ganymed: שבו בחוץ על גדות נהר השפרה, תהנו מאוכל משובח בסגנון צרפתי ושירות אדיב, ואתם חייבים, אבל חייבים, להזמין לקינוח קרפ סוזט! מלצר יכין את הקרפ אל מול עיניכם המשתאות, ואם אתם מתעניינים בתחום (כמוני) הוא אפילו יחלוק אתכם סודות מקצועיים. במסעדה הזו זכיתי פעם ראשונה להזמין לובסטר. רק שכחתי שאני אמורה לפרק אותו. הלחץ התחיל להיבנות אצלי כשהמלצר הוציא את כלי העבודה שלי, לא הייתי בטוחה אם אני אוכלת את הלובסטר, עושה לו טיפול שורש או אולי ברית מילה. אבל המלצר החביב ראה את חרדתי ועשה בשבילי את העבודה המלוכלכת ואני נאלצתי רק לאכול (הוא לא הסכים להאכיל אותי).
ליד המסעדה הזו ישנן עוד מסעדות רבות, כמו לדוגמה Berliner Republik שמגישה אוכל גרמני, אני ממליצה על ה Flammkuchen שזו מעין פיצה גרמנית. כדי להגיע לרחוב הגיעו לתחנת הרכבת Friedrichstrasse, חצו את נהר השפרה וישר אחרי הגשר פנו שמאלה.
אם אתם מגיעים לרובע Prenzlauer Berg, שהוא עם אופי צעיר וקליל, אני ממליצה על מסעדה בשם Fleischerei, היא ממוקמת במבנה שהיה פעם קצביה וכיאה למיקום מגישה בעיקר בשרים מעולים. הצ'יפס בטטה היו הדבר הכי טוב שאכלתי בברלין. הקינוח לעומת זאת איכזב (עוגת לבה בלי לבה). שימו לב שאולי צריך להזמין מקום מראש. המסעדה קרובה לתחנת ה-U של Rosa Luxemburg Platz (קו U2).

מתוק מתוק

כמו כולם גם אני אמליץ על Einstein Cafe (שימו לב שנפתחו המון סניפים, אני מדברת רק על המקורי!), לא ממש בשביל השטרודל, שהיה די בנאלי, אבל בשביל האווירה ובשביל מי שאוהב את טרנטינו (שם צולמה סצנת השטרודל ב"ממזרים חסרי כבוד"). המלצר המסכן הוודאי חשב לעצמו "עוד פעם כאלה…." כשביקשנו קצפת וצחקקנו. הליכה קצרה מתחנת הרכבת nollendroplatz (קוים U1-4). כשחיפשנו את בית הקפה הזה גילינו לדאבונן של רגלינו, שהרחובות בברלין ממוספרים בצורה מעצבנת: צד אחד של הרחוב בתים 1-100 ואילו בצד המקביל 100-200, אז שימו לב באיזה צד של הרחוב אתם ולאיזה כיוון אתם הולכים…
בשביל העוגות והמאפים אני כן אמליץ על Patisserie Chocolaterie J.Sprengart, שהשם כבר מלמד אתכם שמדובר בתוצרת בסגנון ואיכות צרפתיים (השוקו שלהם חזק ומריר, לא לילדים! אבל מבוגרים מביני עניין יאהבו!). הקונדיטוריה נמצאת דקות הליכה בודדות מתחנת הרכבת Alexanderplatz.
ודבר אחרון, חפשו את גלידריית Amorino (יש שני סניפים בברלין ויש עוד ברחבי אירופה והעולם), שם תקבלו גביע גלידה איטלקית משובחת וגם יעצבו לכם אותה בצורת ורד!

תראו מה זה, מתברר שהיה לי קצת מה להגיד, רק 1200 מילים…

איקאה – כי גם בגיהנום יש את השולחן הקטן ההוא

שלום. קוראים לי שלי. גם אני קונה רהיטים באיקאה. ולא רק רהיטים. אני קונה באיקאה גם כלי מטבח ומוצרים לעיצוב הבית. אין חדר בבית שלי שלא קיבל מנה מאיקאה. לא פעם מצאתי את עצמי בבנק או בבית קפה, מצביעה לכיוון הקיר וקוראת: "הי! זה כמו השעון שלנו!". אבל זה המחיר שמשלמים כשקונים איקאה, ידעתי שמחיר של המנורה הזו היה נמוך מידי…

