עוד בשלהי החודש השלישי להריון, כאשר לחי שמאל שלי עוד היתה דבוקה למושב האסלה, נתגבשה בי ההחלטה שאני צריכה חופשה, ורצוי אחת שסובבת סביב אוכל. לא הופתעתי לגלות שנשים רבות מרגישות כמוני וקבעו את המונח הקסום בייבימון, מעין חופשת טרום לידה, כאשר המטרה העיקרית היא לקחת שניה אוויר ולתת להורים העתידיים קצת זמן איכות לפני לידתו של הורס/ת השמחות.
ההמלצה הרשמית לבייבימון היא טרימסטר שני, כאשר הבחילות פחות או יותר נגמרו אבל הבטן עוד נכנסת במושב צפוף של מחלקת תיירים, חשוב אבל להתייעץ עם רופא ולבדוק מה המדיניות של חברת התעופה שלכם. רצה הגורל והטרימסטר השני שלי נפל בתקופה מעט בעייתית של השנה: סוף חורף-תחילת אביב. במצב רגיל יעד חופשה בתקופה זו הוא איזור קו המשווה, אבל קפיצה מהירה לאתר של ה CDC הראה שהמקומות היחידים שבהם אין התפרצות של נגיף הזיקה הם קו הרוחב של ישראל וצפונה. בנוסף, טיסה ארוכה מידי אינה מומלצת. אז אירופה.
אבל לאן? הקריטריונים הם: מקום עם הרבה פעילויות במקומות סגורים כי בחוץ קר, מקום עם מסעדות טובות, מקום עם תחבורה ציבורית טובה כי אני לא במצב להליכה מרובה מידי ומקום עם שירותי רפואה מתקדמים לכל מקרה שלא יהיה. במילים אחרות: לונדון!
הסמיכות לתאריך הברקזיט רק עשתה את כל הסיפור יותר מעניין 🙂
לינה
האיזור הכי מרכזי ומעניין ו"אכיל" בלונדון הוא כנראה הסוהו. אבל אם הפרוטה לא ממש מצויה בשפע בכיסכם, תאלצו להרחיק קצת. התמזל מזלנו ומצאנו מלון שיצא במחיר מבצע מיוחד, אני אמליץ עליו למקרה והוא מתאים לתקציב שלכם או שגם לכם יהיה מזל. אנחנו התארחנו ב Meliá White House שהוא מלון ארבעה כוכבים במיקום מעולה. קודם כל הוא ממש ליד ריג'נטס פארק, שזה מקום שמומלץ להסתובב בו, בנוסף ישנן שלוש תחנות טיוב (הרכבת התחתית) במרחק של פחות מעשר דקות הליכה, מה שנותן בערך ארבעה קווים שונים להשתמש בהם. גם למטיבי לכת המיקום הוא טוב, הליכה של כעשרים דקות צפונה תביא אתכם לקמדן ועשרים דקות דרומה וכבר תהיו ברחוב אוקספורד. כבונוס למעוניינים בכך, הייתה עמדת השכרת אופניים צמודה למלון. קרוב למלון היה גם tesco שתוכלו לקנות שם מים או חטיפים לחדר. המלון היה סך הכל בסדר גמור, נקי ונוח… כל תלונה שאולי יש לי עליו מרגישה לי קצת קטנונית אז אחסוך ממכם אותן.
תחבורה
כמו שאמרתי הבחירה שלנו הייתה הרכבת התחתית, או בעגה המקומית: הטיוב. נכון לעכשיו, הדרך הכי זולה ונוחה לנסוע בטיוב היא באמצעות כרטיס "אויסטר" שהוא כרטיס שבו מטעינים כסף לתשלום על הנסיעות. את הכרטיס אפשר לקנות ולהטעין כבר בנמל התעופה הית'רו, וכל כסף שנשאר בו בסוף הטיול (וגם פיקדון על הכרטיס עצמו) יוחזר לכם. אז חשבו לכם את הסכום הזה לקניות בדיוטי פרי בדרך חזרה 🙂 . אני לא אלאה אתכם בהסברים על הכרטיס מכיוון שאחרים וטובים ממני עשו זאת באתר הזה.
