הפוסט הבא מוקדש לזוג נפולת נמושות החביב עלי במיוחד שבימים אלו לומד להתמודד עם חורף… אמיתי, לא מה שיש לכם בארץ.
אחת התהיות הגדולות שהיו לנו לפני שהגענו לפינלנד היתה: "האם מרגישים הבדל בקור בין מינוס 5 מעלות למינוס 10? או שבאיזשהו שלב הכל פשוט קר וזהו?". אז כבר בשנה הראשונה שלנו כאן קיבלנו תשובה: מרגישים, ועוד איך מרגישים. אתה יוצא החוצה במינוס 7 מעלות ואומר: "לעזאזל זה קר!" וחושב לתומך שיותר קר מזה לא באמת יכול להיות…. אווו… אבל יכול…. כי כמה שבועות אחר כך כבר מינוס 15 מעלות ואתה מתרפק על המינוס 7 ההוא , מתגעגע ועורג לשובו… ואז מגיע מינוס 20 ובא לך למות.
סתם סתם… זה לא כזה נורא… לפחות בנתיים הטמפרטורות הקיצוניות היו לתקופה יחסית קצרה, אז יכולנו להסתגר טיפה בבית עם פאזל טוב וכוס תה ולחכות שזה יעבור. חוץ מטיולים קצרים מ-א-ד עם הכלב שלא מבין מה בדיוק הבעיה שלנו. מתברר שיש לו סבא האסקי סיבירי.
אז לא רק שניתן להרגיש בהבדל בין מינוס 7 למינוס 15, גם מרגישים בהבדל בין מינוס 17 לבין מינוס 20. כשיוצאים מפתח הבית המחומם (אין על חימום רצפתי) אנו שואלים את עצמנו מספר שאלות:
1. כמה כואב לי לקחת אוויר לריאות כרגע?
2. כמה זמן עד שאני לא מרגיש את קצה האף?
3. כמה זמן עד שאני לא מרגיש את אמצע האף? (אנחנו יהודים יש לנו הרבה אף למדוד איתו).
4. איזה איבר בגוף שלך היית מוכן לתת בתמורה ללחזור לצבא ולחתום על דובון? (אם ענית איבר שיש לך יותר מאחד ממנו אז לא קר לך מספיק).
אחרי כמה פעמים שעונים על השאלות הללו ניתן לראות דפוסים שחוזרים על עצמם וכך לשער את הטמפרטורה שבחוץ עד לדיוק של מעלה וחצי.
בקור קיצוני גם נתקלים ב"מלכוד 22" שכזה: אתה בחוץ. קר. מינוס 19 מעלות. היעד שלך נמצא במרחק של כקילומטר. עכשיו מגיעה הבעיה… האינסטינקט הוא לרוץ מהר ולהגיע למקום בו אפשר שוב למצמץ בלי שהעפעפיים ידבקו בקרח. אבל אז אחרי שרצים מתנשמים ומתנשפים, ותאמינו לי שזה לא אוויר בטמפרטורה שאתם רוצים בתוך הריאות שלכם. מה תעשו? ולפני שאתם מאשימים אותי שאני פדלאה כי אני לא יכולה לרוץ קילומטר בלי למות אז שתדעו שקשה לרוץ עם 5 קילו ביגוד על קרח… אה וכן אני פדלאה…
אז שיהיה לנו בהצלחה… במיוחד למתורגלים פחות שלובשים חולצה תרמית ב 5+ מעלות…
moi moi
יום בחייה של "נפולת של נמושות" 