אז כמובן שכאשר הגענו לפינלנד לבית ריק, הנסיעה הראשונה שלנו (ולבושתי גם ארוחת הצהריים הראשונה שלנו) היתה לאיקאה. ככה זה, כל מעבר דירה גורר איתו חשבונית מאיקאה.
במעבר הנוכחי השתדרגנו והגדלנו את הבית בשקל תשעים לדירת שלושה חדרים. ואבוי, כאשר סיימנו לפרוק ארגזים גילינו שיש לנו חדר שלם ריק לגמרי!
אז לכבוד בואה הממשמש ובא של האחת והיחידה שילדה וגידלה אותי, החדר עשה הסבה מקצועית לחדר אורחים. נושא ראשון על סדר היום: מיטה.

לאחר חקר שוק קצר הבנו שאין מנוס מללכת שוב לאיקאה. מה שעכשיו איקאה נמצאת יותר רחוק, וזה גורם לכשלים לוגיסטיים… החלטנו להפסיק להיות קמצנים ולשלם על הובלה.
יום בהיר אחד (ותאמינו לי שעד שיש יום בהיר אני לא רוצה לבזבז אותו על איקאה) עשיתי את הנסיעה והגעתי לקנות את המיטה בה חשקה נפשי. הגעתי לבחור חביב בשירות הלקוחות והוא הסביר את האפשרויות שלי:
"את יכולה ללכת לחנות, לחפש את המוצר במדפים, לשלם ולהביא אותו לפה ואז נשלח אותו. או שאת יכולה לשלם 10 יורו ואז רק תגידי מה את רוצה ואנחנו כבר נביא את זה".
10 יורו בשביל ללכת 30 מטר למדף ולהוריד משם ארגז??  "לא תודה", אמרתי לו, "כמה עצלנית אתה חושב שאני?".
אז הלכתי למדף ולדאבוני גיליתי שמדובר בשלושה ארגזים. הראשון בגודל ומשקל של ג'ירפה, השני היפופוטם ואילו האחרון הוא הממזר הכי גדול כי הוא נראה קטן אבל שוקל כמו השניים הראשונים יחד. ישבתי על הארגזים ודחפתי אותם תוך קללות, צרחות ונשימות בשיטת למאז', אבל בסוף הצלחתי להעביר את כל השלושה לעגלה. עכשיו הגיע שלב המזרונים. הגעתי למדף ונחרדתי כשראיתי שנשארו מזרנים בודדים והם נמצאים עמוק עמוק על המדף, היכן שידי אינה משגת. אז עשיתי כל מה שאדם בן תרבות היה עושה במקום ציבורי וטיפסתי על המדף. To make a long story short, חזרתי לבחור בשירות לקוחות מזיעה, צולעת ולוחשת: "הייתי צריכה לשלם לך את ה-10 יורו…".

אקצר את הסיפור ולא אתלונן על העובדה שהמשלוח לא הגיע ביום שבו היה אמור להגיע, אלא אריץ קדימה לשלב הבנייה.
בימים אלו החצי השני שלי עסוק ביותר, ולכן לעיתים קרובות אני נאלצת להתמודד עם מטלות חדשות ומאתגרות בעצמי (כמו לכסח את הדשא, אבל זה כבר טור בפני עצמו). גם את בניית המיטה ביצעתי ברובה לבדי. מה יש? אישה לא יכולה לבנות רהיט לבד? אישה כן, אני לא. נתחיל בקושי הראשון שהציג את עצמו: לפתוח את הקופסה. זה לא סימן טוב כשזה האתגר הראשון.
בחוברת ההוראות שצורפה (חוברת, סמינריון, לא בטוחה מה זה), צוייר ציור נחמד של שני אנשי קו חביבים שבונים בצוותא. איקאה מנסים לרפות את ידי ולהגיד לי שאני לא יכולה לבד, אז אתם יודעים מה איקאה? אני כמעט בת שלושים! אני יכולה לעשות הכל לבד!
הסוד לבניית רהיט של איקאה בעצמך זה שפשוט צריך לגלות גמישות, ואני מתכוונת לזה מילולית, מצאתי את עצמי כמה פעמים עם הרגל מעל הראש מחזיקה מוט בעוד שאני מנסה לסובב את הבורג עם השיניים.
לאט לאט התקדמתי, עוד בורג ועוד בורג, עוד מסמר עץ קטן ועוד בורג משושה … אחרי שבע שעות כבר כמעט סיימתי. אז כבר קיבלתי חיזוק בדמות נשא טסטוסטרון והסאגה נגמרה.