הפעם היחידה שעלינו על מונית היתה כשטיילנו בפארק באיזור נטול טיוב ופתאום התחיל לרדת ברד בגודל של פתיתים (בתחזית אגב נאמר שיהיה שמש, עוד משהו לקחת בחשבון כשמטיילים בבריטניה).
אז מה עושים שם?…..
מוזיאונים
לונדון היא גן עדן לחובבי המוזיאונים, יש הרבה מהם, בנושאים שונים ורובם בחינם. אנחנו דגמנו מהמרכזיים:
British Museum – או במילים אחרות "תראו כמה דברים גנבנו מארצות אחרות כשעוד היינו אימפריה". מאז שהייתי שם כילדה חלו כמה שינויים… כיום יש בדיקה בטחונית בכניסה אז ייתכן שעדיף לכם להכנס דרך הכניסה האחורית ברחוב מונטגיו. אבל גם מהכניסה הראשית התור היה סביר, כרבע שעה. פתוח כל יום מ-10 עד 17:30, כניסה חינם. ארבע תחנות טיוב קרובות, חפשו את זו שמתאימה לכם.
Natural History Museum – תחנת חובה במקרה ואתם עם ילדים (או חנונים כמונו). החיסרון הוא שחלק מהתערוכות דחוסות באנשים בצורה קצת קיצונית, אבל מה לעשות, שלדים של דינוזאורים לא מסתובבים בכל מקום. גם פה כנראה תעמדו קצת בכניסה, אבל זה נראה יותר מפחיד ממה שזה, התור זז מהר. פתוח כל יום מ-10 עד 17:50, כניסה חינם. תחנה הכי קרובה South Kensington.
צמוד אליו יש עוד את מוזיאון המדע שהפעם לא הלכנו אליו, אבל הוא זכור לי לטובה מילדותי.
מגניב בגיל 6, בגיל 32 וגם בגיל 65 מיליון…
National Gallery – כי אני מתעקשת על קצת אומנות בכל טיול… ציורים של הגדולים והמפורסמים בתןך מבנה מרשים מאד. ממוקם ממש על כיכר טרפלגר. פתוח כל יום מ-10 עד 18:00, כניסה חינם.
Imperial War Museum – כנראה זה לא מוזיאון לכל אחד, בכל זאת מדובר על צבא ומלחמה… אני חייבת לציין לטובה את התערוכה בנושא מלחמת העולם הראשונה שהייתה מאד מקיפה ואפילו אינטרקטיבית (עד כמה שאתם רוצים אינטרקציה עם מלחמת עולם). דווקא תערוכות על מלחמת העולם השניה ושאר חיכוכים בריטיים לא הרשימו במיוחד, עדיין תראו שם מיצגים ייחודיים (פצצת אטום לדוגמה), אבל התערוכות קטנות ומרגישות חסרות. לתערוכה על השואה לא הלכנו כי אחרי שהיינו ביד ושם, מה הטעם? פתוח כל יום מ-10 עד 18:00, כניסה חינם. תחנות קרובות הן Lambeth North ו Elephant & Castle.
שווקים
יש כל כך הרבה… ואני בטוחה שתמצאו אתרים שיסבירו יותר בפירוט ובאריכות ממני על כולם. אני חולקת אתכם את הדעה שלי על המעטים שאני הספקתי לבקר בהם כדי שתקבלו רושם ראשוני ותוכלו לחפש עליהם יותר מידע ממקורות אחרים…
קמדן – כל איזור קמדן הוא איזור עם אווירה שונה וייחודית ומומלץ להגיע ולהסתובב, אבל לא מוקדם בבוקר, השווקים נפתחים באופן רשמי ב-10, אבל לפני 11 בבוקר הכל עוד מת, באופן כללי זה טיפ טוב לכל שוק, לתת לו זמן להפתח. כל האיזור שופע חנויות צבעוניות ודוכנים, האמת אני התקשתי להגיד איפה כל שוק מתחיל ונגמר (יש שניים באופן רשמי). בכל מקרה אציין את החנות cyberdog, גם אם אתם לא חלק מתרבות המועדונים, זו בהחלט חנות להציץ בה, חנות שהיא מסיבה אחת גדולה (מוזיקה, רקדניות…) ולא תראו אסופה כזו של בגדים בצבעי ניאון בשום מקום אחר… אציין גם את Cereal Killer Cafe לחובבי דגני הבוקר (כמוני) בו תוכלו לאכול דגני בוקר שהם פחות נפוצים במחוזותינו עם תוספות שונות וחלב בטעמים. תחנות קרובות הן Camden Town ו Chalk Farm.