האמת שאני מעדיפה לבנות רהיטים לבד, לא רק בגלל האגו או הפמיניזם, אלא בגלל שלבנות רהיט של איקאה עם כל אדם אחר זה מתכון לאסון. אם יש לכם ילד/ה עם בן/ת זוג שאתם לא אוהבים, פשוט תתנו להם תלושי שי לאיקאה. שליש מהזוגות נפרדים כבר במחלקת ארונות ושלושה רבעים נפרדים בסלון שלהם מוקפים בקרשים ומחפשים בהיסטריה בורג שנעלם. אגב, אני לא יודעת אם ידעתם, אבל בספרי הקודש של כל הדתות מצויין באופן מפורט שגיהנום נראה כמו חדר מלא רהיטים לבנייה מאיקאה אבל אין לך פטיש או מברג פיליפס.

עכשיו אני מקבלת חודש של מנוחה, ואז יגיע שולחן העבודה….

moi moi

 

I like to move it move it

אז בשעה טובה ומוצלחת עברנו דירה לראשונה בפינלנד! למזלי יש לי המון נסיון במעברי דירה, עברתי כבר כ-11 פעמים, זו היתה הפעם ה-12! בין המעברים הללו יש כמובן את המעבר מישראל לפינלנד, אבל הלוגיסטיקה שלו היתה קצת שונה. שאר המעברים התרחשו בישראל ולכן המעבר הנוכחי היה מאתגר למדי.

נתחיל מחיפוש הדירה….
בפינלנד נפוץ השימוש במתווכים, כלומר שברוב המקרים, הדרך היחידה לדעת על דירה ספציפית להשכרה זה לחפש בלוחות של סוכנויות התיוך. אני, אדם הגיוני ובר דעת, חשבתי שזה דווקא די נוח, כלומר, ככה אני אוכל להגיע למשרד תיווך, להגיד להם איזו מן דירה אני מחפשת (על כל הדרישות הקטנוניות שלי) והם ימצאו לי מתוך המאגר שלהם את דירת חלומותי.
אז חשבתי. המציאות הפינית היא כזו: אני רושמת מייל ובו מספרת מי אני ואיזו דירה אני מחפשת. אני מחכה שבוע ולא מקבלת תשובה. אני מתקשרת למשרד ואיש טיפש אומר לי "כן ראיתי את המייל שלך… תסתכלי אצלנו באתר אילו דירות פנויות עכשיו".  סליחה???? מה המקצוע שלך בדיוק? המקצוע שלך זה לענות בחוצפה לטלפונים או לאכלס דירות? וכמובן שבאתר לא מצויין כל המידע שאני צריכה, לדוגמה: האם אפשר לגור שם עם כלב. אז על כל דירה שראיתי הייתי צריכה לשאול באופן ספציפי.
וזה לא נגמר פה. ראיתי שתי דירות אופציונאליות באתר, וידאתי שמותר לבוא עם כלב, עכשיו אני רוצה להגיע להתרשמות… לכל נכס יש מישהו אחד בסוכנות שהוא האחראי הבלעדי עליו, כלומר שכדי לראות את שתי הדירות באותו היום הייתי צריכה לנסות לתאם עם שני אנשים שונים… אבל אתן שולחן ליד שולחן!!! תסתובבי אל האישה שלידך ותתאמי איתה! למה אני צריכה לעשות את זה???
סליחה… אוקי מרגישה יותר טוב…. את הדירה שלנו אגב בסוף מצאנו ישירות מהמשכיר…

בפינלנד גם נפוץ השימוש בחברות השכרה, כלומר שכל ההתנהלות היא לא מול בעל הדירה אלא מול החברה שהוא משלם לה כדי שהוא לא צריך להתעסק איתנו: תשלום שכ"ד, בעיות תחזוקה וכן גם תהליך היציאה מהדירה… שמתברר שזה תהליך לא קטן. אם אתם מכירים אותי אתם יודעים שאני אדם נקי. מאד. אז כשקיבלנו מחברת ההשכרה של הבית אותו עזבנו מכתב ובו רשימת מטלות הנקיון שלי,  לא הרגשתי מאויימת. הרי אני ישראלית, אני רגילה שאם אני מטאטאת את הרצפה בעל הבית אומר לי תודה…
אז חשבתי. המציאות הפינית היא כזו: אני מנקה את הדירה, לא סדר פסח אבל בהחלט לא חפיף, משהו כמו ניקיון לפני שההורים מגיעים לבקר. אני עוזבת את הדירה. רס"רית מהוורמאכט עם כפפה לבנה בודקת את הדירה. אני מקבלת מייל עם רשימת דברים שלא ניקיתי מספיק טוב ועם תמונות שנועדו להוכיח לי כמה אני דוחה. אני נוסעת שעה וחצי חזרה לדירה לנקות אותה שוב. אני מקבלת חשבון של עובדת נקיון שהם שכרו לנקות את ה"זוהמה" שהשארתי.
אז למה לא שילמנו למנקה מראש אם זה כל כך בלתי אפשרי לנקות לשביעות רצונה של ברומהילדה מהאיינזצגרופן? ניחא…

אחד מכאבי הראש הגדולים של מעבר דירה, לא משנה איזו מדינה, זה להתארגן על ארגזים. בישראל הקושי הוא ללכת לקרטוניה ולמצוא קרטון שלא מסריח מפיפי של חתולים. בפינלנד אין קרטוניות, מזג האוויר לא מאפשר. אז מאיפה נשיג ארגזים??? אז מתברר שזה דווקא היה פשוט. פשוט הולכים לסופר, תופסים עובד ומבקשים. הוא שואל: כמה? אתם עונים: שבע. הוא שואל: מה שבע? אתם עונים: מה כמה? סתם סתם… אבל כן, פשוט מבקשים כמה שרוצים והאיש מביא אותם בחיוך.

אבל לעומת הארגזים יש משהו שבישראל הוא סך הכל פשוט ובפינלנד הוא מסובך…. חשמל. בישראל לצערכם יש רק חברת חשמל אחת, הם אומרים לכם כמה לשלם ואתם עושים את זה, כי אתם לא באמת יכולים לחיות בישראל בלי מזגן. אבל בפינלנד חשמל זה כמו סלולר אחרי כחלון, יש אופציות, יש תחרות וקל מאד להחליף חברה. מתברר שכל פעם כשעוברים דירה, החוזה עם חברת החשמל בטל אוטומטית וכעת אתה רשאי לחפש לך דיל יותר טוב. אני, כמו שאני, לקחתי על עצמי את הנושא עד  לרמת טבלאות וגרפים באקסל. מה הצריכה החודשית שלי? כמה אני משלמת עכשיו? אילו מחירים מציעים המתחרים? אילו סוגי חשמל אני יכולה לבחור (פחם, גרעיני, רוח…)? למי יש שירות לקוחות באנגלית? ועוד מליון שאלות…. אולי קצת נסחפתי, אבל אף פעם לא זכיתי לבחור לי חברת חשמל. החצי השני החכם שלי אמר לי: "מותק… אני לא חושב שהחשמל של אלה יותר טוב מהחשמל של אלה…". עלה פה על משהו. תשמחו לשמוע שעכשיו הבית שלי פועל על אנרגיית רוח ואני משלמת פחות על חשמל אחרי 10 בלילה. השכנים פחות מרוצים שעכשיו אני עושה כביסה ב-23:00…

אלו בנתיים הרשמים שלי מהמעבר… שאר הדברים היו בהחלט סטנדרטיים… ניצלנו חבר עם וואן שיעזור להעביר לנו את הבית, בתמורה כנראה נצטרך לתת לו כליה או את הבן הבכור שלנו (הכוונה לגונזו). ועדיין לא תלינו את כל התמונות על הקירות… כן… יש דברים שלא משתנים…

moi moi

מדריך טיולים (?) – שטוקהולם

למה שמתי סימן שאלה בכותרת? בדרך כלל כשאני כותבת מדריך טיולים אני מנסה שהוא יהיה שימושי לקוראי דוברי העברית. המדריך הזה טיפה שונה כי הסיכויים שאתם תעשו את הטיול הספציפי הזה שעליו אספר הוא אפסי… על כן תסלחו לי קוראים נאמנים וקוראים חדשים שקיוו למצוא פה טיפים לטיול בשטוקהולם, אנא התייחסו למדריך הזה יותר כפוסט חוויתי.