קובנט גרדן – פה מדובר באיזור יותר נקי ויוקרתי של לונדון ושני השווקים שבו, אפל וג'ובילי (די צמודים), הם כאלה בהתאם. בעצם שני השווקים הם דוכנים של עתיקות: כלים, תכשיטים, ספרים… מסביב לדוכנים ישנן חנויות בוטיק ויוקרה ובתי קפה. אולי דווקא במקרה הזה כדאי להגיע יותר מוקדם לפני שהאיזור מתמלא תיירים, כי הדוכנים די צפופים. לנו התמזל המזל להגיע להופעת רחוב שהתאימה ביותר לאווירה של המקום, קודם "עלה לבמה" זמר אופרה שהאקוסטיקה במתחם רק החמיאה לשירתו ואחריו נגני כלי מיתר שניגנו מוזיקה קלאסית. היה תענוג לשבת בבית הקפה ולהינות מן ההופעה והאווירה.
פורטבלו – לעומת שני השווקים האחרונים, השוק הזה פתוח רק בימי שישי ושבת. מדובר על רחוב ארוך שבו בעיקר דוכני עתיקות, בגדים, דברי וינטג' כאלה ואחרים וכמובן קצת אוכל… אווירת סופ"ש רגועה ונעימה. אם היום יפה (לי לא היה כזה מזל) אז מומלץ לעשות סיבוב בשכונת נוטינג היל השכנה שיש לה אופי וקסם משלה. תחנות קרובות Notting Hill Gate בקצה אחד ו Ladbroke Grove שבקצה השני.
בורו – שוק האוכל. אז אם רציתם להצטייד בגבינה מסריחה, פטריות כמהין, כבד אווז וכדומה, זה המקום. כמובן יש גם המון סחורה טרייה, אבל את זה אין טעם להכניס למזוודה, בכל זאת נחמד לראות ולהריח. כמובן שיש גם דוכני מזון מוכן כדי לספק את התיאבון שפיתחתם במהלך ההסתובבות. זה נגיד מקום מומלץ לאכול פיש אנד צ'יפס! ויש גם דוכן של פסטה טרייה עם רטבים לבחירה (הניוקי היו שמיימיים). השוק פתוח במתכונת מלאה מרביעי עד שבת. התחנה הקרובה: London Bridge.
לא לבעלי לב חלש או כשר 😛
פארקים
הפארקים של לונדון נעימים לטיול רגלי ביום יפה. אני משערת שאת הייד פארק הגדול הכי פחות אהבתי, חלקים גדולים ממנו הם רק משטח דשא גדול עם קצת עצים מסביב, אבל יש בו פינות חמד והרבה סנאים חוצפנים (אז שימו עין על הסנדביץ' שלכם). ריג'נטס פארק הרבה יותר חיבבתי, ואם אתם שם באיזור תחילת יוני, אל תוותרו על גן הורדים שנמצא בו. פארק נהדר נוסף הוא פארק סנט ג'יימס ליד ארמון באקינגהם, אפילו בתקופה קרה ומדכאת כמו מרץ היה שם מקסים וגדוש ציפורים ועופות מים מעניינים.
הצגה או מחזמר
אין ספק שמדובר בחוויה ייחודית… ויש המון אופציות לבחור מביניהן לפי טעמכם וידיעותכם בשפה האנגלית. אנחנו בחרנו ללכת למחזמר אלאדין, נכון שנינו שולטים באנגלית, אבל עדיין קשה כשהם מדברים מהר ועם מבטא… אז בחרנו סיפור שאנחנו כבר מכירים ואוהבים ונוכל להתרכז יותר בוויזואליות של ההצגה… וואו כמה וויזואליות! המילה "וואו" אשכרה יצאה לשנינו מהפה כמה פעמים לאורך הערב. את הכרטיסים הזמנו דרך האתר הזה. ישבנו שורה שלישית וטיפה בצד, אבל זה לא פגם בצפייה בכלל.