פרופיל המטייל שלנו: זוג קמצן להחריד.

הכל התחיל בתקופת החגים כאשר הלכתי לבקר את אחי היקר ולתת לו את מתנת חג המולד שלו (תרמוס בצורת הטרדיס מד"ר הו). הוא ומשפחתו בדיוק חזרו מחופשה קצרה בשטוקהולם על גבי אוניה. התמזל מזלי ואחי חובב ויסקי לא קטן, לכן כאשר קנה באוניה ויסקי (ללא מע"מ) הוא קיבל כאות תודה מחברת הספנות שובר – שובר לשיט מהלסינקי לשטוקהולם במחיר מגוחך של 4 יורו לאדם.
מה הקאטץ'? שהשובר תקף רק לחורף, לאמצע שבוע ושהוא תקף רק לתא פנימי בלי חלון.
זה מפריע לנו? לא ב-4 יורו…

קבענו את השיט שלנו לוולנטיינס דיי! הספינה יוצאת אחרי הצהריים מנמל הלסינקי, שטה כל הלילה ובבוקר מגיעה לשטוקהולם, אחרי שש שעות שבהן קורעים את העיר אפשר לחזור לספינה לשיט לילי חזרה לפינלנד. קצר וקולע.

לא יודעת אם אתם יודעים את זה עלי, אבל אני סובלת ממחלת ים. בשיט לטאלין הייתי ירוקה חצי מהדרך, וכששטתי מקולומביה לפנמה בים הקריבי ביליתי את הלילה עם הראש מעבר למעקה, בזמן שדגים מעופפים פוגעים לי בראש (סיפור אמיתי). אז באתי לשיט הזה עם חששות קלים.
טיפ שלמדתי בשיט בקולומביה: קרקרים. כמה שיותר יבשים ונטולי טעם שאפשר. מרגיע את הבטן מאד.
אז לשמחתי השיט הזה הסתכם ללא בחילות רציניות, בעיקר כי מדובר בספינה עצומה, אבל כן היו רגעים בהן הרצפה קצת נטתה לימין והקיבה שלי אותגרה.

התא שלנו אכן היה כמתואר בשובר ללא חלון, אבל למי אכפת? נכון שזה קצת קלסטרופובי, אבל ממילא השיט היה בלילה. בחורף. אין מה לראות… התא עצמו היה חביב, נקי וקומפקטי מאד. קצת הזכיר לי את התא ברכבת בויטנאם, רק עם סטנדרטים מערביים ושירותים ומקלחת פרטיים (עם שלט שאומר שאסור לפתוח את הדלת בזמן המקלחת כי זה יפעיל את האזעקה).

IMG_6320

"נוף" מהתא שלנו

על גבי הספינה ניתן היה לבחור מבין מספר מסעדות כאשר המטרה שלהם היא: לא שילמת על כרטיס – תשלמי באבוהבוה על האוכל. סתם הגזמתי, המחירים היו ממוצעים למדי… וסך הכל האוכל היה אפילו מוצלח באופן מפתיע. הכי לטובה הופתענו ממסעדת ה"אכול ככל יכולתך", בה נותנים לך שעתיים להתחרע על הבופה, ויותר חשוב: בירה ויין. היינו בהלם. הם לא מודעים לעובדה שיש על הספינה הזו פינים?? ורוסים??? אז החצי השני שלי היה צריך לשתות כמה וכמה כוסות (קטנות כמו של חדר אוכל) של בירה, וכמה וכמה כוסות של יין, כדי שלא נרגיש שדפקו אותנו במחיר כי אני אוכלת כמו אישה.

ועכשיו הגעתי לחלק הטוב ביותר בשיט… שום סרט, שום סיטקום ושום מופע סטנדאפ לא ישתווה להנאה שתפיקו ממופע של צוות בידור והווי שעל גבי ספינת ה-viking line… כשהבחור השוודי עולה על הבמה עם פאת האפרו שלו וסרבל פאייטים, רוקד ועושה ליפסינק לצלילי we are family… בואו נגיד שלא נשמתי לשלוש וחצי דקות. חוץ ממנו היתה עוד להקה של ארבעה רקדנים ושני זמרים שצריך לשלוח לבית המשפט הבינלאומי בהאג על פשעים נגד פרדי מרקורי.