קניות
אני לא הכתובת הנכונה לזה…. אבל כמובן שאפילו אני יודעת שרחוב אוקספורד הוא רחוב הקניות הראשי של לונדון. חנות מוצלחת במיוחד ברחוב הייתה primark שאולי אתם מכירים מערים אירופאיות אחרות. קניתי בגדי תינוקות כי פשוט לא שלטתי בעצמי.
עוד חנות מומלצת גם אם אתם בלי ילדים היא המליס קרוב לכיכר פיקדילי. בערך חמש קומות של צעצועים עם הדגמות חיות של חלק מהמוצרים. גם הרודס נחשבת לתחנת חובה, למרות שרובנו לא נקנה שם, עדיין כיף להסתובב ואולי לטעום קצת שוקולדים או מאפים.
לחובבי הז'אנר כדאי להגיע ל forbidden planet, חנות שכולה מוקדשת למדע בדיוני ופנטזיה, עם קומה שלמה רק לספרי קומיקס.
חנות אחרונה שאציין לביקור מיועדת לחובבי מותג השוקולד של M&M, חנות עצומה שמוקדשת כולה לממתק הזה. בחנות תוכלו לקנות מוצרים ממותגים ואפילו להכין לעצמכם M&M אישיים עם השם או התמונה שלכם!
לא ביקרנו הפעם בכמה אטרקציות מרכזיות כמו London Dungeon, מאדאם טוסו או London eye… כן טיילנו קצת באיזור שבו נמצאים בסמיכות בית ראש הממשלה, הפרלמנט, ביג בן ווסטמינסטר אבי (שלצערנו נכון לעכשיו האיזור בשיפוצים עד 2021).
אוכל!!!!!
כאמור אני בניתי על התחום הזה במיוחד… פעם המטבח הבריטי היה סוג של אוקסימורון, כיום זה עדיין לא מטבח טוב, אבל ללונדון הגיעו מספיק מטבחים אחרים 🙂 . כאשר העיקרי ביניהם הוא ההודי. האגדה אומרת שאם אתם רוצים לאכול אוכל הודי טוב, תסעו ללונדון, לא להודו. לא הייתי בהודו, אבל הייתי במסעדת Dishoom והייתה ארוחה יוצאת מן הכלל עם שירות מושלם ואפילו במחיר הוגן. למסעדה יש כמה סניפים ברחבי לונדון וכנראה בכולם תעמדו בתור אם לא תזמינו שולחן מראש, כדאי. כל המנות היו טובות אך אציין ספציפית את הדאהל (תבשיל עדשים), שגורם לכל דאהל אחר שאכלתי להשתוות למים של ספונג'ה. ב Dishoom הדאהל מבושל 24 שעות למרקם סמיך ואלוהי, אף פעם לא השתמשתי במילים עדשים ואלוהי במשפט עד כה. שימו לב, גם מה שלא חריף במפורש בתפריט עשוי להיות טיפה חריף לבעלי חיך צפון אירופאי… כמוני…
העוברית לעומתי לא התרגשה מהחריפות בכלל… קיבלה את החיך של אבא שלה…
גם אוכל סיני משובח יש בלונדון בשפע, ואין איזור שיותר שופע בו מאשר הצ'יינה טאון של לונדון. לא תצליחו לעבור ברחוב, לראות את הברווזים הצלויים בחלון ושהבטן לא תקרקר לכם. בשעות הצהריים רוב המסעדות יציעו בעיקר דים סאם וכיסונים למיניהם. קשה קצת להמליץ על מסעדה אחת, כי סך הכל כולן יותר טובות מרוב המסעדות הסיניות של פינלנד או ישראל… אכלנו באיזור כמה פעמים, והמסעדה שהכי נהננו בה הייתה Leong’s Legend, היה הכי נעים לשבת בה והמחשבה על הלחמניות המאודות במילוי חזיר ברוטב ברביקיו גורמת לי לרייר ברגע זה.