ועכשיו לשטוקהולם.
לכל חברת ספנות יש מעגן משלה, למזלנו הספינה שלנו עגנה במרחק הליכה (25 דק') ממרכז העיר העתיקה. מי שכבר קרא כמה מדריכי טיולים שלי יודע מה העצה שלי: טיילו בעיר ברגל. היה לנו מזל מטורף עם מזג האוויר, היה רק מינוס 2 מעלות ושמש! אז שיטוט רגלי בעיר היה בהחלט אפשרי, עם עצירות להתחממות מידי פעם בחנות או מוזיאון.

IMG_6342

רק  דמיינו איך זה היה יכול להיות בשמש…

מה עושים בשטוקהולם?

האמת לא הרבה… העיר לא עשתה לי רושם של מקום גדוש אטרקציות, אבל אולי אני טועה. לצערי אחת האטרקציות המרכזיות, ביקור בארמון, לא היתה אפשרית כי הארמון סגור בימי שני, אז אין לי המלצה לגביו. אבל ברחבה שמולו כל יום ב-12:15 ישנו חילוף המשמר. אל תצפו לחילוף סטייל לונדון, בסך הכל מדובר בשמונה שוודים שצועקים אחד על השני. אבל בעיר נטולת אטרקציות לוקחים מה שיש ושוודית היא שפה מצחיקה, במיוחד כשצועקים אותה.

IMG_6388

ההוא עם החרב בדיוק צעק על ההוא עם הדגל

עוד אטרקציות הן המוזיאונים: את מוזיאון ימי הביניים לא מצאנו, את מוזיאון המזרח התיכון פסלנו עקב חוסר התעניינות במזרח התיכון (been there done that), מוזיאון נובל פסלנו עקב חוסר התעניינות במקבלי פרסי נובל (אפשר לפתוח ויקיפדיה).
המוזיאון היחידי שנכנסנו אליו היה "מוזיאון הכסף" שבאופן מפתיע היה בחינם. שם היתה תצוגה מרשימה מאד של מטבעות עתיקים מרחבי העולם.
פעילות מומלצת אחרונה היא ביקור בכנסיות. אל תפספסו את הקתדרלה של שטוקהולם, מרשימה ומפוארת מאד, גם חינם (היה שלט של תשלום אבל לא מצאנו למי אמורים לשלם). היתה עוד כנסיה אחת אבל גם היא לא היתה פתוחה בימי שני.

IMG_6352

בכל מקום אני מחכה לראות אם מישהו אחר מצלם לפני שאני מתחילה גם… טראומה ממילאנו…

חנויות 

המון חנויות מזכרות עם שטויות בצהוב-כחול שמתומחרות גבוה מידי. חנות אחת ראויה לציון היא Bokhandeln, שהיא חנות לחנונים. כלומר שזו חנות לז'אנר המדע הבדיוני: ספרים, משחקים, קומיקס, בובות… אם אתם מחובבי הז'אנר תתקצבו לכם איזו שעה שם.

לאכול

האמת בעיקר אכלנו על האוניה… היו רק שש שעות להסתובב בעיר אז לא רצינו לבזבז אותן על ישיבה במסעדה. אבל כן עצרנו להתחמם בבית קפה בשם Sundbergs, כי הוא היה עם העיצוב הכי ביתי וחמים. רוב בתי הקפה האחרים היו מעוצבים בסגנון מודרני תעשייתי… פחות התאים לי ליום חורפי. אבל מלבד העיצוב לא היה בבית הקפה הזה שום דבר יוצא מן הכלל. דלגו עליו וחפשו משהו יותר מוצלח… אגב עוגות ומאפים, השוודים אוהבים מרציפן וכל המאפים השוודים המסורתיים מכילים אותו… שיהיה לכם בהצלחה (מרציפן זה מגעיל).

לסיכום, שטוקהולם לא הדהימה אותי. במקרה שלנו, הפינים, זו קפיצה קטנה לשכנים, טיול זול לשבירת השגרה. כמובן שאני מדברת על תקופת החורף, בקיץ תמיד יש יותר מה לעשות. אם אתם הישראלים שוקלים לבקר את שטוקהולם, אז הייתי שוקלת לעשות זאת כחלק משייט ארוך הכולל כמה ערים בכמה מדינות, שמעתי שזאת חוויה מגניבה (בקיץ כמובן).