אבל אוכל אסייתי משובח יש לא רק בצ'יינה טאון, לחווית אכילה ייחודית ומעט יותר חגיגית אני ממליצה בחום להגיע ל Yauatcha (לסניף שבסוהו). לסניף זה (נכון לכתיבת הפוסט) יש כוכב מישלן אחד שהוא הרוויח ביושר, אבל האווירה במסעדה עדיין מאד קלילה וצעירה ואין צורך להתגנדר. לא הזמנו מקום מראש וחבל, כי נתנו לנו להתיישב רק אם נסיים לאכול תוך שעה, מה שאומר שלא דגמתי קינוח (וזה ממש חבל כי הקינוחים שלהם נחשבים גולת הכותרת). כדי לזרז עניינים פשוט בחרנו את כל המנות שסומנו בתפריט כמומלצות, מתוכן הכי אהבנו את הדים סאם האפויים במלית בשר ציד (צבי… נו venison…). אך גם צלעות החזיר המעושנות והברווז הפריך והארומטי (מגיע עם רוטב ופנקייקים) היו פשוט ללקק את האצבעות…
סיום מתוק
נו, איך אני יכולה בלי "קצת" סוכר? האמת שהפעם רימיתי ופשוט חיפשתי סניפים של פטיסרי טובים שכבר טעמתי בפריז ומצאתי סניפים שלהם בלונדון. את Laduree תוכלו למצוא במספר מקומות בלונדון, כמו בקובנט גארדן או בחנות הרודס. לפייר הרמה היו רק מקרונים ושוקולדים בלונדון, אבל הם עדיין המקרונים הכי טובים שאכלתי בחיי. מצאתי לי גם סניף אחד ויחיד של אריק קייזר ברחוב בייקר (חה!) שהתעקשתי לגרור אליו את החצי השני לארוחת בוקר, לדעתי היה שווה את זה 🙂 .
אבל נוספו לרשימת העילית הזו עוד כמה מציאות חדשות. אחת מהן היא Dominique Ansel, ממציא הקרונאט (כלאיים של קרואסון ודונאט). הסניף היחידי בלונדון נמצא קצת מחוץ לאיזור שבו הסתובבנו, לא רחוק מתחנת הרכבת ויקטוריה. דווקא את הקרונט לא טעמתי כי היה רק בטעם ורדים שאני שונאת, אבל טעמתי את הקואין אמאן (מאפה שהוא בצק קרואסון מקורמל) ועוגת קרמל וחמאת בוטנים ונהנתי מאד. האם שווה להגיע עד לשם במיוחד? לא יודעת, תלוי כמה אתם פריקים של פטיסרי… אני שמחה שהלכתי.
עוד מקום נהדר שחבל לפספס הוא Maitre Choux שמתמחים בכל מה שעשוי מבצק רבוך. כמו בפריז, בחרתי לדגום אקלר וניל ופקאן, הפעם לא התאכזבתי! הטעמים היו עמוקים ורבודים… יחד עם האקלר הזמנתי שוט של שוקו, ושוט בהחלט מספיק, מדובר על שוקו בעוצמה של אספרסו, לא לילדים. יחד עם הקפה והשוקו קיבלנו שוקוטים (פחזניות עם סוכר גבישי) שהיוו דוגמה לאיך פחזנית אמורה להיות.
Afternoon tea… רק שזה שוקו וזה היה בצהריים…
האמת קצת התאכזבתי מהספק המתוקים שלי… אבל למרבה הפלא ההריון דווקא הוריד לי את הסיבולת…
וואו, נראה לי שזהו… אפשר היה לכתוב עוד המון, במיוחד כי היו המון מקומות שלא התעמקנו בהם בטיול הנוכחי. אבל זה היה הטיול שלנו, והמשקל העודף שנוסף לי העמיס מאד על הרגליים והקשה עלי לעמוד בהספק וסגנון הטיול הרגיל שלנו. אבל זכינו לטייל, להינות מחברתו של השני בלי שלישי שבוכה ברקע, לאכול טוב בלי להקיא ולקחת נשימה עמוקה לפני האתגר הבא בחדר הלידה…
יום בחייה של "נפולת של נמושות" 